מגזין / 7 מוסף

חינוך לשינוי חברתי נטוע בידע קדום

מרתה גרגורצ'יץ' 2008-08-16 10:07:32

על החינוך העממי של Equipo Maíz (צוות תירס) באל-סלבדור

מאנגלית: נועה שובל
"איש אינו מלמד אף אחד ואיש אינו לומד לבד", אמר פאולו פררה. הרעיון שבבסיס תפישת החינוך העממי מתבסס על הדברים האלה ומחיה את המהפכה החינוכית, ורעיון הטרנספורמציה של פררה קרוב ללבן של האוכלוסיות המקופחות, העניות והמנוצלות ביותר באמריקה הלטינית, שמאז ומעולם היו הראשונות לקום ולהיאבק למען כבוד האדם.
המחנכים העממיים מ- Equipo Maíz – "צוות תירס" – אינם מורים ומרצים מוסמכים, כי אם חוקרים היוצאים אל הקהילות כדי לחזות במאבקן החברתי, להפיץ ידע ולחלוק את נסיונם באמצעות הפרסומים שהקולקטיב נודע בהם. הקולקטיב מכנה את עצמו "צוות תירס" (מאיז) כיוון שתירס הוא אחד הסמלים השכיחים ביותר לסולידריות במאבק נגד הקולוניאליזם והניאו-ליברליזם בכל מרכז אמריקה. קבוצת המחנכים עצמה, כמו התירס, מייצגת משאב טבעי של המקום, עושר של כוחות הפועלים יחד, בסולידריות.
בין אוקטובר 2006 לינואר 2007, מטח זונטה (Zonta) ואנוכי חקרנו פרקטיקות פוליטיות מהפכניות בשש מדינות במרכז אמריקה: מקסיקו, גואטמאלה, בליז, הונדורס, אל-סלבדור וניקרגואה, ונפגשנו עם קרלוס גרסיה – אחד משלושת מייסדי הקבוצה.

Equipo Maíz

הקולקטיב Equipo Maíz מפיק ספרים ופרסומים אחרים המתבססים על חומר חזותי: רצועות קומיקס, תמונות, גרפים ואיורים המשולבים בדיאלוג ובסיפור. השילובים המקוריים הללו מפיחים רוח חיים בדימויים הקפואים ומעוררים את הנרטיב המסופר בלשון המקומית. פרסומים וסדנאות מסוג זה מעודדים את תרבות הקריאה ומעלים את רמתה בקרב האוכלוסייה. תרבות הקריאה של האוכלוסיות הנזקקות ו/או המקומיות במדינות שבהן ביקרנו נמצאת ברמה נמוכה במיוחד. יש לכך כמה סיבות: ראשית, לשפות המקומיות אין מערכת כתב; שנית, בחינוך העממי שלטת מסורת של לימוד בעל פה; שלישית, וחשובה לא פחות, מדובר באוכלוסיות שעברו מאות שנים של דיכוי ועבדות (אל-סלבדור היא המדינה היחידה במרכז אמריקה שבה שועבדו האוכלוסיות המקומיות ולא יובאו עבדים מאפריקה, כפי שהיה מקובל במדינות השכנות).
גם כיום, המדיניות הלאומית אינה מספקת מוסדות חינוכיים ואחרים לתושבים המקומיים ולנזקקים, אף שמוסדות כאלה נחשבים ל"יתרונות" של מדינות המתקראות דמוקרטיות. לכן, קולקטיב Equipo Maíz, כמו ארגונים דומים רבים אחרים באל-סלבדור ובמדינות אחרות באזור, מעביר סדנאות באמצעות חומרים אודיו-ויזואליים, המאפשרים יישום מיטבי של המתודולוגיה השיתופית של החינוך העממי.

