מי שומר על השומרים?

כך נחשף בפנינו טבעו הנסתר של מקום הפולחן הזה: המוזיאון כבית-כלא, המוזיאון כבית-קברות

עבודת הווידיאו Watchmen של גדי ספרוקט וג'ק פאבר כוללת חומרים שצולמו באמצעות מצלמות האבטחה של מוזיאון תל-אביב לאמנות. היא היתה אמורה להיות מוצגת ב-17 בפברואר השנה במסגרת בימת מיצג, אך הקרנתה, פרסומה, שידורה והקרנתה בכל צורה ואופן ציבורי, מסחרי ופרטי נאסרו בצו מניעה זמני שדרש המוזיאון להוציא. המוזיאון אף תבע את האמנים, וכתב הגנה מטעמם הוגש על-ידי עו"ד אביגדור פלדמן. דיון ראשון בעניין אמור להיקבע בימים הקרובים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב.

ג'ק פאבר

פעולת הגרילה הזאת היא דבר שנטלתי עליו אחריות מהרגע שבו ביצעתי אותו. הרעיונות שעמדו מאחורי הפעולה הזאת, על רבדיהם ודרכי הביטוי המובהקים יותר ופחות שלהם, התקיימו תמיד במחלקת תשוקת המימוש, קרוב מאוד לגבול הפרתם של כללי המשחק המוכרים. הגבול הזה כבר נחצה לפני חודשים, כשהצבנו כנגד חוסר האמצעים שלנו את כל המשאבים של המוסד הממומן והמשומן בתחום, ובידינו רק יכולת אלתור ומוחות קודחים יצירתיות יצרית.
כמו רבים שקדמו לנו, ניצלנו את חוסר הערנות של מגדל שן שטוף שומרים, את הסדקים במבנה המבוצר שאין לחדור לקרבו ללא הזמנה רשמית והמתנה ארוכה. ההבדל הוא שאנחנו בחרנו להשתמש במנגנון ההגנה העצמית של הממסד כדי להציג אותו כלפי חוץ.
הבחירה היתה ברורה מלכתחילה, כמו זכוכית שזה עתה נוצקה מחול: להגמיש את מערך מצלמות המעקב של המוזיאון, ששוויו עשרות אלפי דולרים, ולהשתמש בו כדי להראות את הגרסה שלנו למציאות. לעשות אמנות שמחזירה לעצמה את חירות המחשבה והנשימה.
הסטריליות הריקנית של החללים שחקרנו ממרחק ביטחון מבעד לעדשות מלוטשות, האווירה הנקרופילית באוויר החלול שבין עבודות אמנות מנותקות – מנועות לעד ממגע, מנוטרלות מהמקום שבו מתחככת אמנות במציאות – אלה מילאו אותנו בהבנת טבעו הנסתר של מקום הפולחן החילוני המהולל הזה. המוזיאון כבית-כלא. המוזיאון כבית-קברות.
עבודות האמנות נראו אז כסובייקטים שנידונו להגליה מן הרחובות אל תאים מצוחצחים, שבהם יהיו חשופים למבטים ביקורתיים שאינם מעניקים דבר בתמורה. הניסיון שלנו לשחרר אותם מהבידוד הזה הוא תפיסה בסיסית של גרילה לא אלימה. של מחאה ללא מאבק מדמם. רעיונות שניתן לממש רק במקומות הרמטיים ונטולי הפרעות חיצוניות, כגון המקום שבו ניתן להגדיר אותך כהפרעה החיצונית היחידה: המוזיאון. המקום שבו אנחנו הופכים לקלישאות של ז'אנרים קולנועיים כושלים, לניצבים בסרטי חטיפה שצולמו בחשיפה אטית.
ההעמדות שצילמנו הן צורת ההתמודדות שלנו עם הידיעה שנסווג אוטומטית כפולשים, כאנונימיים המבקשים לעצמם מודעות ומידע שאין הם זכאים להם, כפורעים המאיימים על החוק והסדר הישנים והמוכרים לעייפה. העבודות שהתמקדנו בהן מבעד לעדשות עתירות הטכנולוגיה הן אלה שריגשו אותנו בנוכחותן אפופת הרפאים. הסיבה שעשינו את כל זה היתה פשוטה בתכלית: אמנות על מהות האמנות, התבוננות על מעשה ההתבוננות, יצירה על מקומה של היצירה בקיומנו.
עכשיו נותרו רק ההשלכות.

