מה זה אומר כשאירוע קורא לעצמו "נפילה"? האם זה מעיד על טיב האירוע? לא נראה לי – יש שם שמות ממש טובים. בתכנון הערב זה היה די ברור שהולכים ואז.. כניסה 30 שקל. אין מה לעשות, זה שיקול נוסף העומד מול התוכנית להגיע הערב גם לפתח תקווה…
אבל! יהיו אמנים, יהיו קולקטיבים אמנותיים, יהיו מוזיקאים, יהיו הופעות, יהיה ממש מגניב.
תזהרו לא ליפול.

שמועות על תערוכת מוזיאון הטבע במוזיאון פתח תקווה החלו לטפטף כבר לפני זמן מה. לאחר התערוכה הרדומה הם ככל הנראה מפציצים ובגדול, גם באמנים, גם בעבודות, גם ברעיון. לפני כמה דשים הוצגה במוזיאון טבע ממש תערוכה בשם "הפוחלץ השואג", בקרוב תיפתח (או שלא) תערוכת הגופות המפורסמת בחיפה – והנה גם בפתח תקווה, ומשהו אומר לי שהולך להיות שם משהו ממש ממש טוב – דיון בנושא, מבלי לצאת מהאמנות.

מרנין לראות ציירים ריאליסטים שמצליחים להכנס לקאנון הישראלי. והיום: אמנון דוד ער מציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב, כבוד.

בית האמנים כבר מציג סבב תערוכות חדשות, יו, כמה מהר הם מחליפים תערוכות שם. היום אמורים להיות להיות מיצגים של אמנים ושל דקלה הזמרת האגדית, והכול כלול, מבצע לקראת חג הפסח.

בשבע יש אירוע רטרו-תל אביב: pret a porter
לא ממש הבנתי מה ואיך, אבל זה ביהודה הלוי 123, החל משעה 19:00

שישי
ארז ישראלי, חייל האמנות המייסר את הצופה מציג תערוכת יחיד חדשה בגבעון (מוות ויופי, כאב ותשוקה , זהות והזדהות, הנצחה והשכחה, מונומנטאליות והגחכתה).

תערוכה מס' 4 בסדרת איילת השחר כהן במוזיאון ר"ג הפעם לציקי אייזנברג תחת השם זיעת חורף.
ואני אומרת – מה הוא חשב, הוא חי בישראל, הוא לא יזיע?

חברי ספירת מלאי משנים השבוע את תוכנית סיבובי הגלריות ועושים פאנל על אמנות וכלכלה שאמור להיות מרתק. נו, הרי אחרי היריד השני וכל המיני ירידים שלקחו טרמפ על הדרך – חייבים לדבר על זה.
בתוכנית: גליה יהב, יעל לוטן ורועי מנחם מרקוביץ'
הפאנל יתקיים במקום שמכונה הפרוזדור ברמב"ם 14, ולשם שינוי הכניסה חופשית.

מי שנסיעה לפתח תקווה הערב לא תספיק לו, יכול לטייל לקיבוץ בארי בשבת ולצפות ביצירותיהם של מיכל ארז וליאב מזרחי.
ומה הם מציעים? "שלושת האמנים מציגים עבודות אמורפיות, מונוכרומיות המשדרות אווירה של התכלות, ריקנות חומרית ושאריות של חיים. דרך אלו התערוכה בנויה סביב מוטיב המים והאדווה" (מתוך הקומוניקט).

שבת
לא ברור לי למה שתי תערוכות המוצגות באותו מוזיאון נפתחות יום אחרי יום, בעיקר אם הוא אפילו קצת קצת קצת פריפריאלי וכוונתי היא לפתיחה של אסד עזי במוזיאון רמת גן במוצ"ש. לא היה כתוב מה קורה בתערוכה, ולמי שנמנה (כמוני) עם תלמידיו ואוהבי אמנותו אולי זה לא משנה, אבל יאללה, חראם, אמן טוב, תנו לו קרדיט או לפחות טקסט.

שני
חבר מביא חבר, גלריה מארחת גלריה: מעין שלף מארחת את חברי קולקטיב דרום בתערוכה פורד.
הקטסט שנשלח הוא מאין כתיבה אינטואיטיבית חופשית שלא באמת מרמזת על מה הולכים לראות – יותר הפתעות?
"אנחנו מעדכנים את הקיום שלנו דרך האמנות בזכות היכולת שלנו "להיות" עד שנגיד מספיק".
"את הדרך למעלה עשינו ארבע פעמים ותמיד אמרנו שנרד עם האוטו".

