בעוד כמה חודשים תוקרן בסינמטק תל אביב אסופה של סרטי וידאו ארט. במשך שבוע, לפני כל סרט ארוך המוקרן בסינמטק, תוצג עבודת וידאו אחת. שילחו אלינו עבודות באורך של 3-5 דקות, בכל נושא שהוא. תנתן עדיפות לעבודות שלא זכו לחשיפה עד עכשיו.

את העבודות יש לשלוח על דיוידי בצירוף שם, מייל, טלפון, ופירוט של ההקרנות להן זכתה העבודה (או הקרנות מתוכננות).
מועד אחרון לשליחת עבודות 30/11/2009

כתובת למשלוח: אבי דבאח, רח' צייטלין 10 תל אביב 64956

אם ברצונכם לקבל את העבודה חזרה, אנא ציינו זאת (ואתם מוזמנים גם לצרף מעטפה מבויילת) אנחנו דווקא נשמח להשאיר עותק אצלנו, לאירועים הבאים. כמובן שכל הקרנה תהיה בתיאום ובהסכמה של יוצר/ת העבודה.

מועד ההקרנה בסינמטק ייקבע בהמשך והוא מתוכנן לתחילת 2010

.תשובות יינתנו במייל בסוף 2009

ההקרנה לא תלווה בתשלום באירוע הזה, אך בהמשך, באירועים אחרים, ננסה בהחלט להשיג מימון. אנו חושבים שבאופן עקרוני מגיע לנו האמנים תשלום, אך מטרת האירוע הזה היא חשיפה וניסוי של הקונספט הנ"ל, כלומר הקרנה בצמוד לסרטים ארוכים, מול קהל שלא נחשף בדרך כלל לוידאו, כך שאנחנו בעצם מתארחים בהקרנה אחרת

.לשאלות נוספות אתם מוזמנים ליצור קשר במייל avidab1@yahoo.com

תודה, אילי לוי ואבי דבאח, יוזמי התוכנית

נעמי לשם (נ. 1963), שעבודתה נוגעת באתרים של אובדן והיעלמות, מציגה סדרת תצלומים של מסלולי המראה במקומות שונים בארץ, אשר בחורות צעירות עומדות, צועדות או רצות בהם ברגליים יחפות.. גבן של הבחורות מופנה אל המצלמה ופניהן אל האופק, אל נקודת המגוז במרכז התצלום, המחלקת את הנוף לשמים וארץ ומייצרת נקודת המראה חדשה, שאינה כפופה לעצם המסלול אלא לקומפוזיציה של התצלום. חבר השופטים: ליאון קונסטנטינר, פרופ' מרדכי עומר ונילי גורן.

נעמי לשם - מתוך הסדרה "מסלולים", 2007

עבודותיה של אשל-גרשוני יוצגו בתערוכה משותפת שתתקיים לכלל זוכי פרסי משרד התרבות בתחומי האמנות בקיץ 2010 במוזיאון לאמנות עכשווית, הרצליה.

חבר השופטים: פיליפ רנצר (יו"ר), רותי אופק, תמי כץ-פרימן, תמי מנור-פרידמן, מיכאל קובנר ועידית עמיחי כנציגת משרד התרבות. פרס למפעל חיים הוא הפרס הבכיר ביותר בתחום האמנות הפלסטית. סכום הזכייה : 70,000 ₪.

נימוקים למתן הפרס

ביאנקה אשל-גרשוני היא אמנית ייחודית בשדה האמנות בישראל. פריצתה לתודעה בשנות השמונים, עם יצירת מיצבים ופסלים מרובי פרטים, חשפה את האופן בו היא חותרת, כבר מראשית דרכה, תחת קטגוריות מובחנות וכללים נוקשים. לאחר שלמדה בבית ספר לאמנות עם דגש על ציור מופשט, בחירתה לפעול בשדה הצורפות, על אף שלא עברה הכשרה פורמאלית לכך, העידה כבר אז על שבירת מוסכמות האופיינית לה, ועל תהליך יצירתי הפתוח לגירויים ולרעיונות. בשנות השבעים הייתה ביאנקה מחלוצות החידושים והתמורות בעיצוב התכשיט המסורתי: התכשיט הפך לקישוט גוף מורכב ובהמשך, לחפץ פיסולי זעיר. הישגים בזירה הבינלאומית ורכישות על ידי מוזיאונים לצורפות מעידים על המשקל המשמעותי של חידושיה בתחום התכשיט העכשווי.

