צו כתיבה! – כנס מארב לכתיבה על אמנות. 7-6.5.09 במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, רח' ירמיהו 16, חולון
26 באפר', 2009 | מאת ronenmen1 | קטגוריה: המלצות ואירועיםכנס "צו כתיבה!" מאורגן ע"י כתב העת המקוון לאמנות מארב, ומשתתפים בו רבים מן הכותבים על אמנות בישראל, ביניהם מבקרים, אוצרים, אמנים וחוקרי אמנות. במסגרת הכנס יבחנו התפתחויות הכתיבה על אמנות במערב, יחסי הכתב והדימוי, מעשה הכתיבה מול פעולת האמנות, שאלות אתיות המאפיינות את הכתיבה הביקורתית ומצבה של הכתיבה על אמנות בישראל.
על הכנס
באמנות היצירה היא המוקד, אבל כתיבה וביקורת הינן חיוניות לתפקודה ופריחתה. בלעדיהן נותר שדה האמנות חסר שיח. הכתיבה שמלווה את האמנות יכולה להיות כתיבה מתארת, שיפוטית ופואטית, היא יכולה לגלות ולכסות, להיכתב במתכונת של נאום או לחילופין בצורת שיחה. היא יכולה להיות תיאורטית ואקדמית, או פובליציסטית ועיתונאית באופייה. לצד פרשנות של יצירת האמנות, באפשרותה של הכתיבה ליצור נקודת מוצא לשיח רחב יותר, להעמיק את אפשרויות הצפייה באמנות ולהציע מבט ביקורתי גם על החברה. לעיתים הכתיבה מלווה את היצירה באהבה, ולעיתים היא בועטת בנשוא אהבתה, מקניטה את הקיים ואף מערערת עליו.
אנו חיים במקום רווי תהפוכות, מאבקים וקשיים, וזקוקים לביקורת ולחשיבה ביקורתית. לדאבוננו בימינו בימות הדיון באמנות הולכות ומתמעטות, וכתיבה מאתגרת, מעשירה ומעוררת שאלות הופכת למצרך נדיר. במקום בו הדיון הפורה נדחק לטובת המובן והמוכר, נוצרת התדרדרות תרבותית וחברתית.
כנס מארב לכתיבה על אמנות מבקש להוציא צו כתיבה לאנשי אמנות בישראל. בארבעת מושבי הכנס מציגים כותבים שונים אופני פעולה מגוונים, תוך התייחסות למסורות כתיבה הצומחות במרכזים ובפריפריות בישראל ובמקומות אחרים בעולם, וליחסי הכתיבה על אמנות עם סוגות כתיבה אחרות ככתיבה ספרותית, כתיבה אקדמית וכדומה.
בכנס מארב לכתיבה על אמנות משתתפים רבים מן העוסקים בכתיבה על אמנות בישראל, ודנים בכיוונים אליהם צועדת הכתיבה על אמנות בימינו, באפשרויות שהיא מציעה, במגבלותיה וכמובן בנחיצותה.
רשימת מושבים והרצאות:
יום רביעי, 6.5.09
17:00 – דברי פתיחה
מורן שוב, אוצרת, עורכת ומפיקה פרוייקטים של אדם ברוך
קרוא וכתוב: שנה למותו של אדם ברוך – קריאה בטקסט.
17:15 – מושב ראשון: כתיבה על אמנות – מסורות ותיקות, אתגרים חדשים
מנחה: יונתן אמיר
פרופ' נורית כנען-קדר, אוניברסיטת ת"א – תולדות האמנות בפרספקטיבה הומניסטית
רותי דירקטור, מבקרת אמנות ואוצרת – קראתם פעם ביקורת קטלנית בארט-פורום? – על ביקורת אמנות בצילם של סימני שאלה וכוחות שוק
אלברט סוויסה, סופר ומבקר אמנות – ביקורת והכנסת אורחים
19:15 – מושב שני: הקריאה בעינה
מנחה: דנה גילרמן
גליה בר-אור, מנהלת המשכן לאמנות ישראלית עין חרוד – לקרוא ולהתבונן
לארי אברמסון, אמן – צייר בהפרעה: על ריבוי אישיות כמצב קיומי
חיים דעואל לוסקי, פילוסוף ואמן – האמנות כמורת הדרך של הפילוסופיה העכשווית
יום חמישי, 7.5.09
17:00 – מושב שלישי: הפרדת רשויות – עירוב תפקידים וגישות פרשניות
מנחה: ורדית גרוס
גלעד מלצר, המדרשה לאמנות בית ברל – צורה לנו: על שיח פרשנות האמנות הישראלית
נועה רועי, אוניברסיטת אמסטרדם – דעות קדומות: על נתיבים של פרשנות
נואית בנאי, אוניברסטת טאפטס, ארט פורום – The Writing Class: The Labor of Art Criticism
דוד גינתון, אמן – השירה כמוה כציור
19:00 – רב-שיח ודיון מסכם: מצב הכתיבה כיום
מנחה: רונן אידלמן
משתתפים: גליה יהב (טיים אאוט), דליה מרקוביץ (אוצרת), יוחאי אברהמי (אמן), רועי צ'יקי ארד (מעיין)
[...] באירוע מרתק שמארגן כתב העת הואן-מקוון מארב תחת השם "צו כתיבה!", שם שאני לא אוהב. מעניין שאני הולך להשתתף באירוע אחר [...]