לחינוך העממי – המכונה במקומות שונים בעולם גם חינוך אלטרנטיבי, רדיקלי, משחרר, מהפכני או פוליטי (אף שאל לנו להכליל ולבטל את ההבחנות המהותיות בין המונחים הללו) – יש מסורת רבת שנים במדינות אמריקה הלטינית. קולקטיב Equipo Maíz הבנה אותו מחדש בהתבסס על שבע התפתחויות פוליטיות, פרקטיקות שסללו את הדרך לחינוך העממי העכשווי באל-סלבדור ובמדינות אחרות במרכז אמריקה ובקריביים. אלו הן נצחונם של פידל קסטרו וצ'ה גווארה ב-1959; כנס ההגמונים השני באמריקה הלטינית, שהתקיים במדלין ב-1968, ובו הועלה לראשונה נושא מתן ההזדמנויות לנזקקים; רעיון הפדגוגיה של המדוכאים שהעלה פאולו פררה ב-1970; פרסום הספר הראשון על התיאולוגיה של השחרור, שכתב גוסטבו גיטרז ב-1971; ראשיתו של הטרוריזם הניאו-ליברלי עם ההפיכה של פינושה בצ'ילה, ומותו ב-1973 של סלבדור אלנדה, שזרע הרס בחונטות שנתמכו בידי ארה"ב בכל אמריקה הלטינית; מהפיכת סנדיניסטה בניקרגואה ב-1979, שבעקבותיה הוקם פרויקט להוראת קרוא וכתוב, שהתבסס על פרויקט קובני דומה, שהוריד את רמת הבערות במדינה לחצי בתוך שנה, וזאת אף שההתערבות הצבאית, בתמיכת ארה"ב, המשיכה במהלך כל עשור שלטונו של סנדיניסטה; ולבסוף, ההתנקשות בחייו של הארכיבישוף רומרו בסן-סלבדור ב-1980, שקרא לרוב המושתק באמריקה הליטינית ובשאר העולם להתקומם.

ראשיתו של Equipo Maíz בשלושה חוקרים שחיפשו משאבים למודעות ביקורתית, עמידות ותמיכה במאבק של העם במשך 12 שנות מלחמת האזרחים באל-סלבדור (1981–1992). כיום, חברי ההקולקטיב הם גברים ונשים החוקרים חמישה תחומים עיקריים: המתודולוגיה של החינוך העממי, מיניות ומגדר, השכלה כלכלית, ניהול סיכונים – וזיכרון היסטורי. ב-25 שנות קיומו וב-15 שנות פעילותו, המבוססות על העברת סדנאות והפקת חומרי הוראה לחינוך עממי, הפיק הקולקטיב למעלה מארבעים פרסומים: חמישה על חינוך מיני, חמישה על אקולוגיה, שבעה על זיכרון היסטורי (הרחב ואולי גם החשוב ביותר שבהם עוסק בתולדות אל-סלבדור), שישה על חינוך עממי, תשעה על השכלה כלכלית, חמישה על מתודולוגיה וארבעה על כלכלה.

קמח מהשק שלי

הפרסום המעניין ביותר מבחינה מתודולוגית הוא "Harina para mi costal" ("קמח מהשק שלי" – משחק מלים על "Eso es harina de otro costal", ביטוי בספרדית שפירושו "זה סיפור אחר"; המתרגמת). הוא מדגים ומתעד את המתודולוגיה של יישום הרעיונות שפיתח Equipo Maíz במשך 16 שנה בשיתוף קהילות מקומיות, קבוצות חסרות ההשכלה וקבוצות שוליים. הקולקטיב גם מארגן סדנאות הקשורות לפרסומיו המוכרים יותר.
זהו כרך בן 122 עמודים של טקסט, צילומים תיעודיים של תקופות ומקומות שונים במדינה, ובעיקר קריקטורות, רצועות קומיקס ודימויים מפורטים אחרים, המציג את הפעילות המפורסמת-פחות של הקולקטיב – פעילות משלימה לפרסומים, שחשיבותה אינה נופלת מחשיבותם.

