פרחים מבויישים
30 ביולי, 2009 | מאת מורן שוב | קטגוריה: כלליקיר הלבבות-פרחים שציירו מיכל צדרבאום ויוחאי מטוס בשכונת נגה ביפו נהרס באופן יזום במסגרת בנייה של מתחם מגורים יוקרתי
הקיר שעמד עד אתמול בקצה רחוב נחמה, היה המשכו של החומה הטמפלרית ההיסטורית שנבנתה לפני 150 שנה סביב המושבה האמריקאית-גרמנית שעל הגבעה, והפרידה אותה מן המתחם המנדטורי היפואי (שכונת נגה). עכשיו בונים על הגבעה שכונת יוקרה (The Village) ותחתיה ייבנה חניון תת-קרקעי. הכניסה לחניון תהיה במקום בו עמד עד אתמול הקיר המצוייר.
עוד קודם לציור של צדרבאום ומטוס שימש הקיר מקום ליצירה אמנותית. כמה שנים קודם, רשם עליו מישהו בעדינות, באותיות פרנקריהל שחורות ומנוקדות, שורת מילים: תַפֵל, עַש, עַוְלָה, צִנָּה, עֶרֶש, אָפוֹר, עָמוּם, הוֵה, צַלוּל, עַכוּר, סְבַךְ, צוּרַה, כְּלִמָה, עֹבֶש. בלילות הוקרנו עליו סרטים וערבי שקופיות. לא מעט צלמים השתמשו בקיר הזה כרקע לצילום אופנה, סטייל, פרסום, חתן כלה, סיפור. הקולנוע הישראלי, תוכניות טלוויזיה, סטודנטים צעירים – כיוונו את עדשותיהם לקיר הזה. תיירים (מהארץ ומהעולם) קיבלו המלצה לעלות אליו לרגל. הקיר הזה והציור הזה היו מקום, סימן, תקופה.
אלא שהנדל"ן רומס זיכרון של זמן ומקום (ולמקהלה שעכשיו שורקת "בוז למתבכיינים", חכו רגע). לו לפחות היו אנשי הנדל"ן מתפנים לחשוב גם על מה הם הורסים, ואולי יש דרך לא למחוק אותו כליל. ואם לא הם, לו הגורם העירוני שאישר את ההריסה היה חושב על שימור זיכרון של זמן ושל מקום. לו היה מציע לשמר את הקיר במקום אחר, לא רחוק. מציב אותו, נניח, בגינה הציבורית של השכונה החדשה שתיבנה. לו לפחות היה הגורם העירוני מודיע מראש על הריסת הקיר ומשאיר בידי אוהדיו, אנשי שימור, תושבי השכונה, אמנים – את האפשרות לחשוב מה לעשות כדי לשמר מקום, היסטוריה, תרבות, חיים, אמנות.
תארו לכם את הקיר הזה מובל ומוצב כמונומנט לא רחוק משם. זה היה יכול להיות משהו, לא?
הכנות להריסה (כל התצלומים: מורן שוב)
מתקדמים בעבודה
הקיר מוסר בשלמותו ומונח על הקרקע
לאחר שהוסר ללא נזק, מנותץ הקיר ואיתו גם הציור
עוד בנושא: תם עידן – הקיר עליו עמד חלון האמנות "נגה היקרה" נשבר אתמול
אם כל השלבי צולמו למה כשהקיר היה עדיין שלם לא פנה הצלם או כל מי שהיה באזור ואמר לפועלים שהוא רוצה לדאוג לעתידו? לא כל עובד עיריה ופועל יודע את ההיסטוריה המיוחדת של הקיר. ללא ספק זו היסטוריה פנימית של קבוצה קטנה של אמנים ויוצרים…. ספק עדיף היה לא להרסו או לשמרו כפי שהוצע, אך אך בכדי שזה יקרה יש צורך ביתר מוערבות. לצפות שזה יקרה אחרת מעיד על חוסר הכרה בפער העצום בין אמנים לשאר העולם…
סה"כ זאת אמנות רחוב. למי בדיוק הקבלן אמור להודיע? קצת פתטי שמורן עושה דרמה כל כך גדולה מכל אבן בשכונת נגה שאיזה אמן אי פעם נגע בו. קצת פרופורציה! מוזר שדווקא מורן, שפועלת מתוך אידאולוגיה הגורסת שיש להציג אמנות מחוץ לגלריות, מגינה על אמנות רחוב כאילו הייתה אובייקט סטרילי ומקודש. לא לעניין
מה אתם חושבים, שאנשי אמנות צריכים לחסום בגופם דחפורים? שהקבלן יפסיק ככה סתם את עבודת הפועלים בגלל שאחת מתושבות השכונה ביקשה שיחכה? איפה אתם חיים?
אנשי העירייה היו צריכים לבדוק קודם מה הם הורסים ולהודיע מראש, לא לשלוח טרקטורים ואז לצפות מאמנים שבמקרה גרים קרוב ושמעו או ראו מה קורה לסכן את חייהם ולהסתכן גם במעצר.
מורן שוב שגרה בשכונה ויודעת ורואה את תהליך הבניה יכלה לצפות את הדבר הזה במיוחד שיקר לליבה כל כך, ולפעול בזמן , קטן עליה לפנות לעיריה..
לא ברור.. אולי קל יותר לכתוב על זה ולצלם.
צילומים יפים מאוד טקסט מלווה טוב
ואולי בפעם הבאה כפי שמישהי הגיבה פה אכן ינצל קיר אחר
בכל אופן קירות נועדו להשבר וצייר פרחים אפשר גם על קירות חדשים
כאלו לא חסרים כמו גם בחומות אין חסר
ובהזדמנות זאת אני ממליץ על שיחזור הציור במקום אחר
אם כי אני לא ממש רואה בו טעם
הכל זמני
וזה סופם של רוב הגראפיטים
וטוב שכך
הו כמה עצוב…. הפרחים הדיגיטלים החמדמודים… אוי אוי אוי
סידרת צילומים מהריסות בתים שהמדינה והצבא אוהב להרוס זה פחות חמוד
לא מדובר רק על הגראפיטי המקסים. מבחינה ארכיטקטונית הקיר הזה יצר סוג של אינטימיות בשכונה ותחם אותה בצורה מעניינת.
חבל מאוד שכל ההרס הזה רק בשביל עוד חניון מבית חולדאי.