ולפחות אם היתה שם פיגורה אחת רצינית בכתיבה על אמנות. רותי דירקטור? דנה גילרמן? ורדית גרוס?
גיב מי א ברייק
וולבה, מי היום פיגורה רציני. את מי היית רוצה שם? אני באמת מתעניין
דווקא פיגורות מעניינות
מה זה…מרתקות ממש. רק שמה של סמדר שפי חסר ברשימה ואתם בכלל מסודרים אינטלקטואלית לשלושים השנים הקרובות.
אכן צורה לנו (לכם)
אם יש לך צורה, וולבה, היא צורה קטנה מאד. מה קרה, קשה לך עם נשים חזקות ודעתניות?
[...] אחרונות אליענה על צו כתיבה! – כנס מארב לכתיבה על אמנות. 7-6.5.09 במרכז הישראלי …שחף על מארב חדש בדרךוולבה על צו כתיבה! – כנס מארב לכתיבה [...]
בכנס כזה היה מקום לפנות לכותבים ועורכים כמו שרה בריטברג סמל או חיים מאור שכתבו וכותבים במשך שנים ועמדתם שונה ואחרת מקבוצת הכותבים העכשוויים. האם אין עניין בשמיעת קולם?
מעבר לכך מחוץ לגבולות מדינת תל אביב יש עשייה וכתיבה על אמנות מרתקת ובעלת קול אחר ואלטרנטיבי. למשל במחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן גוריון בנגב (כותבות צעירות בלימודי האוצרות). ב-19 במאי תפתח תערוכה המלווה בכנס בנושא אמנות ועיתונות בעידן הרייטינג ותערוכה "מהדורה אחרונה: העיתון כחומר גלם באמנות העכשווית בישראל". יושמעו שם דברים שלא יושמעו בתל אביב ומי שלא יבוא – יפסיד. תוכנית מלאה של הכנס תתפרסם ביום שישי 8 במאי במוסף התרבות ב'מעריב'.
שלום חיים, תודה על תגובתך.
בכנס כזה יש מקום לפנות אל המון כותבים, ובאמת, על כל כותב שמשתתף בכנס אני יכול לחשוב על לפחות עוד שניים שהיו יכולים להשתתף גם הם ולתרום לדיון, אבל לאנשים יש אילוצים אישיים שונים ולא כל אחד יכול היה להשתתף בכנס, מה גם שמספר המושבים מוגבל.
אני לא מקבל את טענתך שאין בכנס ייצוג לקבוצות הפועלות מחוץ לתל-אביב ומחוץ לזרם המרכזי. אם תעבור על רשימת המשתתפים ועל כותרות ההרצאות תגלה שלא מעט משתתפים אינם תל-אביבים (אני, אגב, גר בירושלים), וגם בין התל-אביבים מביניהם יש כאלו שאינם מזוהים עם הזרם המרכזי. יש ביניהם צעירים ומבוגרים, אנשי אקדמיה, אוצרים, מבקרים ואמנים בעלי עמדות שונות בתכלית וסגנון עבודה שונה זה מזה.
שמחתי לקרוא על הכנס והתערוכה באוניברסיטת בן-גוריון, כמו גם על הכותבות המשתתפות בתוכנית ללימודי אוצרות. מיום היווסדו מארב משמש כבמה גם עבור תכנים שאינם צומחים מן הזרם המרכזי או מתייחסים אליו, וכותבים וכותבות המעוניינים לפרסם מאמרים באתר מוזמנים לפנות אלינו תמיד.