הפרסום ישן למדי, אך שווה התייחסות כיוון שהוא עוסק במפעל התיאורטי והמעשי של הקולקטיב. חלקו הראשון מספק סקירה כללית קצרה של החינוך העממי ושל המחנכים משנות השישים באמריקה הלטינית בכלל ובאל-סלבדור בפרט. המטרה היא ללמוד מנסיון העבר בחינוך העממי ומפעילויות של התארגנות עצמאית, כיוון שה- Equipo Maíz צמח על בסיס פעילויות עבר ובעקבות אלה שהיו מעורבים בפעילויות אלה. הפרק השני מתייחס הן לניסיון שצבר הקולקטיב בחינוך העממי והן לממצאיהם של אחרים. כיוון שיש כמה קבוצות דומות העוסקות בחינוך עממי באל-סלבדור ובמדינות אחרות באמריקה הלטינית, Equipo Maíz מעוניין לחלוק את התובנות, ההערכות, הביקורת העצמית, ההסתייגויות והמסקנות שעלו במסגרת פעילותו בעשורים האחרונים, ולבסס דיאלוג וחילופי דברים מעצימים עם הקבוצות השונות. פרק זה פורש את היתרונות ואת החולשות של הקולקטיב.
הפרק השלישי מתאר מקרה מבחן של עיצוב המתודולוגיה במטרה לארגן grupos de base – קולקטיבים המתארגנים ליישום מדיניות שיתופית לנוכח הניאו-ליברליזם הרו?וח, שגרם לצמצום משמעותי ביכולת ההתארגנות של העם. לאחר חתימתו של הסכם השלום באל-סלבדור, ב-1992, הפכה בהדרגה הפעילות האוטונומית לצורה חדשה של פעילות פוליטית, בגיבוש קהילות ורשתות של פעילויות אוטונומיות (הפרסום "En el camino se arreglan las cargas", שהודפס לראשונה ב-2002 ושנית ב-2004, עוסק בנושא זה).
הפרק הרביעי, החותם, מציג שאלות והסגות. חברי Equipo Maíz טוענים שיש להם יותר שאלות מתשובות, יותר ספק מוודאות, אך שזו אינה בעיה: הספקות והסקרנות רק מעודדים את חברי הקולקטיב לחפש דרכים חדשות כדי להמשיך במסעם. השאלה הבסיסית שלהם, העומדת בלב הפרסום הזה, כמו גם בלבם של אחרים, היא אם הנושאים שהקולקטיב עוסק בהם רלוונטיים למצב הקיים באל-סלבדור. הם פונים אל הקוראים בבקשה להצעות והערות.

הגירה ומחיר

ב-2007 הפיק Equipo Maíz את פרסומו הראשון בנושא ההגירה, שהיא כיום הסיבה השכיחה ביותר לפירוק משפחות וקהילות ולערעור התארגנות ה-grupos de base ברוב מדינות אמריקה הלטינית.
הפרסום, "El Salvador: emigración y remesas" ("אל-סלבדור: הגירה ומחיר"), מאיר את הבעיה החברתית והפוליטית הקשה ביותר במדינות מרכז אמריקה, דרום אמריקה והקריביים – ההגירה. ההגירה מביאה לנטישת אזורים שלמים, כשאבות ובנים, וכעת גם יותר ויותר אמהות ובנות, עוזבים את ארצם לטובת הצפון העשיר. ההגירה הותירה שטחים נטושים, במיוחד בחלקים הדרום-מזרחיים של אל-סלבדור, ועוררה את הצורך בכוח עבודה חדש כדי לעבד את האדמה: כוח עבודה בדמותם של יותר ויותר פועלים עונתיים מניקרגואה ומגואטמלה השכנות. במשך עשרה ימים ביקרנו כעשרה ארגונים, קבוצות, קהילות ומיזמים עצמאיים המעורבים במאבק נגד הניאו-ליברליזם. בכל מקום חזרנו ושמענו את האמת המקובלת ש"תוצאות הבחירות זויפו". בסופו של דבר שאלנו גם לדעתו של חוזה מריה טוחרה, הרקטור של האוניברסיטה הישועית Universidad Centroamericana José Simeón Cañas, וגם הוא הציג את ההשערה שלפיה הפועלים העונתיים מיובאים גם ככוח הצבעה: לפני כל בחירות הם "מיובאים" ללא קושי אל תוך המדינה בידי המפלגה הלאומנית שבשלטון, ARENA, ומקבלים זכות הצבעה. במקומות מסוימים, כל שעל ARENA לעשות הוא לארגן הסעות חינם אל תוך אל-סלבדור. לפי עדויותיהם של בני שיחנו, המונים מגואטמלה וניקרגואה מוכנים להצביע ל-ARENA אפילו ללא תשלום נוסף. באל-סלבדור ובמדינות השכנות שולטת השחיתות.

