גיליון "לאחור" עוסק ברעיונות של נסיגה וכניעה באמנות, הוא הזמנה לחוקרים ויוצרים לחשוב על שאלות של התכנסות, התמעטות ופרישה כמצב עניינים נוכח המציאות ואולי אף כפוטנציאל פוזיטיבי. האם אנחנו יכולים לדמיין נסיגה שלא מוגדרת דרך כישלון? נסיגה שהיא תנועה לאחור או כלפי פנים, כזו המכילה את השורשים המשתמעים באנגלית – retreat כמקום של פרישה ותיקון, של התבוננות פנימית, re-treat, טיפול החוזר בעצמו על עצמו, מחוז של מנוחה והתאוששות, ליקוק הפצעים והחלמה. בעבור אמנים רבים הסטודיו יכול לשמש מרחב כזה של פרישה אישית והתבודדות בתוככי תהליך היצירה, אבל אולי ניתן גם לקיים נסיגה קבוצתית, של קהילה שלמה או חלקית, אל מול העולם שדוחה אותה, מפנים וחוץ? ואולי אף אפשר לדמיין נסיגה שמחה (joyful)? כזו שבעצם ההתקפלות לאחור, מאתרת תשוקות חדשות, שותפים לדרך, אחווה, ואפשרות של פעולה יצירתית בעולם. נסיגה המציעה תנועה שאינה מתכחשת לשינוי ולכישלון, אך שאינה מתמסרת לו אלא לעצם התנועה. אמנים החוקרים בעבודתם את האפשרות של אי-נוכחות, של פעולה איטית, של צמצום עשויים להוות חלק מהמרחב שבו נסיגה הופכת לצורה, לאפשרות של קיום אחר.