מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
שוטף ומתמלא / פוליטי
דנה לוי, מתוך התערוכה

דנה לוי, מתוך התערוכה "שלוש ערים נגד החומה"

--

זכות השיבה דרך האוזן

יעל ברדה 2006-05-24 13:52:51   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

הארוטיקה של הכיבוש 3

במסגרת חקר הארוטיקה של הכיבוש, אותה מערכת יחסים מורכבת, המשיכה החולנית בין ישראלים ופלסטינים, שמייצרת גוף, זמן ומרחב חדשים, התוודעתי לחרדה מפני זכות השיבה. אצלי בבית השכור, והפעם דרך האוזן. אותה חרדה דמוגרפית ל"רוב יהודי" שייצרה את חוק האזרחות החדש והשבוע גם את פסק הדין המתוסבך שמונע איחוד משפחות על בסיס "הערכות ביטחון" - שם קוד לפחד מזכות השיבה. זכות השיבה חודרת להכרה של הרוב היהודי כמו שינה מסויטת על על מזוודות, כאילו הישראלי היהודי הוא מאהב ארעי של האדמה, חרד מפני הרגע שבו יגיע בעלה החוקי ויגרש אותו במקלות ואבנים.  
ביום שבת האחרון חגגנו יומולדת שלושים לחולוד, חברה שלי, אצלנו במרפסת בעין-כרם. היתה מסיבה של מוזיקה ערבית, בעיקר פופ ערבי עם די. ג'יי סמי מטר. הווליום היה גבוה, ערביות ויהודיות, יהודים וערבים רקדו בחושניות ובחופשיות כאילו כל תנועה של הגוף מפיגה את הגזענות שעוטפת את ירושלים בערפל של גדרות וג'יפים של מג''ב. היתה תחושה שנפתח חלל חופשי, אזרחי וחושני בחלל האפור ומלא הרוחות של ההפרדה הגזעית.
היו 183 שיחות למשטרה והגיעו שלוש ניידות, למרות שבעין-כרם בקיץ יש המון מסיבות קולניות. המון. בעלי הבית שלי הסבירו לי יום למחרת שהבעיה של השכנים לא היתה רק הווליום, או העובדה שהיה מעט אחרי חצות בליל מוצאי שבת. הבעיה היתה שהיתה זו מוזיקה ערבית. חזקה, קצבית ומאיימת במשך כמה שעות רצוף. "מה, הביאו לנו פה לרקוד את כל פלסטין?", אמר אחד המתלוננים למשטרה.
מסיבות של מוזיקה ערבית הגיעו לתל-אביב כבר מזמן. סמי מטר מתקלט בננוצקה כל יום רביעי, ודי.גיי פאהד מתקלט בלבונטין. הזמרת דקלה היא די.ג'יי בלימה-לימה בלילנבלום בליין חדש של מסיבות "עם מוזיקה ממצרים ועד לספרד". אולי כי אין בתל-אביב ערבים, המוזיקה הערבית שם מושכת, מסתורית וחושנית, ומאפשרת לגוף להיזכר או ללמוד את חוש הקצב הזולג על גופו של המזרח התיכון.

דנה לוי, מתוך התערוכה "שלוש ערים נגד החומה" (לחץ/י להגדלה)

