יניב יהודה אייגר על צו כתיבה!
22 במאי, 2009 | מאת ronenmen1 | קטגוריה: כללייניב יהודה אייגר ממעריב ביקר בכנס מארב לכתיבה על אמנות, התבאס קצת כששמו לא הוזכר ובאופן כללי סבל (כמעט) מכל רגע. קישורים לתגובות נוספות לכנס ניתן למצוא כאן.
יניב יהודה אייגר ממעריב ביקר בכנס מארב לכתיבה על אמנות, התבאס קצת כששמו לא הוזכר ובאופן כללי סבל (כמעט) מכל רגע. קישורים לתגובות נוספות לכנס ניתן למצוא כאן.
יש אחד אייגר באתר אנרג'י שאפילו טוקבקים לא מקבל. לא יכולתם לזרוק איזו עצם בצורת השם שלו בכנס אפילו פעם אחת?
הוא ממש בדיכאון מזה ואפילו משבח אחת מעין שלף . מקרה עצוב.
מילה אחת לנמרודי ויודה יודה גם הוא בדרך לפתוח בלוג
חבל על מארב ועל כמות האגו , הרכילות ושאר הדברים הלא עניניים שבהם האתר מתעסק כרגע.רק על אמנות עושה רושם לא דיברו בערב שלכם, ואם דיברו החלטתם להבליט את הסירחון דווקא , שלא יוביל לשום מסקנה ולא יועיל לכלום.
אני דווקא חושבת שלא צריך להיות מאויים מדבריו של י.י.א, זה שהוא לא פוליטילי קורקט .לא נמרח בלשון אקדמית וקצת גס,זה לא אסון,להיפך.יש הרבה מהצדק בזעם לו.רק מי שעובר באקדמיות לאמנות יודע כמה שרלטנות יש שם ובכלל במעשה האמנות. .. רק נורא התאכזבתי שפתאום הוא עצר בחריקת בלמים,עשה סיבוב פרסה ו…האלטרנטיבה-מעין שלף!? נו באמת יניב,קראת חלק מהטקסטים שלה? והתערוכות? מה שונה בהם,למה הם יותר רעננות מכל תערוכה אחרת שנאצרת ומתומללת ע"י בוגר/רת מידרשה,בצלאל צעיר/ה…. כתיבה מנייריסטית, לא מקורית,מוגבלת באוצר המילים שלה ומיישרת קו עם מה שנכון, 'מדליקה' לא יותר.
ודרור?……שימשיך לעסוק בספרות. יניב, תמשיך וללא רחמים ומעצורים ורק אל תפתח בלוג.
לXCX לדרוש את מה שאתה דורש זה כמו לדרוש עיתונות חיובית.הסירחון הוא האמנות…..טוב ,לפחות חלק גדול ממנה..
יש על מה לדבר..
הסירחון הוא האמנות? לא ממש. בעיקר מה שמסביב לאמנות.
אייגר שבהגותו ובהגיגיו אני לא שולט ולפי מה שפרסם גם אין לי עניין מיוחד , מתגלה ככותב לא שנון או מקורי אפילו בתחום הקל והבידורי של הקטילות.אבל יתכן שבתחום הצר הזה הוא יוכל להשתפר,ועדיף אולי שבאמת לא יכתוב באיזה סוג אמנות הוא כן מאמין.
על פי המעט שכן קראתי מדובר כנראה (שוב…) ביוצר מתוסכל מאלף סיבותיו הוא, שינבח על מוזיאונים גלריות כותבים ואמנים , והכי מביך, על זה שלא הוזכר באיזה פאנל ( שמטרתו היתה בעצם לבטא את ה ר צ ו ן לעוצמה של כמה כותבים ואוצרים וביסוס ולגיטימציה מעמדית של עורכי האתר הזה, ולא באמת דיונים עקרוניים בניואנסים של האמנות עצמה).
אין שום קשר ל'פוליטיקלי קורקט',מה גם שרוב הכותבים פה כותבים מלוכלך- זה לא כזה ביג דיל או סקסי או חדשני
צוות מארב עוסק בד"כ בביקורת על עבודתם של אחרים, וטוב לקבל מדי פעם קצת ביקורת גם על עבודתנו אנו. אלמלא הוצגו הכנס והדברים שנאמרו בו בצורה מטעה ודמגוגית כל-כך בכתבה זו, כלל לא הייתי מגיב לה, אולם מכיוון שנראה שהטעויות שמופיעות בטקסט של אייגר משפיעות גם על הקוראים והמגיבים פה, אני מעתיק בשינויים קלים את תגובתי מ-nrg גם לכאן.
