פרט מתוך עבודה של מיכאל דרוקס "Druksland"
גיבורי התרבות שלנו הם פורצי הגבולות. האמיצים שהולכים אל מעבר לקווי האויב. אנשי הקומנדו, הצנחנים והסיירת, שמגיעים בתחכום ובעורמה ליעד שמעבר לגבול, עושים מה שאנשי סוד עושים, וכוחותינו שבו לבסיסם בשלום. בשומרי הגבול אנו נוטים דווקא לזלזל. אני לא מכיר סרט אקשן שהגיבור בו הוא שומר גבול. אנחנו פשוט לא אוהבים את העבודה המלוכלכת הזאת, הבלתי הירואית. אנחנו משאירים אותה לדרוזי, לרוסי, לבוכרי, לאתיופי, לבדואי (ועכשיו גם לנשים). שהם יעשו מה שצריכה הדמוקרטיה הנאורה לעשות כדי לשמור על עצמה. המג"בניקים המגעילים האלה, המבוזים והאלימים, שמתעללים בערבים ועושים לנו בושות במחסומים עושים את העבודה, אבל הם לא באמת משלנו. הם לא כמו בחורינו הטובים, שעוברים את הגבול בלי להתלכלך, ונשארים נקיים כשהם מבצעים "סיכול ממוקד". שמבצעים פקודות של רצח, אבל מרגישים רק מכה קלה בבטן המטוס.
אל תכתבו להם שירים, ואל תעשו להם ספיישלים בטלוויזיה. אנחנו לא רוצים לדעת על מי שמעכב חולים במחסומים ומפזר בגז וביריות הפגנות לא אלימות. ספרו לנו רק על המבצעים מעוררי השתאות מעבר לקווי האויב, על אויבים אכזרים עם דם על הידיים, על סוסים טרויאניים, על מיטב הנוער. אל תספרו על העבדים בחברות האבטחה, על הבדואים ששומרים על גדר ההפרדה בזמן שהורסים את ביתם בכפר הלא מוכר, על האוקראיני המוזר שיושב בבודקה בכניסה לאוניברסיטה כבר 14 שעות - ובבקשה תעשו כבר משהו עם המג"בניקים האלה. הם באמת עושים לנו בושות.
גם מבקרים, אוצרים וכתבי עת אוהבים את פורצי הגבולות, את אנשי הקומנדו של התרבות. אנחנו אוהבים למצוא, לחשוף ולהציג אותם לראווה כמו מגלי ארצות קולוניאליסטים שחוזרים הביתה עמוסי שנהב ואבנים יקרות. ובכל זאת חשוב לבדוק גם מי הם שוטרי משמר הגבול של שדות האמנות, התרבות, השפיות והמניות. מה הם חושבים, מה מניע אותם, באילו אידיאולוגיות הם מחזיקים ועל אילו גבולות הם שומרים. חשוב לשאול מה הקשר שבין שמירת גבול לשמרנות, וחשוב גם לברר מה יחסנו לכל העניין. האם אנו בזים גם למשמר הגבול של התרבות? האם אנחנו, שאוהבים להלל את האמנים האוואנגרדים, שוברי החוקים והמוסכמות, עוד מודים בסתר לבנו לשמרנים, לשומרי הגבולות, למחזיקי המוסדות ומקיימי המסורת?
אמנים שעברו את הגבול מובלים למעצר על ידי שומרי הגבולות. (מתוך העיתון היומי הפלסטיני - אל קודס)