כבר בשנות השישים, אלפי משפחות תלושות היגרו מאל-סלבדור הצפופה אל הונדורס השכנה, שאוכלוסייתה דלילה בהרבה. בספרי ההיסטוריה מתועד סכסוך קצר טווח בין אל-סלבדור לבין הונדורס ב-1969, המכונה "מלחמת הכדורגל"; הסכסוך התעורר לא רק לאור ההגירה המאסיבית מאל-סלבדור, אלא גם בשל הנטיות הקולוניאליסטיות של העילית מאל-סלבדור, שניסתה לשעבד את המדינות השכנות באמצעות אזור סחר חופשי במרכז אמריקה.
בשנות השמונים, בזמן מלחמת האזרחים באל-סלבדור, גברה ההגירה להונדורס (לפי כמה מן ההערכות, מאות אלפי תושבים עזבו את אל-סלבדור), אך השיא נשבר בראשית שנות התשעים, עם עלייתה לשלטון של המפלגה הלאומנית ARENA. היא החלה ליישם באחת מדיניות ניאו-ליברלית שהביאה גל – שלא לומר, צונאמי – של עוני, שבעקבותיו החלה הגירה המונית. הנתונים הסטטיסטיים אינם משקפים את הגל הפתאומי של העוני, ההפרטה, הבערות ותת-התזונה, כיוון שמדי יום מהגרים כאלף איש, בני השכבות הסוציאליות הנמוכות ביותר.
כלפי חוץ, המדינה נראית יציבה מבחינה כלכלית. אוכלוסייתה, כשמונה מיליון איש, לכאורה אינה סובלת ממחסור. למעשה, המצב שונה. בשני העשורים האחרונים היגר כשליש מכלל האוכלוסייה, בעיקר מהאזורים הכפריים והעניים ביותר במדינה. החיים באזורים אלה קשים יותר בתנאי "שלום" תחת השלטון ה"דמוקרטי" החדש מאשר היו בזמן מלחמת האזרחים. ההערכה הנוכחית היא כי הקף ההגירה השנתי הוא כ-185,000 איש. 90% מכלל המהגרים מנסים להיכנס לארה"ב (מחציתם לקליפורניה), שם חי כשליש מכלל האוכלוסייה שנולדה באל-סלבדור – כשלושה מיליון איש, לא כולל הילדים שנולדו בארה"ב. משנת 2002, כ-30,000 איש בממוצע גורשו בהצלחה מהצפון.

הכסף שאוכלוסיית המהגרים בארה"ב שולחת למשפחותיה באל-סלבדור תומך בכלכלת המדינה כולה. הסכום ששולחים המהגרים בשנה, כ-20,000 מיליון דולר, גדול מהרווח השנתי הממוצע באל-סלבדור עצמה (כ-15,800 מיליון דולר). אף שהכסף מגיע לקהילות ולמשפחות העניות של המהגרים, גם השכבה העשירה ביותר באל-סלבדור נהנית מעמלם של המהגרים. כיצד?  Equipo Maízמציג את תפוצת הכסף בתשעה שלבים: ראשית, משפחה או קהילה אוספת את חסכונותיה כדי לשכור את שירותיו של "זאב ערבות" כדי להבריח מהגר אל תוך ארה"ב, שם יעסוק על פי רוב בעבודה פיזית קשה, בלא סטטוס רשמי, מקום מגורים, אישור עבודה או ביטוח בריאות וכדומה. הוא או היא שולחים את הכסף שהרוויחו דרך הבנק למשפחתו ו/או לקהילה, שמושכת את הכסף בבנק המקומי. אז לוקחת המשפחה או הקהילה את הכסף למרכז הקניות כדי לקנות מצרכי יסוד – באל-סלבדור, כמו בשאר חלקי מרכז אמריקה, מדובר בשעועית, חלב, ביצים, מלח וסוכר, ואולי כמה דברים טובים ומוצרים לבית. הבעלים של רוב מרכזי הקניות באל-סלבדור – לרוב תאגידים על-לאומיים – מפקידים את הכסף בבנק, שמלווה אותו לעסקים חיצוניים, המשקיעים אותו בארה"ב בקניית עוד מוצרי צריכה לייבא לאל-סלבדור.