אפרופו עירוב תפקידים, האם ורדית גרוס, ממארגני הכנס, שהתחילה לכתוב לאחרונה ביקורות בידיעות, איננה עובדת במקביל בארגון ארטיס האמון על אינטרסים של כמה גלריות מקומיות? (רמז: זומר ודביר) כיצד זה מתישב יחד?
שאלת עירוב התפקידים היא שאלה חשובה, שאין לה תשובה ברורה אחת, ובדיוק בגלל זה רצינו להקדיש לה מקום בכנס. אני מקווה שנוכל לבדוק ביחד אם יש בעייתיות, ואם כן מהי, וגם לשוב ולהתבונן בשאלה איזה עוד משא לא טריוויאלי אנחנו מביאים איתנו למלאכת הכתיבה.
ורק כדי להעמיד דברים על דיוקם – מאז שהתחלתי לכתוב בידיעות צמצמתי את פעילותי בארטיס, ובעיקר – ארטיס הינו גוף ללא מטרות רווח שפועל לקידום אמנות ישראלית בחו"ל ואינו אמון על האינטרסים של אף מוסד או גלריה מקומית (וייתכן שאתה מתבלבל עם ארט ת"א, גוף אחר שבין מקימותיו גם שפרה מדביר ועירית זומר).
להתראות בחולון
הנה לפניכם מקרה מבחן המעיד על אופן התנהלותה של סצנת האמנות בארץ: במוזיאון עוקשי-עכו מוצגת כבר כמה חודשים תערוכה מעבודותיו של ע. קאופמן ז"ל . אף אחד ממשתתפי הכנס המכובד לא הועיל להטריח עצמו עד לשם, הגם שמדובר באמן ותיק, מוערך ומעניין, הגם שמדובר באמן שזוהי לו תערוכה רטרוספקטיבית, משורר וצייר, הגם שמדובר במוזיאון מעניין ורציני. כלום לא עזר. אף ביקורת, אף מילה בתקשורת. כלום. עכו, למרות הרכבת, כידוע רחוקה מרחק שנות אור מת"א, מה גם שהתערוכה לא פורסמה באמצעי הפרסום המקובלים, באגרסיביות שעלותה אפשרית רק לבעלי הממון, השוטפים היטב היטב את מוחינו , דוחפים את מבקרינו ויוצרים את מעגל הקסם המוכר, וכך תערוכה טובה ואיכותית רחוקה מן העין, ממתינה לתגובות וכלום. חבל ומצער. למי שעדיין בכל זאת רוצה להספיק – עד ה-12.5
רגע ורדית , האם את מקבלת משכורת מארטיס או מרבקה סאקר?
גם אם לא , בעיני יש פה ניגוד אינטרסים, להיות מבקרת אמנות ולעבוד בגוף כמו ארטיס שיש לו אינטרס חזק עם כמה אמנים ישראלים וגלריות בחו"ל וגם בארץ. מדוע מבקר לא יכול להיות מבקר וזהו? בעיה כספית? זו לא תשובה אם זו התשובה
וולבה, כן, במצב אידיאלי מבקר יכתוב ביקורות בלבד. יש מקומות שכך נוהגים בהם, אבל מצב כזה אינו אפשרי בארץ פשוט מפני שאין בארץ שום מו"ל שמוכן לשלם למבקר אמנות משכורת קבועה שתאפשר לו להתקיים בכבוד. לא אכנס לסיבות לכך ולמצב העיתונות וכו', רק אומר שבמצב כזה לא ניתן לדרוש ממבקרים שלא לעסוק גם בתחומים נוספים הקשורים באמנות. נדמה לי שאין מבקר אחד (מלבד, אולי, עוזי צור), שאינו מתפרנס גם מכתיבת טקסטים לקטלוגים, אוצרות, הוראה וכו', פשוט כי אחרת הוא לא יגמור את החודש.
אם זו לא תשובה מבחינתך, זאת אומרת שאתה לא חושב שמבקר צריך גם לאכול, או לחילופין, מצפה ממנו לעבוד בעבודות אחרות שאינן קשורות לתחום המקצועי שלו או לגדול בסביבה מבוססת כלכלית במידה כזו שתאפשר לו לא להתפרנס, ובלבד שלא יקלע לניגוד אינטרסים. לדעתי זו אינה דרישה לגיטימית.
אז אולי את "צו כתיבה" צריך להפנות למו"לים ולא לכותבים המסכנים והחבוטים. הבעיה מבנית, כמו תמיד, ולא תעזור כאן (שוב) הטרמינולוגיה הצבאית-אידיאליסטית של מארב.