אבל האוזניים של תושבי עין-כרם לא יכלו לסבול את המוזיקה הערבית. אולי כי זה כפר פלסטיני נטוש, אחד היחידים שנותר בשלמותו מ-1948, כיוון שאחרי טבח דיר-יאסין, הרחוקה 400 מטרים בקו אווירי, תושביו לא המתינו לבואה של פלוגת יונתן, וכך הכפר כולו ניצל מחורבן ושריפה. אולי תושבי הכפר הפלסטיני שהפך לאתר תיירות פנים-ישראלי, נוסף על הצליינים הנוצרים, שמעו באותו הלילה את זכות השיבה רוטטת להם באוזן בשיריו של חכים המצרי, ואאל הלבנוני, חאלד המרוקאי ותאמר נאפר מרמלה.
אולי ההתגודדות של נשים פלסטיניות ישראליות,  סקסיות ומלאות ביטחון עצמי, הרוקדות בשמחה, ללא החיגאב, ללא כיסוי מלא, אותם סמלים שהעולם הליברלי מבקש להראות תמיד כסמל הדיכוי האסלאמי הקיצוני, אולם זה איום קיומי - האיום המהדהד בפסק הדין הדמוגרפי של בית-המשפט העליון, החרדה בפני חילול הקודש של הרוב היהודי.
אולי יהודיות ופלסטינים, חיפאים וצאצאיהם של תושבי סאפוריה ולפתא, ערביות ויהודים, גוף לגוף, רוקדים יחד, בעוד כל יום בבמרחק של רבע שעה בונים כבישים נפרדים במרחק ליהודים ופלסטינים, אולי זה מה שהוביל את שיחות הטלפון הבהולות למשטרה. ואולי כולם רק רצו לישון. אולי. 
בתל-אביב הלבנה, שבה אפילו העצים אשכנזים, שרואה ערבים רק כשהיא נוסעת לנגב חומוס ביפו או בטלוויזיה רעולי פנים עם רובים, אפשר לשמוע מוזיקה ערבית. זה אפילו אופנתי. בירושלים, שם הדבר היחיד שמפריד בין הביטחון לדמוגרפיה הוא צ'קלקות כחולות ומשרד הפנים, האוזן נחרדת מלשמוע אותה. לא רק האוזן האירופית, אלא גם האוזן הישראלית המזרחית, בחלקה הגדול, שולחת איתותי חירום אל תת-ההכרה כשהיא שומעת את rock the kasba בערבית.
האפשרות של מדינה דו-לאומית או מדינה משותפת, אפילו מדינת כל אזרחיה או מדינה שבה יש לאזרחים הפלסטינים זכויות קולקטיביות, הופכת לאיום ממשי, חי, נושם ורוקד. הרי גם חלק משופטי בית-המשפט העליון קבעו שהפלסטינים הם סיכון בטחוני, אף שבפועל רק 26 מתוך עשרות אלפים של מקבלי איחוד המשפחות היו מעורבים באירועים חבלניים. חלומות על חיים רגילים של הפלסטינים הפכו להיות סיכון בטחוני במדפסות בית-המשפט.
ואולי האוזן הישראלית היהודית מתמרדת נגד הכמיהה הפנימית להיפתח, להיות חלק מהמזרח התיכון, לתת לגוף לזוז גם בקצב הזה, לתת לרגליים לטפוף על האדמה בלי לחשוש שהיא תיסדק מתנועה חדשה, משותפת, המבקשת לבנות כאן חיים אמיתיים.

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
יעל אין כמוך המשיכי כך
מירי פליישר

קראתי בנשימה עצורה ונהניתי מכל מילה.
הבתים בעין כרם ניצלו בגלל קצין יהודי שמנע את הריסתם(כמו פריס..) ,ויושבו שם בעיקר עולים חדשים יוצאי תימן. עין כרם הפנינה עדיין לא הפנימה מן הסתם שפעם היו שם אנשים אחרים וכדברייך הצלולים מנסה לשכוח .ומתחת לכל היופי הזה מסתתרת היסטוריה מושכחת ומוכחשת

פורסם ב-15:15 ,24/05/2006
2
איזה יופי! תודה (ל"ת)
אלמוני

פורסם ב-19:07 ,25/05/2006
3
שטויות במיץ (ל"ת)
אלמוני

פורסם ב-21:36 ,25/05/2006
4
אחלה סדרה
א. וודקה

האוזן הכובשת תמיד הייתה רגישה לצלילים זרים, אולי בגלל שמה שאנו שומעים חודר, כמעט ללא תיווך, היישר לראשנו. הישראלים שנמצאים כרגע בטראנס ההפרדה לא רוצים להתמודד עם פלישה כזו למוחם האידאולוגי.
אהבתי מאוד, מצפה לעוד כתבות האירוטיקה של הכיבוש.

