ב-10 בפברואר 1974 ביצע פנחס כהן גן פעולה במחנה פליטים בצפון-מזרח יריחו, ליד ארמון הישאם. מחנה הפליטים ננטש מתושביו כמעט לחלוטין אחרי המלחמה והוכרז כשטח צבאי סגור. במהלך הפעולה הרצה כהן גן על "ישראל בשנת 2000" בפני שני פליטים, כמה סטודנטים שהתלוו אליו ומפקד הגזרה, שאישר את קיום האירוע מבעוד מועד. בהרצאה הציג כהן גן רישומים של תנאי הפליטות האזורית ואמר כי "פליט הוא אדם שאינו יכול לחזור למקום הולדתו". במסגרת הפעולה נבנה בשטח המחנה גם מחסה ארעי. האוצר מארק שפס כתב על הפעולה כי כהן גן מביים סיטואציות בעלות משמעות שהסביבה משמשת להן תפאורה, וכך יוצר למעשה מונולוג שמטרתו להגדיר מצבים ולא לשנותם.[1]

מתוך יומן האמן, 10.2.1974: "פעולה זו התגבשה לאורך השנים האחרונות וקיבלה צורה דווקא אחרי מלחמת יום כיפור. הבעיה: לתת ביטוי לרגשותיו של אדם המצוי במצב של פליטות מתמדת, בהתייחסות רוחנית ובהתייחסות פיזית. קביעה משפטית בשאלה 'מיהו פליט' או הגדרת הפליט על-ידי האו"ם אינה משנה לעצם קיומו ולרגשותיו ביחס לטריטוריות שבהן היה או עבר".
23.4.1974: "מצב זה הוא תוצאה של שיווי משקל בין גורמים שונים במרחב שלנו ומחוצה לו".

[1] מארק שפס, "פנחס כהן גן – פעילויות", מושג 1, אפריל 1975.