מראה מוכר של חדר פלסטיני. שמיכות צבעוניות עוטפות את הישנים המצטופפים על הארץ אחד על ידי השני. מתוך המראה הזה לכד את מבטי שרוול חקי. קרן אור החוצה את הפריים מימין הוליכה אליו את עיני. אחריו כבר קל יותר היה להבחין בזוג נעלים צבאיות משמיכה אחרת, רגל מכופפת לבושה במדים וקסדה הפוכה. אלה חיילים ישראלים. הם ישנים בבית פלסטיני בעזה. לדיירים אין זכר. הם כנראה שוב ברחו כפליטים.

התצלום הזה נחת בתיבת הדואר שלי לפני כעשרה ימים עם עוד כעשרים תצלומים. במכתב המלווה נכתב: "עלינו להיות גאים בילדינו…הם המגנים על המדינה", ולאחר מכן המלצה, שפירושה גם הרשאה, להפיץ את התמונות. על המייל היה חתום מנכ"ל של סניף ישראלי של חברה אירופאית גדולה. פרטיו האישיים המלאים צוינו בהבלטה בתחתית המכתב. זהו התצלום המופשט ביותר מתוך סידרה קשה מאוד של תצלומים. את שני התצלומים האחרונים בסדרה ליוותה אזהרה: אלה אינן תמונות לילדים. לפי השולח את שאר התצלומים אפשר כנראה לחלוק גם איתם כחלק משלל המלחמה. (המשך…)