?Who watches the watchmen

החברה שאנו חיים בה יצרה לעצמה מערכות שליטה ובקרה שונות כדי לקיים את עצמה, כדי להגן על תפיסותיה ועל מנגנוני הכוח שלה מפלישה של גורמים זרים לה, וכדי לנהל את חייהם של המשתתפים בה לתועלתה הכלכלית והרעיונית.
לצד מנגנוני הצבא, המסחר והשלטון המוכרים, שעניינם פיקוח וניהול חיי הכפופים להם, מורכבים התרבות בכללותה ושדה האמנות בפרט ממערכי כוח מקבילים, המתפקדים כשומרי הסף של החברה ההיפר-מודרנית. תקשורת המונים מבוססת טלוויזיה, עיתונים, מגזינים ופרסומות הפכה למעצבת דעת קהל ולמתווכת של דפוסי מחשבה המוזנים אליה ממקורות שונים ונוחים לפיקוח. עולם האמנות הוא אחד המקורות המובהקים הללו, המעניק תכנים מגוונים – החל בבידור אליטיסטי וכלה בגיבורי תרבות, בסיפורים אנושיים על עלייה, נפילה ומאבק, ובחלומות עתיקים כימי הציביליזציה על הצלחה, השפעה, שינוי חברתי, מחאה פוליטית, התעשרות והגשמת מאוויים.
עם תפקידיו הבסיסיים של עולם האמנות ניתן למנות את חקירת התשוקות הללו אל מול יכולת המימוש שלהן וקיומן בתוך המארג האנושי הנרחב יותר, וזאת לצד ביטוי אישי, חירות המחשבה ובחינה נסיונית של תפיסות מציאות חדשות. בעקבות תפקידיו אלה הוא הפך למכתיב אופנות ולמושא נחשק של גורמי שליטה כלכליים. שדה האמנות הפך לשדה מיתוג מתוחכם ומחוזר על-ידי גופים שונים, כאשר מוסדות, מוזיאונים, גלריות, אוצרים, אספנים, עסקנים ואמנים הם מותגיו וסממני העושר-הצלחה שלו.
חברות ענק מנהלות קשרים ענפים עם מוסדות אמנות, זוכות לפתרונות מס מהירים ולפרסום חינם יוקרתי. גם בעלי הון פרטיים רוכשים כך מוניטין אריסטוקרטיים והשפעה עצומה על ניהול עולם האמנות. הפער הרדיקלי הזה – ממקום של יצירה פרטית, המבקשת להציג היבטים חדשים של הרוח האנושית והחומר הסביבתי, לחלל מפוקח על-ידי בעלי אינטרסים וממון המעוניינים לשמר את כוחם ושליטתם בכל מחיר – החריף באופן דרסטי בעשורים האחרונים, בייחוד עם הקצנתה הקשה של השיטה הקפיטליסטית הקיימת.
זירת הפעילות – זו שבה אמורים היו להישמע קולות חדשניים ורעננים; זו שדיונים ענייניים על תפקודה של החברה אמורים היו להתנהל בה; זו שביקורת על מנגנוני הכוח הקיימים ומחאה על מעשי השלטון אמורות היו להתעורר בה; זו שבה אמורה היתה התרבות להתעצב; זו שהחברה אמורה היתה להתקדם בה אל מעבר לרובד קיומה היומיומי; זו שהשאלות הנחוצות והחיוניות אמורות היו להישאל בה – זירה זו הפכה למתחם סגור השמור מאחורי חומות גבוהות ומצלמות מעקב. שומרי הסף של האמנות מועלים באמון שניתן בהם ומטשטשים כל הפרדה בין עולם האמנות לעולם העסקים. קשרים, כסף וכוח באים על חשבון תכנים, אופני ביטוי חדשים ואמירה אישית נוקבת. האמנות כפי שהיא מוכרת לנו היום היא ברובה עוד אמצעי תיעול לתפיסת העולם השלטת, מיקרוקוסמוס של פוליטיקה פנימית, ביורוקרטיה שסימני השחיתות שוחקים אותה באינטנסיביות. היא הפכה לחתך של שכבת שמנת סוציו-אקונומית פרטית ומובדלת, המנותקת מהציבור הרחב ומההתרחשויות ברמת הרחוב.
כל שנאמר עד כה אינו חידוש מרחיק לכת, כך גם העובדה כי אין כל גורם חיצוני שידווח על הסטייה המשמעותית הזאת, אך זהו המצע הרעיוני שממנו נוצרה עבודת הווידיאו "Watchmen".
היצירה צולמה מבעד למערכת מצלמות המעקב המשוכללת של מוזיאון תל-אביב, בטכניקת גרילה נטולת אמצעים המתכתבת עם ההון העצום העומד לרשות המוסד המשומן והממומן היטב. העבודה, שאורכה תשע דקות, היא יצירת אמנות המתבוננת בחלל אמנות ודנה בתפקידיו, בהשלכותיו ובקיומו כחלק ממערך בקרה ופיקוח חברתי. העבודה עוסקת בחופש הביטוי ובחירות היצירה, בגבולות המותר והאסור בחלל שתכליתו הבסיסית ביותר היא לבחון מושגים אלה לעומקם ולרוחבם. יצירת הווידיאו דנה בפולחן התקשורתי סביב האמנות ובעימותו עם טקסי פולחן אחרים, ביחסי כוחות חברתיים של שולט–נשלט/אובייקט–סובייקט/בעל כוח–קורבן ובהעברת הכוחות האפשרית ביניהם.
היצירה בוחנת את ההייררכיה המעמדית על רבדיה השונים. היא בוחנת את התנודות ביניהם ואת מאיציהם הפוטנציאליים, את החוקיות הפנימית שלהם ואת מקומו של העולם החיצון בחללים סגורים, את מקומה של אמנות המחאה כפשע וכמעשה טרור.
"Watchmen" מתחקה אחר אופני התגובה לחלל וליצירות האמנות של דמות עוטה מסכת גרב שחורה המבצעת פעולות שונות בחלל המפוקח. היא מציגה אופני התבוננות שונים ביצירות אמנות מסוימות, בוחנת את משמעותו של מקום המתבונן בעצמו במנותק מסביבתו, ומבקשת לדעת מה קורה כאשר נוכחותו של גורם זר מעורבת בהתבוננות זאת.
 
 WWW.SUB-TEXT.NET
ג'ק פאבר (INI@BEZEQINT.NET)