כך שהכסף שהמהגרים שלחו במקור לאל-סלבדור חוזר לארה"ב, אך לא לידי האוכלוסיות החלשות, אלא לידיהם של קומץ בעלי חברות על-לאומיות. עניין אחר הוא שמשפחות ומהגרים משקיעים יותר ויותר מהכנסותיהם בשיחות חוץ (מה שמגדיל במהירות את רווחי תעשיית הטלפונים הניידים) וכן בביקורים, עקב הניידות ההולכת וגדלה עם חברות הטיסה החדשות (ב-14 השנים האחרונות, מספר הטיסות בין אל-סלבדור לארה"ב גדל פי עשרה; זה המקום לציין שהתיירות באל-סלבדור עדיין בחיתוליה, ושהטיסות משמשות כמעט אך ורק את תושבי אל-סלבדור עצמם).
מאז שנחתם הסכם השלום, בשנת 1992, כמעט כל חברות התעשייה המקומיות במדינה – קטנות, בינוניות וגדולות – פשטו את הרגל. ומאז חתימתו ויישומו של הסכם הסחר החופשי בין ארה"ב, קנדה ומדינות מרכז אמריקה (שאל-סלבדור היתה, ב-2006, הראשונה שאישררה אותו), איכרים, עובדי תעשייה, סוחרים וכן הלאה אינם מסוגלים עוד להתחרות בתוצרת ובמוצרים המסובסדים המיובאים מארה"ב בידי התאגידים. רוב האוכלוסייה, כמו גם המדינה עצמה, מתקיימת מהכסף ששולחים המהגרים, שבמונחים סטטיסטיים שקול ל-91% מהתקציב הלאומי.
תוך פחות מ-15 שנה, מעגל הקסמים המתואר כאן הפך את אל-סלבדור לתלויה לחלוטין בארה"ב, תלות המונצחת במדיניות הרשמית של המפלגה הלאומנית והאולטרה-ימנית ARENA, המעודדת הגירה. זו היתה המדיניות הפוליטית המוצהרת של ARENA, והיא שעזרה לה להביס את FMLN – החזית לשחרור לאומי של פרבונדו מרטי – בבחירות בשנת 1992.

ההיסטוריה של אל-סלבדור עקובה מדם וקולוניאליסטית באופן עקבי. פרבונדו מרטי הוא איקונה לאומית המסמלת את המאבק באימפריאליזם ובדיקטטורה. הוא היה המפקד היחיד בגרילה המקומית שלא הניח את נשקו ונכנע לדיקטטורה הצבאית האימפריאליסטית ב-1932, אלא הנהיג את המפלגה הקומוניסטית – דבר שהביא בסופו של דבר לרציחתו.
עד 1979 לא היו עוד התמרדויות. דיקטטורות רצחניות עלו לשלטון בזו אחר זו, ובסופו של דבר החלו המקומיים החלו להתכחש לזהותם. ב-1979, FMLN הפיחה חיים מחודשים במטרתו של מרטי, ועוררה התמרדות כללית שאיחדה את הרוב הנחלש של אל-סלבדור. למרות התמיכה הרחבה שתנועת הגרילה זכתה לה, FMLN כשלה במלחמה כיוון ש-ARENA קיבלה מארה"ב סיוע עקבי, צבאי וכלכלי, שכלל חיילים מאומנים בלחימה בגרילה – יחידות קבועות שאומנו בהונדורס או יחידות של שכירי חרב שיובאו מארגנטינה.
כיום ARENA משתמשת בקלף ההגירה, עם האיום המשתמע של התאבדות כלכלית: אם תצביעו ל-FMLN, היא מאיימת, ארה"ב תגרש את כל המהגרים מאל-סלבדור, והכלכלה של המדינה, מינימלית ככל שתהיה, תקרוס.