ביאנקה אשל-גרשוני לא היססה לחבר בין 'גבוה' ל'נמוך' באופן שהיה כמעט חילול קודש באותן שנים: השילוב בין זהב ופלסטיק; בין עיצוב מחומרים יקרים לצד פריטים זולים והמוניים הנרכשים בשוק כגון בובות, נוצות וקישוטים שונים. הרחבת היצירות לכדי פסלים ומיצבים סימנה את טשטוש הגבולות המשמעותי ביותר שיצרה כאן: בין התכשיט, המוגדר כשייך לעשיית אוּמנות, מלאכת מחשבת, לבין הפיסול ו'האמנות היפה'. בגישה זו, וכן בסגנונה ובעולם התכנים שהציגה, סימנה ביאנקה אשל גרשוני מהלכים שהחלו להתגבש בעולם האמנות בישראל ומחוצה לה: העניין באמנות נשים ובמלאכת-יד כאחד ממאפייני היצירה הנשית, הפתיחות לאמנות בעלת היבטים ביוגראפיים, החזרה לנרטיביות, לחומריות, לרגש, וכמובן, ערבוב התחומים וחציית הגבולות שמאפיינים מגמות פוסט-מודרניות. זה היה הרקע לתערוכת היחיד שלה במוזיאון תל אביב בשנת 1985 שהעלתה אותה לקדמת הבמה.

עם זאת, ביאנקה אשל-גרשוני נותרה במידה רבה 'אאוט-סיידר'. שורה של תערוכות היסטוריות שהעלו לדיון את נושא המגדר והגוף דלגו עליה, חרף היותה בעלת השפעה רבה על דור האמניות שהחלו לפעול בשנות התשעים.

בעשור האחרון הופנתה תשומת הלב להיבטים של עמלנות ומלאכה בעבודת האמנות, לקישוט, לגבולות הקיטש, ולעולם רגשי גואה, ואלה היו לנחלתם של רבים בקרב דור צעיר של אמנים ואמניות. אין ספק שביאנקה אשל גרשוני פרצה את הדרך ואפשרה את התקבלות המגמות הללו באמנות הישראלית, אשר סגדה לאוניברסאלי ודחתה את הפרסונאלי, העדיפה חומרים דלים וטקסטים אינטלקטואליים על פני צבעוניות עשירה וחשיפה רגשית.

כמי שאינה הולכת בתלם, עבודתה של ביאנקה אשל גרשוני גם אינה נענית בקלות לתיאוריות פמיניסטיות, אשר חדרו לשיח האמנות הישראלי מאז שנות התשעים. עם זאת, רפרטואר הדימויים שלה, ובכלל זה העיסוק במיניות הנשית, הם מן הביטויים הגלויים הראשונים לנושאים אלה באמנות בישראל.

רשאים להגיש מועמדות:

• אמנים פלסטיים בתחומי הציור, הפיסול, הצילום והוידאו, אשר רואים באמנות מקצועם ואינם עוסקים במקצוע אחר. היריד אינו מתאים לסטודנטים לתואר ראשון או לבעל מקצוע אחר העוסק באמנות כתחביב.
• אמנים עצמאיים שאינם בקשר קבוע עם גלריה מסחרית ישראלית או כל גוף אחר אשר הינם מחויבים אליו בחוזה מסחרי.
• אמנים בעלי נפח יצירה מוכח, אשר יכולים להציע למכירה לפחות 10 עבודות נפרדות בטווח מחירים רחב, אך לא מעל 10,000 ש"ח כולל מע"מ. פרטים נוספים באתר היריד.

קול קורא

האמן הבינלאומי ULAY ומרכז ווילי ברנדט ירושלים מזמינים אמנים לקחת חלק בפרויקט יוצא דופן.

WATERFONIE הינו פרויקט מתמשך הנוסד ב-2002 במחלקה למדיה חדשה באוניברסיטת קרלסרואה בגרמניה על-ידי האמן (Uwe Laysiepen (ULAY. במסגרת הפרויקט יצר האמן יחד עם קבוצת סטודנטים תערוכה בנושא מים על היבטיו החברתיים והתרבותיים השונים.

בסדנה שתערך באוקטובר מבקש האמן לרתום אמנים ואקטיביסטים מרמאללה וירושלים, לחקירת הקונפליקט הישראלי-פלסטיני דרך נושא המים ותוך שימוש באמצעים אמנותיים עכשוויים (אינטרנט, טלפונים סלולאריים, מצלמות ועוד).
בעזרת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים ייצרו המשתתפים שתי תערוכות מקבילות בירושלים ורמאללה, התערוכות יהיו מקושרות דרך אתר אינטרנט משותף. התערוכות יוצגו בהמשך בברלין, אמסטרדם ומקומות נוספים בעולם.