ראשית, יניב יהודה אייגר מתאר את כנס צו כתיבה! כקינה על מצב סיקור האמנות בתקשורת. אני בהחלט חושב שיש משבר גדול בנושא (והכתבה הזו היא דוגמא קטנה לחריפותו), אולם היבט זה הוא רק אחד מן הנושאים שנידונו בכנס, שיותר מאשר קינה על היעדר דיון ביקש פשוט ליצור דיון ולאתגר אותו. למעשה, ובניגוד לרושם שנוצר מקריאת הכתבה והתגובות פה, רק מיעוט מבין 11 ההרצאות בכנס עסקו במצב הכתיבה על אמנות בעיתונות. המרצה הייתה רותי דירקטור שאכן הזכירה את מעברה מידיעות אחרונות לבלוג פרטי, אולם הדבר נעשה כהערת שוליים בתשובה לשאלה מהקהל, בתום הרצאה שלמה שעסקה בכתיבה על אמנות בעיתונות בחו"ל. אגב הערות, חיים לוסקי אכן ציין את סגירת סטודיו, אולם גם כאן הדבר נעשה בהערה שקדמה להרצאה בנושא אחר לגמרי: היחסים בין פילוסופיה ואמנות. יתר ההרצאות עסקו בכתיבה על אמנות בקטלוגים, באוניברסיטאות ובכתבי עת, כתיבה מסאית מול כתיבה אקדמית, כתיבה של אוצר מול כתיבה של אמן ונושאים נוספים. מכיוון שהדברים מתועדים ומוקלטים, אין כל בעיה לבדוק זאת (ההרצאות הכתובות עתידות להתפרסם במארב, וכבר עתה ניתן להאזין להן בתחנת הרדיו המקוונת רדיו-חאלאס (www.halas.am)).
שנית, אייגר מתלונן על השפה המקודדת, המצוחצחת והחמקנית שאפיינה, לדבריו, את ההרצאות. גם פה קל להפריך את העניין, שכן הכל מתועד וכל המעוניין יכול להאזין להרצאות ולגלות שהן נבדלו זו מזו לא רק בתוכן הדברים אלא גם בסגנונם, אך מעבר לכך, ההאשמה הפופוליסטית ב"פלצנות", "דיבור מוצפן" וכיו"ב מעידה בעיקר על בורות וחוסר הבנה של תפקידו של הכנס. כנס צו כתיבה! נערך ע"י אנשים שכתיבה על אמנות היא עיסוקם המקצועי, עבור אנשים שכתיבה, קריאה וייצור אמנות הם עיסוקם המקצועי. צריך לזכור שגם אמנות היא תחום מקצועי, ובדומה לכל תחום אחר, מרפואת לב, עבור דרך חקר המקרא וכלה במנהל עסקים, גם לה יש מושגים מקצועיים שאינם מוכרים תמיד לקהל הרחב. ניתוח אמנות כרוך בהיכרות ושימוש במושגים מקצועיים בדיוק כמו ניתוח לב (למעט סיכון החיים הכרוך בדבר, כמובן), אולם כשמנתח לב מדבר על עבודתו ומשתמש במונחים מקצועיים הוא נחשב למקצוען ובר-סמכא, בעוד מנתח אמנות המשתמש במושגים מתחום התמחותו מכונה, ע"י אייגר ושכמותו, פלצן. בשורה התחתונה נדמה שהדיון באמנות, לתפיסתו של אייגר, ראוי להישאר ברמת הדרכה במוזיאון, כתבה בעיתון יומי או חוג במתנ"ס, והעובדה שכותב בעל גישה מוגבלת כל-כך לאמנות משמש כמבקר האמנות של עיתון מרכזי, היא עוד דוגמא למשבר בו שרויה הביקורת.
שלישית, אני מסכים עם אייגר שדרור בורשטיין ואיתמר לוי הם כותבים מעניינים ומוכשרים. את בורשטיין הזמנו להשתתף בכנס אך זה לא הסתדר עם לוח הזמנים שלו, ואילו לוי חדל לכתוב (או לפחות לפרסם) רשימות על אמנות לפני שנים, בשעה שאנו ביקשנו להקשיב בעיקר לאנשים הפועלים כיום.
לסיכום אומר שכפי שכתבתי בעבר, גם אם סגנון כתיבתו המתלהם ודעותיו הממורמרות והלא-מנומקות של אייגר אינם לטעמי, אגן על זכותו לומר את דבריו. צר לי שהוא לא נהנה בכנס ומובן שהייתי שמח לו היה נהנה יותר, אולם נדמה שקם על צד שמאל ושום הרצאה בעולם לא הייתה גורמת לו להתרשם אחרת.
האקדמזציה היא זבל אמיתי, סליחה על השפה הבוטה ( נו טוב נניח שאני בכנות מבקש סליחה) אבל אם יש משהו שהורג את החויה מראש זו האקדמזציה של השנים האחרונות וגם הניהול הפיננסי , והאמנות שהיא מאורגנת לעילא כמו מבצע צבאי מתוקתק והרי רוב המארגנים הם מסיירות מובחרות וזה, אין חתרנות כי אפילו המוסדות עם הכסף הקאפטליסטים הבני זונות למדו להתנהל ב"חתרנות" ובלי כסף אין ממש תקומה אפילו בחור הכי נידח הכל מאורגן כמו שצריך.
למה אחרי כל האירגון והתנחלות הבורגנית הכי קאפטליסטית עוד מתפלאים על שבאמת אין כתיבה מעניינת- יש יותר מידי דרעקים עם תואר שמנהלים את העסק ככה זה יצליח רק ליצר עוד ועוד פיהוקים .