בעבודה זו מייצרת שטרן אנדרטה בלתי מזוהה, מופשטת וכללית, אך גם מוכרת מאוד. זוהי אנדרטת כל-זיכרון ושום-זיכרון בעת ובעונה אחת. היא משוכה בצבע המדמה אבן טבעית ונדחסת למלוא גובהו של החלל, הקטן בהרבה מכפי הנדרש לנוכחותה הדרמטית. אלא שדרמה זו נותרת בגדר מחווה ריקה, נוכחות פומפוזית שלא במקומה. מעצם טיבה, אנדרטה שואפת לייצוג אידיאולוגי מובהק ולאישוש של אמת אחת ויחידה, ועושה זאת על ידי הצבעה על אירוע או דמות; במקרה זה האנדרטה אינה מצביע על דבר, ונותרת חסרת כיוון.
צילום: תום בוקשטיין