הסדנה תיערך באוקטובר 2009 בירושלים (סדנה מקבילה תיערך ברמאללה) מוזמנים לקחת חלק סטודנטים לאמנות, צילום ומדיה וכן פעילים חברתיים ופוליטיים.
הסדנה תכלול כשלושה מפגשים מרוכזים ועבודה עצמאית. מספר מקומות מוגבל.
מפגש ראשון 12.10.09

פרטים נוספים (באנגלית) http://willybrandtcenter.org/en/red/waterfonie

ובאתר  www.ulay.net

המעונינים יכולים ליצור קשר עם צ'ב
cheb@hamifal.net צ'ב 0542291684

יריד של ספרים, כתבי עת, קומיקס, מו"לות עצמאית, ספרי אמן וספרים יד שנייה, סדנאות יצירה אקולוגית ותיאטרון סיפור לילדים, הרצאות בגלריה ברבור, שירה, מופע פיוטים, סיור מספרי סיפורים בנחלאות , בית קפה "סחר הוגן", פינת קריאה, במה פתוחה, עיתון קיר אינטראקטיבי, ועוד…
ניתן יהיה לרכוש במקום מתנות מיוחדות, עבודות יד מסורתיות וחבילות שי לראש השנה.
ניתן להביא ספרים יש שנייה לדוכן הספרים של פרויקט "סיפור חוזר"!

הכניסה לכל הפעילויות חופשית

איפה זה?
הפסטיבל מתקיים בשכונת נחלאות, מרכז העיר ירושלים (בסמוך לשוק מחנה יהודה). כל הפעילויות מתרחשות לאורך רחוב שירזילי ורחוב מזכרת משה.
באוטובוס: מתחנה מרכזית קוים: 18,13,21.לרדת בשוק מחנה יהודה, להגיע לרחוב אגריפס ומשם ברגל.
ברגל: גישה נוחה היא הליכה דרך רחוב השומרון היוצא מאגריפס ומשם ימינה עד רחוב שיריזלי.
שימו לב! ניתן להוריד מפה מאתר האינטרנט של גלריה ברבור:
www.barbur.org
השותפים:
ניהול הפקה: מנהל קהילתי "לב העיר" וגלריה ברבור.
הפקה: ביקורים (יזמי האירוע) ובימת קדם.
* לבירורים נוספים נא לפנות לטלפון 0547232866 או באתר האינטרנט של ברבור. (המשך…)

המלגה, בגובה 10,000 ש"ח, תוענק לזוכה בשני שלבים:

מחצית מיד לאחר הזכייה ומחציתה השנייה עם סיום המחקר.
על הזוכה להגיש את עבודת המחקר לכל היותר שנתיים לאחר קבלת מחצית המלגה (לעבודת מאסטר) או חמש שנים לאחר קבלתה
(לעבודת דוקטוראט).

בקשות של מועמדים לקבלת המלגה יכללו:
קורות חיים, הצעת המחקר או העבודה, המלצה ממנחה העבודה
והמלצה נוספת.

את הבקשות יש להגיש עד 6.12.09
לעמותה להנחלת מורשתו האמנותית של מרדכי ארדון
רח' הסופר 2, ירושלים 96341

גובה פרס האמן הצעיר עומד על סך של 10,000  ₪ לכל זוכה. חברי ועדת השיפוט למתן הפרס השנה היו נעמי אביב, יוחאי אברהמי, מעין אמיר ועידית עמיחי כמשקיפה מטעם משרד המדע, התרבות והספורט. תערוכה משותפת לכלל הזוכים בפרסי משרד התרבות בתחום האמנות הפלסטית לשנת 2008, תוצג במשכן לאמנות בעין חרוד ב-2009. מועד התערוכה יפורסם בהמשך.

עפרת יקבל פרס בגובה 50,000 ₪, ש"נועד להביע הערכה והוקרה לעבודת האוצר המקצועי, לסייע לו להתמקד ולהעמיק בתחום מחקרו ובכך לתרום להקמת תערוכות מקצועיות ומצטיינות בחללי התצוגה בארץ". עדת השיפוט לבחירת פרס האוצר השנה כללה את השופטים: נעמי אביב (יו"ר), נעמה ברוש, רותי דירקטור, עדנה מושנזון, עירית ציפר ועידית עמיחי כמשקיפה מטעם משרד התרבות והספורט.

נימוקי השופטים לפרס האוצר 2009 המוענק לד"ר גדעון עפרת

פרס האוצר שנוסד בשנת 2005  נועד לתקן עוול היסטורי כלפי מקצוע האוצרות ולבסס את תחום האוצרות כתחום מחקר ויצירה הזקוק לעידוד, זכאי להכרה וראוי לתמיכה. על העלייה בפופולאריות של התחום יעידו בתי הספר הרבים והחדשים המציעים לימודי אוצרות, לימודים המוגבלים בדרך כלל לבעלי תואר ראשון ומעלה. בבואנו להעניק את פרס האוצר לשנת 2009 החלטנו פה אחד כי המועמד הראוי ביותר יהיה זה שהכתרתו תכבד את הפרס לא פחות משהפרס יכבד אותו. עוד אמרנו כי יש אוצרים רבים וטובים שעושים את עבודתם מתוך מחויבות גבוהה ומקצועית, אבל, מעטים הם אלה שאפשר לומר עליהם כי השכילו להאציל זוהר, עומק, ידע והשראה על מקצוע האוצר. ד"ר גדעון עפרת נמנה על מעטים אלה, שהתוו דרך ופילסו נתיבים מקוריים אל האמנות הישראלית לדורותיה.

עפרת (יליד 1945) הקדיש את חייו ללימוד ומחקר בפילוסופיה ואמנות ולקידומה של האמנות הישראלית. במהלך שנים אלה עסק בהוראה, בכתיבה, בחשיפה של אמנים וביוזמות אוצרותיות. מאחוריו עשרות ספרים וקטלוגים ומאות מאמרים. גוף הידע שהעמיד עד כה, התערוכות והסוגיות העקרוניות שליבֵּן, מהווים מקור עשיר להתייחסות ולציטוט בעבודותיהם של אוצרים, חוקרים ותלמידי אמנות. מעבר לתרומתו המכרעת לעצם סיפורה והגדרתה של האמנות הישראלית, אפשר לומר שהוא השתתף בכינונה ממש.

כבר ספרו הראשון והשאפתני "הגדרת האמנות" (הקיבוץ המאוחד, 1975) , המבוסס על עבודת המחקר שלו באסתטיקה לתואר דוקטור בפילוסופיה, נהפך ללקסיקון חיוני המשמש עד היום אמנים ושוחרי אמנות  המבקשים לדעת אמנות מהי וכיצד הגדירו אמנים והוגים את האמנות לאורך ההיסטוריה המערבית. הספר המרתק מוביל את הקורא אל ההגדרה האחרונה והרלוונטית שהוצעה על ידי מרסל דושאן בעשור השני של המאה העשרים, הגדרה שעד היום לא פג תוקפה, לאמור: "אמנות היא כל מה שמוצג בנסיבות הזמנה אמנותיות".

אל ספר זה הצטרפו עד מהרה ספרים רבים ובהם: "השיפוט האמנותי" (1978, זוכה פרס מוזיאון ישראל); "סיפורה של אמנות ישראל" (ביחד עם דורית לויטה ובנימין תמוז, מסדה 1980); "כאן" (1984); "אברהם אופק: בית" (ספריית פועלים, 1986); "בצלאל החדש" (1987); "עם הגב לים" (1982); "שלום סבא" (1994); "נמרוד בתפילין" (1996); "בצלאל – 100 שנה" (3 כרכים, בעריכה משותפת עם דוד טרטקובר); 60 שנות אמנות בישראל, העשור הראשון 1958-  1948" (יחד עם גליה בר- אור, הוצאת המשכן לאמנות, עין חרוד), ועוד רבים.

בכל התערוכות, המאמרים והקטלוגים נגע בכל תחום באמנות הישראלית – בציור ורישום, בפיסול ובהדפס, כמו גם באמנויות השימושיות – בקרמיקה, בצורפות מתכת, בטקסטיל, בגרפיקה שימושית ובעיצוב כתב, והעמיד אותו בהקשרים אמנותיים-תרבותיים רחבים, הנארגים לנושאים משמעותיים ויסודיים, כמו: יהדות, ישראליות, מיתוס, אדמה, מקום, שיבה, זהות, ספר ונוף.

עפרת אצר מאז שנות השבעים פסטיבלים של מיצגים (בבית האמנים בתל אביב), שהתרחבו לסדרות רבות של תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות, רובן חדשניות, רעננות ומפתיעות, כמו: אירועי הפיסול בתל-חי, שתי ביאנלות בונציה (1993 – פרויקט "החממה" של אביטל גבע; 1995 – "ארכיון הספרייה הלאומית" בהשתתפות יהושע נוישטיין, אורי צייג והסופר דוד גרוסמן),  וחמש תערוכות מאלפות ב"זמן לאמנות", מרכז לאמנות ישראלית שפעל בתל אביב ביוזמתו, בניהולו האמנותי ובאוצרותו.

פרס האוצר 2009 מוענק לגדעון עפרת על תרומתו החשובה למחקרה, מיפויה וכתיבתה של האמנות הישראלית, על תרומתו למוסד האוצרות הישראלי, על ניסיונו להרחיב את גבולות התחום והגדרותיו, ועל יציקת תוכן, אנרגיה ומעמד של יוצר לתפקיד האוצר.