פורסם ב-16:11 ,26/05/2006
5
מת לפגוש פלסטיניות סקסיות וחושניות
צחי

יש דבר כזה פלסטיניות סקסיות ??? על פי מה שאני רואה ביפו למשל כל הערביות מכוערות עם פרצוף מגעיל ומלא פצעים כולל הצעירות שבהן.
הבעיה שלי זה עם בחורות יהודיות שמדברות עם בחורים ערבים צוחקות אחתם לוחצות ידיים איתם. הנבלות הערבים מנסים להתחיל עם בחורות יהודיות . מה יהיה כאשר הם יהיו פה רוב ??? הם יאסלמו את כל הנשים היהודיות !!! וזה בדוק !!!

פורסם ב-01:03 ,04/06/2006
6
והרי אין שום בעיה בין שתי התרבויות
תרצה

נכון. מה פתאום לתושבי עין כרם יש בעיה עם השמעת מוזיקה ערבית? הרי גם באום אל פאחם משמיעים מוזיקה עברית. למה שזה יצרום למישהו או יפגע במישהוץ זה כל כך טבעי כי אין שום קונפליקט ואנו חיים בפלורליזם שלומי עם שכינינו הידידותיים. באמת מוזר.

פורסם ב-00:48 ,08/06/2006
7
על תמימות לא מובנת.
מוטי סגרון

ליעל לא כול השכנים שלנו מעוניינים בדו קיום.רובם הפנימו את החששות הדימוגרפים שלנו{מוצדקות!}והם ממתינים. סבלנות יש להם רובם מתמצאים בבעיות של הסכסוך אנחנו התעייפנו.הם עדיין לא.אני מכיר כמה כאלה שהתעייפו. שנמאס להם .הם רוצים שיתנו להם להתעשר בשקט.אין להם קשר אמיתי עם הארץ הזאת.רואים רק את הירוק.מאלה ושכמותם צריך לחשוש .יהיה כאן הסדר כששני הצדדים יתעייפו. הם עדיין לא.עם כול הכבוד לרומנטיקה של הסכסוך זאת לא העצם של הכלב!

אי-מייל פורסם ב-05:39 ,09/06/2006
8
יעל יעל
אלמוני

ובכן נהדר לקרוא את מה שכתבת ולהבין שבאת ממקום שנתן לך מספיק ביטחון בקיומך וזהותך ומאפשר לך שלא לחשוש מה"עדרבים ומהערביות" אפילו לא לחשוש מזכות השיבה ולהתיחס בזלזול לחששות הדמוגרפיים של בני עמך. אני לא בטוחה שהיית כ"כ " הומנית , זורמת ומחבקת" אם מדינתך לא היתה מאפשרת לך סוג זה של ביטחון. את רוצה להיטמע? תפאדלי אף אחד לא מפריע לך אבל אל תטיפי בנימה מתחסדת שלך לנו שרוצים מאוד לשמור על זהותנו גם אם זה נראה לך הזוי . מוסיקה ערבית ? בכייף אבל מרחוק כמו שכתבת- רק בתל אביב- ממרחק של ביטחון ובצדק , כי זו לא יכולה להיות מדינה
דו לאומית אם אנו רוצים עדיין לשמר משהו מזהותנו כעם יהודי. מה לעשות..

פורסם ב-10:03 ,10/06/2006
9
יעל, את נס-רע-לאללה... (ל"ת)
מתפשט לך

פורסם ב-10:37 ,17/07/2006
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
על יעל ברדה

יעל ברדה היא עורכת דין של זכויות האדם, פעילה חברתית ומשוררת ברים.

עוד מ יעל ברדה
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה