מוטי מזרחי, ציבי גבע, שולי שדה גושן, ז'ורז'ט בלייה, יאיר גרבוז וגד אולמן

מוטי מזרחי - רישומי הכנה ל"שלום", 1980

מוטי מזרחי נולד בתל-אביב, 1946. בוגר האקדמיה לאמנות בצלאל, 1973. זכה בפרס קולינר לאמנים צעירים, 1976.
"מול העיר" ו"בידו" שניהם משנת 1973. עבודותיו הצילומיות מתקופה זאת הן מצבים מתוכננים בשימת לב, המשתמשים בגופו של האמן כחומר העיקרי. את העבודות מאפיינת תחושת מתח ומגבלות מענות. כמה מעבודות אלה כללו כבר את האלמנט הפיוטי שהופיע לאחר מכן במבנים שעושה האמן בטכניקה מעורבת. לדוגמה, "עגלת הרוחות", 1980, היא תלת-רגל על גלגלים, פנימית של צמיג וצלחת מים. הגלגלים והמים מאזכרים את הבלתי יציב והשרירותי, בעוד שהפנימית, התקועה במחצית גובה הרגליים המתפרשות, מרמזת על מצב ללא מוצא של צורה שבעיקרה היא שברירית. הרושם של משהו עזוב מתחזק על-ידי השימוש בחומרים "עניים". "שלום", 1978, קרוב יותר לעבודותיו האחרונות, העוסקות באבדן האמונה בממסד, משבר שאירע, על-פי הרגשת האמן לאחר מלחמת יום הכיפורים. הלחצים של שלום ממשמש ובא – מרמזת היצירה על דרך האירוניה – הם חומר נפץ ממש כמו מלחמה העומדת לפרוץ. 

ציבי גבע - ללא כותרת, 1979

ציבי גבע נולד בישראל ב-1951. חבר קיבוץ עין-שמר. בוגר המדרשה הממלכתית לציור ולאמנות, רמת-השרון. מלמד בקיבוצו.
פסל הרשת ועמודי המתכת של גבע הוא פרט אחד בקבוצת יצירות הדומות לחפצים "ממשיים", אבל לאמיתו של דבר הן מעשה ידי האמן. פסל זה דומה מאוד לרשת הסוואה שהונחה מעל חפירות ארוכות וצרות שנחפרו במלחמת תש"ח. האמן אומר שעדיין ניתן להבחין בהן באזור שהוא מתגורר בו. ואולם, הפסל שונה מן המקור בניואנסים חשובים, בקומפוזיציה ובמבנה ובחומרים שבחר בהם. כך הדבר גם בעבודה אחרת, הבנויה ממוט מתכת מאורך שקצהו קבוע בבטון שצורתו אינה אחידה. אף שההשלכות למוטות הגדרות הנעקרים כיום בסיני ברורות – השינויים הקלים במבנה ואופן מיקום היצירה מעניקים לה מיגוון הקשרים אפשריים. רבות מיצירותיו של גבע מקבוצה זאת עושות שימוש בציוד צבאי כביכול ומרמזות על מצבי התקפה או הגנה. 

שולי שדה-גושן - התפרשות, 1980

שולי שדה-גושן נולדה בישראל ב-1952. בוגרת האקדמיה לאמנות בצלאל, 1976. שימשה יועצת לאמנות במרכז התרבות האמריקאי בירושלים.
רוב עבודותיה המוקדמות של שולי שדה-גושן היו פיסולי גוף, שבהם המבנה והחלל שבו מיקמה את עצמה לא נפלו בחשיבותם מתנוחת הגוף עצמה. במקרים רבים היו המוצגים מיצגים מתועדים בצילום ובהדפס. במשך המיצג הופך הגוף לעתים קשור פיזית לחלל ולאלמנטים הכלולים בו. "התפרשות", 1980, היא עבודה חדשה המאחדת כמה רעיונות, שחלקם קשורים לעבודותיה הקודמות של האמנית וחלקם חדשים לגמרי. כך מתארת האמנית עבודה זאת:
"שלושה תצלומים צבעוניים זהים של ירושלים מצדה המזרחי מתארים חלקים מן העיר העתיקה, החומות והמסגדים. שלושה שטחים המחולקים באופן טבעי מקיפים את אזור החומות. אני מקיימת יחס אישי עם כל שטח שאני מעניקה לו תחושת שייכות-בעלות. ביצירה זו כיסיתי את המסגרת-אצטבה בנייר משקף. תצלום נופי ממוקם כך שהוא מונח על השתקפות האזור התחום. הכניסה לתחום המסומן מקנה לי את תחושת הבעלות על האזור שבחרתי. שלושת המצבים יוצרים יחד 'שטח שלי' המקיף את החומות. באופן אירוני מרמזת העבודה על הדרך שאנו קונים לנו חזקה על אזורים העוברים לבעלותנו, מעין משחק כוחות, תכונה אנושית מוכרת שבעקבותיה נגרמים עיוותים פוליטיים או מצבי מלחמה".

ז'ורז'ט בלייה - קיבוץ מחדש, 1970

ז'ורז'ט בלייה נולדה בארה"ב ב-1942. למדה ציור וגרפיקה במכון פארט, 1960-64. עברה לישראל ב-1968. כיום גרה בניו-יורק.
בשנים 1970-71 עבדה בלייה על סדרת פרויקטים בחבל שבהם חלקים מן הטבע מסוגרים, מחוברים או מקובצים מחדש. נטייה זאת לתחום שטחים או להציב גבולות מוגדרים קיימת במיוחד באמנות הישראלית.
על עבודות אלה כתבה האמנית באוגוסט 1979: "הכוונה הבסיסית של העבודה שעשיתי בחבל ב-1970-71 היתה לכפות דגם חדש על שטח נתון כדי לשנות את ראיית השטח בעיני הצופה. הדבר הושג באמצעות הוספת אלמנט חדש בשטחים בטבע. האמצעי שהשתמשתי בו כקישור בין אובייקטים כמו סלעים ועצים, או אלמנטים כמו ים ויבשה, היה החבל. השתמשתי בו לשם הדגשת יחסים קיימים וכן כדי ליצור יחסים חדשים. חלק מן העבודות התמקד יותר בצד החזותי על-ידי ברירת אובייקטים ודגמים מסוימים. עבודות אחרות פעלו יותר באמצעות החלל כשהן תוחמות, מגדירות ומפרידות שטחים זה מזה".

יאיר גרבוז - צייר למשל ערבי (פרט), 1979

יאיר גרבוז נולד בישראל ב-1945. למד אצל רפי לביא. תערוכת יחיד ראשונה ב-1967. מלמד במדרשה הממלכתית לציור ולאמנות ברמת-השרון.
בעבודותיו האחרונות פונה גרבוז לעיסוק במבנים בטכניקה משולבת. מבנים אלה משקפים את שאיפתו לאמנות כוללנית הפועלת על כל החושים. החלקים המרכיבים עבודות אלה יוצרים מעין פסיפס של מרקמים, דגמים, צלילים ומגע. יש בהם הרכב תרבותי אשר במידה רבה הוא מעוגן בהתרשמויות מילדותו של האמן. חוויות ילדות אלה עוברות תהליך של עידון שכלתני אצל האמן הבוגר והופכות בסיס לחיפושיו אחרי זהות אישית ולאומית. "צייר, למשל, ערבי" מאחד אלמנטים שונים כאלה מחיי הכפר הערבי והישראלי. כאשר ההיבטים השונים נמצאים בכפיפה אחת הם מעצבים עולם של צורות וחפצים מוכרים המייצגים ערכי תרבות. אף שכל אלמנט בודד אופייני מאוד לאחת התרבויות, ההפתעה נובעת מן הדמיון של האובייקטים.

גד אולמן - בקע, 1979

גד אולמן נולד בתל-אביב ב-1935. למד בסטודיו של אבני, 1955, ובאקדמיה לאמנות בצלאל,  1960-1955. למד טכניקות בגרפיקה, 1976-1969.
העבודות המוצגות כאן הן מתוך סדרה שנעשתה ב-1979 והוצגה תחת הכותרת "אבן, נייר ומספריים פרידה מסיני". סדרה זאת עוסקת בהשפעת נסיגת ישראל ממדבר סיני כפי שרואה אותה האמן. בחלק מן העבודות עושה האמן שימוש בחומרי מדידה ותפירה של ממש (רוכסנים ומטר) כדי להמחיש תחושה של שרירותיות וחוסר ודאות הנוצרת במצב של השתנות. ב"בקע" נוצל נייר שחור קרוע בצירוף לתצלומי סלעים מבוקעים, וכאן מתקרב האמן יותר להבעת רגש והלוך מחשבה אישיים. "התקפלות" היא פיסת נייר לא סימטרית, צבועה בצבעי מדבר המזכירים את הנוף הטרשי בסיני. מחציתו השמאלית של הנייר מקופלת כאקורדיון ולחוצה לצד המסגרת. תחושה כללית של לחץ והצטמצמות הועברה ביצירה בצד ההתייחסות הברורה למצב פוליטי מסוים.