מגזין / 6 מוסף

שנת הלמוס-למוס

רון קציר 2007-09-08 13:08:25

בשלוש השנים מאז הפך יוהאן גם הוא למרביע הלכו לעולמם בריטסון ואינגרידסון, ואף מביתו של אינגסון לא עלו בחורף האחרון אלא צווחות בודדות. סיפור קצר בהשראת באלארד

יוהאן האזין לנשימתה המהירה של לנה וציין לעצמו כי יש באחותו מן המכרסם. האם תהא זו שנה של למוס-למוס? הוא שאל אותה לדעתה ונענה ב"לא עכשיו". לנה ביקשה עוד שיחזור למיטה בזמן שהתלבש, לקח את מקלו ויצא מן הבית אל השלג העמוק, עד פאתי הכפר, שם אור היום הקלוש מתפוגג אל אפלת היער. במקלו בטש בצדי תלוליות, מחפש פתחי מחילות, אולי ניתן יהיה לשמוע ציוצי ולדות, אולי יוכל לחזור למיטתה של לנה עם תשובה. אולם דממת מוות. לרגע נחרד שמא על רקע הדממה יוכל מישהו לשמוע את מחשבותיו האסורות בעודו תוהה על סדרי עולם: איך זה שנשים מיקרוצפאליות זוכות לשרוד ואף להיות לאמהות בעוד הזכרים המיקרוצפאלים נאכלים כולם בשנת למוס-למוס? האם ייתכן שאינגסון הזקן הוא אביו? שכן בכפר המבודד בצפון היבשת, זה כפר האמהות המכונס בעצמו כבר מאות שנים, לא ידועים האבות כלל. אף המלה עצמה אינה בשימוש מזה דורות, ואילולא מצאה חרותה על אחת מאבני קיר המרתף, לא היה אף עולה על דעתו שבן לאב הוא. בשלוש השנים מאז הפך יוהאן גם הוא למרביע הלכו לעולמם בריטסון ואינגרידסון, ואף מביתו של אינגסון לא עלו בחורף האחרון אלא צווחות בודדות בלבד של מיקרוצפאליות ואף פחות מכך אנחות של עגולות ראש. ברור לו שמעתה יהיה מרביע עיקרי ואולי בקרוב אף יחיד, שכן גונאר, הבא אחריו מבין עגולי הראש, אף שצעיר ממנו רק בשנה, ערכו כמרביע מוטל בספק עקב תאונה לא ברורה בעברו, וכבר נשמעו נשים הרוצות להציעו למאכל יחד עם המיקרוצפאלים בבוא הלמוס-למוס. אחרי גונאר מצוי עוד פר בן החמש, והשאר תלוי ביבול האביב והקיץ הקרובים, אולם כבר שנים רבות שעיקר הוולדות הם מיקרוצפאלים, ודווקא עגולי הראש הנדירים מתקשים לשרוד את חורפם הראשון. בהלה אחזה ביוהאן: אם יהפוך למרביע יחיד, כולם יהיו בניו. הוא יהיה לאב. הוא לא היה מוכן לכאב שמחשבה חדשה ומוזרה זו תעורר בו. עד בוא האביב הרביע יוהאן עוד כשבע-עשרה מיקרוצפאליות וארבע עגולות ראש. ניכר שנוחות לו הראשונות הממעטות בדיבור. כשעמד לו כוחו היה יוצא להאזין בפתחי מחילות. עת החל השלג להפשיר נשמעו כבר ציוצים רבים, ובהנץ החד-שנתיים רחשו המכרסמים בכל עבר. ביום מחצית הקיץ ערמו הנשים עשרות מיקרוצפאלים פועים על משטח השמש במרכז הכפר. לא נשמע בכיו אף של עגול ראש אחד. הלמוס-למוס נתקבצו לעדרי ענק מאכלי כל וכבר החלו בתנועתם, אין מכשול שיעצרם בדרכם אל הים. בחסות המהומה חמק יוהאן מן הכפר כשרק מקלו בידו, סיגל לעצמו את קצב המכרסמים ולא הביט עוד לאחור. ימים צעד, רואה נופים שלא העלה על דעתו את קיומם, חושב מחשבות חדשות מנסה לתהות על פשרן ומרגיש, לא ברור מה, אך גם זאת לראשונה. באחד הימים עלה באפו ריח חדש, מלוח. הוא הרחיב צעדיו עד שמצא עצמו ניצב בראש צוק. למרגלות הצוק מים רבים משתרעים עד האופק. מסביבו הלמוס-למוס בהמוניהם מראים לו את הדרך, משליכים עצמם מראש הצוק. יוהאן לפת מקלו בחוזקה עד שהלבינו פרקי אצבעותיו וקפץ. באוויר חש תחושה, שאם היה לה ביטוי בשפתו, היה זה, מן הסתם, אושר.