כן יונתן, התפיסה שלי היא אולי רומנטית אבל אני מאמין שמבקר כדי להיות נטול אינטרסים מנוגדים צריך רק לכתוב את הביקורות שלו. לא יתכן מצב בו הכל ממוסמס בה המציאות האמנותית בארץ היא של גבולות נזילים, יש לנו את זה מספיק בפוליטיקה המדינית ובחיי היום יום. ואם צריך, הולכים לעבוד בתחום אחר או עוברים לקיבוץ. אבל גם תרגום או עריכת טקסטים וכו הן אופציה.
וולבה: שוב, בעיקרון אני מסכים איתך, אבל כרגע אין לזה פיתרון. אי אפשר לשלוח אנשים לקיבוץ או לומר להם לעבוד בעבודות אחרות (אגב, קיבוץ אינו בית הבראה וגם בו צריך לעבוד, ותרגום ועריכה הן עבודות למתרגמים ועורכים. לא כל מבקר יודע לתרגם ולערוך). פיתרון ביניים למצב הוא גילוי נאות והימנעות מניגוד אינטרסים שעלול להשפיע על השיפוט. פנית אל ורדית גרוס. אני מניח שכמבקרת בידיעות אחרונות, ורדית לא תכתוב על אמן או תערוכה שיש להם קשר ישיר לעבודתה בארטיס. גם זה בעייתי, משום שזה אומר שיש אמנים או גלריות שלא ניתן לכתוב עליהם בעיתון הנפוץ במדינה, אבל זו פשרה ובכל פשרה יש מחיר.
ברון או: קשה לי להאמין שלמול"ים יהיה משהו מעניין או חדש לומר בנושא. מנסיוני הם יספרו על משבר העיתונות ועל המיתון, ויסבירו שהמשבר פוגע בכלל תחומי הסיקור ולא רק באמנות. לסיכום הם יזכירו שחלק גדול מהתכנים שאנו קוראים זמינים ברשת בחינם, מה שמוריד את מספר המנויים בתשלום ומגביר את תלותן של מערכות במפרסמים. בקיצור, כל התשובות הרגילות. גם עמוס שוקן, אספן אמנות שקורא ביקורות אמנות, יתן תשובה דומה. מי שניסינו להזמין אבל בסוף זה לא הסתדר, היה עורך תרבות שיכול היה לדבר על היחס בין סיקור האמנות לסיקור תחומי תרבות אחרים, ועל הלחצים השונים שמופעלים עליו ועל הכותבים מטעם מערכות התקשורות וגופים חיצוניים.
מעבר לכך, הבעיה המבנית שאתה מדבר עליה היא רק נושא אחד מכלל הנושאים שעלו אתמול ויעלו היום במהלך הכנס. היתרונות והחסרונות של הכתיבה חורגים משאלת הפרדת הרשויות. סוגיית הנתק המוחלט בין האקדמיה (חקר תולדות האמנות) לשטח (ביקורת, אוצרות וכו'), למשל, שעלתה אתמול בכמה מן ההרצאות, אינה קשורה למו"לים ולמיתון או למצב הכותבים, אלא לאופי השיח בחברה הישראלית.
כפי שאמרתי קודם – אלו הם בדיוק הנושאים שאנחנו מתייחסים אליהם בכנס (חלקם עלו כבר אתמול, המשכם היום, מוסף מארב יוקדש לנושא בעתיד), ובשל מורכבותם אי אפשר לצמצם אותם לכמה שורות. ולמרות שאני יכולה לשוב ולהבהיר שאלות לגבי ארטיס, זה לא נראה לי במקום – הדיון הזה הרי איננו עלי, הוא על כל מי שכותב על אמנות בארץ, שכן כולנו פועלים בשדה הזה בעוד דרכים.
ובהמשך לדבריה של רותי דירקטור בכנס על יתרונות וחסרונות הכתיבה באינטנרט – אי אפשר בלי לציין את המוטיבציה הנמוכה שיש לי לערוך דיון עם מי שמסתתר תחת הכינוי "וולבה". מה את/ה מסתיר/ה? ממה הפחד?
שום פחד, ולא מסתיר כלום. מעדיף קשר ומסר ענייני.
[...] יניב יהודה אייגר ממעריב ביקר בכנס מארב לכתיבה על אמנות וסבל (כמעט) מכל רגע [...]