בשנות השמונים, כש-ARENA הכניסה למדינה את שכירי החרב, הוביל הדבר לג'נוסייד של האוכלוסייה המקומית באל-סלבדור, כמו שקרה במדינות אחרות באמריקה הלטינית, ולחתימה כפויה על הסכמי שלום שהקנו חופש פעולה לניאו-ליברליזם, ובכך מנעו כל אפשרות לקיום בכבוד של רוב האוכלוסייה. כך, אגב, הסתיימה ב-1996 גם מלחמת האזרחים בגואטמלה.
אל-סלבדור היתה מהמדינות האחרונות שבהן התנהלה המלחמה הקרה, ולכן השקיעה ארה"ב כל כך הרבה מאמץ בניסיון לדכא בה כל התמרדות. כתזכורת לכך, לסן-סלבדור, עיר הבירה, יש כיום הכבוד המפוקפק לארח את שגרירות ארה"ב השנייה בגדלה בעולם (גדולה ממנה רק שגרירות ארה"ב בישראל). באל-סלבדור, 75,000 איש איבדו את חייהם למען "עולם חופשי". המוני פליטים, נשים וילדים ברחו להונדורס רק כדי להישחט שם בידי כוחות צבא ארה"ב; על הפעולה ניצח "שגריר ארה"ב הנצחי" ג'ון נגרופונטה (תזכורת: זהו "השגריר" מהסרט הדוקומנטרי הנושא שם זה, האיש שהיה שגריר ארה"ב בעיראק בשנים 2004-5, אף שהחל את הקריירה שלו זמן רב קודם לכן, בזמן מלחמת וייטנאם. הוא ידוע לשמצה כמי שבחש בהפיכה הצבאית בצ'ילה והביא להתערבות דיפלומטית-צבאית בכל אמריקה הלטינית בתקופה שבה הוצב בהונדורס, דבר שלא מנע ממנו להפוך לנציג ארה"ב באו"ם... לקראת סוף אפריל, 2007, נגרופונטה ביקר בדרפור. אפשר להסיק מכך על האופן שבו מקרים של רצח עם מגיעים לכדי סיום מהיר כברק בהתערבות שגרירים ממין זה).

אחד מני רבים

זוהי סקירה קצרה של המדינה הקטנה והצפופה ביותר במרכז אמריקה, המכונה גם "הפרעוש הקטן של אמריקה". Equipo Maíz הוא רק אחד מאי-אילו קבוצות וקולקטיבים החוקרים ומחדירים חינוך עממי באזור, שופכים אור על ההיסטוריה הבלתי מתועדת של המאבק וההתקוממויות העממיים, על הפוטנציאל של הפרקטיקות המהפכניות החדשות ועל המהפכים הפוליטיים שיוצרים ארגונים והסכמים ניאו-ליברליים על-לאומיים. שינויים חברתיים, כלכליים ופוליטיים באל-סלבדור התרחשו באופן כה בלתי צפוי ובסדר גודל כה רחב, כמו רעידות האדמה והוריקנים הזורעים הרס באזור הטקטוני שבין גואטמלה לניקרגואה. אסונות הטבע וההחדרה האלימה של ניאו-ליברליזם לאל-סלבדור ולשאר חלקי מרכז אמריקה, השינויים שעוברים על העמים בין האוקיאנוס האטלנטי לאוקיאנוס השקט, מתרבים, נקשרים, מתחזקים ומתמזגים.

הפוטנציאל שבהתארגנות חברתית ופוליטית עצמאית, הנוקטת דרכי פעולה חדשות בתחומי החינוך, הארגון והמדיניות, התברר בסוף האלף הקודם, ודרכו של Equipo Maíz היא רק אחת ממצבור הפרקטיקות המהפכניות בתהליכי הכוח באמריקה הלטינית. האופן שבו יוצר הקולקטיב חינוך עממי באמצעות פרקטיקות פוליטיות, אמנותיות וחברתיות-רדיקליות ראוי לבחינה גם מחוץ לאמריקה הלטינית, במקומות שחסרים עניין ותמיכה בחינוך עממי, או שחסרות בהם מחשבה, פעולה והתערבות רלוונטית.
 
ביבליוגרפיה:
Equipo Maíz. Harina para mi costal: Una experiecia de educacion popular en El Salvador. San Salvador: Asociación Equipo Maíz, 2000.
Equipo Maíz. El Salvador: emigración y remesas. San Salvador: Asociación Equipo Maíz, 2007.
Freire, Paulo. Pedagogy of the Oppressed. London: The Continuum International Publishing Group Inc. 2000.
Gregorčič, Marta. Alerta roja: teorije in prakse onkraj neoliberalizma. Ljubljana: Časopis za kritiko znanosti, @Politikon. 2005.
Gregorčič, Marta and Matej Zonta. (Militant research of revolutionary political practices in El Salvador, January 2007).
http://www.equipomaiz.org.sv/