ובמקביל: קולנוע במרכז לאמנות עכשווית בקלישר. בערב זה ידברו חברי מעין שמוציאים גם את כתב העת לקולנוע 'מערבון', ויוקרנו סרטים שנידונו או ידונו בהם בקרוב.
(החל משמונה, 10 שקלים חדשים).

שלישי
שי לי עוזיאל חייב לחברים מהמרכז לאמנות עכשווית, אחרת אף אחד לא היה יודע שיש לו תערוכות.
הפעם – בגלריה של המדרשה בתל אביב.

שתי אנקדוטות לסיום

צ'ינה פורטה מס' 6 השתלט על סינמטק תל אביב בסופ"ש שעבר. צפיתי בלקט הוידאו-ארטים של המדרשה לאמנות ותכלס, היה שווה. אחת העבודות הראשונות, אם לא הראשונה, הייתה "חלון עם נוף לים" של אפרת ויטל.

עבודה לירית ופיוטית מאד, חצי מושגית, כמעט כמו לעמוד ולבהות בציור, כשרק הידיעה שמדובר בנוף מבתי חולים מעבירה צמרמורת ממושכת. תוך כדי צפייה נשמעו תגובות משועשעות מהקהל, אבל השיא היה כאשר המפעיל של הסרט צעק, באופן שממש נראה כמיצג מתוכנן "צופים נכבדים, אנחנו מתנצלים על התקלה" והמשיך לצעוק למפעיל למעלה שהתמונה לא זזה כבר כמה דקות ושהפריים תקוע ומשהו לא בסדר, אנחנו מאוד מצטערים, תיכף נטפל בזה…"
לאחר הבידור ועוד כמה עבודות טובות, הגיעה העבודה השנויה במחלוקת של גל וולינץ.
.

אני חושבת שהעבודה הזאת מאד רלוונטית לחינוך הישראלי הדפוק שהפך את רבין למרטיר בלי לשאול שאלות על גזענות, על הסתה, על שסעים בחברה ועוד. אני זוכרת עוד מהילדות את הביקורת על הנאום המפורסם של נועה רבין, שתכלס היא בוכה על סבא שלה, ולמה שיהיה לי כואב ממות של סב של זרה. הרי מה שנרצח זה הרעיון, לא האיש, האין זה כך?
אבל אותנו חינכו אחרת, והעבודה הזאת, לדעתי, או לפי פרשנותי, דנה בהומור בדיוק בזה.
בסוף הצפייה שבמהלכה היו צחקוקים או שקט זועם בקהל היו שתי צעקות – "בוז" ו"חזיר". לדעתי זה היה רגע שיא, יצירת אמנות שהזיזה משהו אצל מישהו, כבוד.
בשל רגישות העבודה, עוד שבועיים היא תורד מן האתר, צפו מהר.

ארט-קובר 3
במוצאי שבת חל אירוע הזמרה הגדול של האמנות הישראלית. בכל שנה מזמין לו יוסף קריספל את טובי חברינו לשיר על במה מול קהל חברים.
לפני כשנתיים היה זה במועדון, אינטימי, מצחיק. השמועה עברה וכבר נתבקש האדון לארגן ערב נוסף בביאנלה הרצליה, אליו דידו תושבי המקום שבאו לתהות על מה הרעש הזה שנקרא אמנות, ואט אט, עם התפרעות האמנים על הבמה, נותרו, כרגיל, רק החברים…
השנה התקיים האירוע במרכז ענב לתרבות, על גג קניון גן העיר. באולם יש יתרונות – הסאונד היה טוב, לא היה קר. אבל, לאולם ולמיזוג אויר יש מחיר. 20 שקל לאדם.
האמנים המזמרים אינם מוזיקאים שמתפרנסים מכך, ולדעתי, כל עניין האולם היה מיותר לגמרי.
אבל זה לא הסוף. הגענו קצת באיחור עם שני חברים. אמרו לנו תקשיבו: הקופאים הלכו הביתה, אתם לא יכולים להכנס. וכך, בידיעה שאולי ברגעים אלה ממש אני מפסידה את יואב אפרתי שר לצלילי התיפוף החדשים של נועה גרוס, דידיתי חזרה לביתי.
אבל לפני זה, הנה תמונה שמנציחה את הרגע.

נ.ב.
בפסח המוזיאונים פתוחים לרווחה בחינם