ציור של אחמד כנעאן בגלריה טל בכפר ורדים

הערב

זוכת פרס רפפורט החדשה מלני דניאל פותחת הערב תערוכת יחיד בגלריה נגא תחת השם אפטר - הזיה על מציאות מקומית. לא חיילים צעירים שיוצאים לחגוג אל תוך הלילה, אלא מילואימניקים - אזרחים שנתלשים מחיי היומיום שלהם לפתע למען המדינה.

להיות אוצר של גלריה זה לאו דווקא פשוט. בכל פעם שעושים תערוכה קבוצתית צריך לשבור את הראש איך שוב למצוא נושא משותף, מעניין ורלוונטי לכל אמני הגלריה.
הערב בגלריה דביר תפתח התערוכה זה לא ייגמר עד שנדבר - סיסמת פורום המשפחות השכולות, ארגון של ישראלים ופלסטינים שאיבדו את יקיריהם כתוצאה מהסכסוך.

סטודיו סלון 22 טוען שהוא מכבד אמנים ואמנות, ולכן אנו נכבדו בחזרה. הערב, כחלק מפסטיבל כחול, דן קינן, מעיין סינגר, עפר ברזובסקי ותמיר שפר יציגו עבודותיהם. תהיה הופעה, אלכוהול מוזל ואווירה יפואית נחשקת לסיפתח הסופ"ש.
ועוד במסגרת הפסטיבל.

מקום נוסף שנותן כבוד לפרויקטים אמנותיים הוא האורבניקס.
הפעם קראו לקרן שפילשר לאצור את הפרוייקט צהבת / אמנים יוצרים עם Post-It, ובו מציגים אמנים עבודות על הפתקיות הצהובות הדביקות שגם ככה כולם נוטים לקשקש עליהן ולתהות לעיתים "איזה יפה זה יצא לי, אני רוצה להציג את זה ככה!"
אז שפלישר עשתה זאת, איזו מלכה!

הערב יתקיים גם אירוע שממש חורג מגבולות האמנות הפלסטית, אך פעולתו מתאימה מאד למוחם הקודח של האמנים. כולנו מכירים את ז'וסטין פרנק של רועי רוזן, רוז סלאווי של מרסל דושאן, דמותו של חכים ביי אשר יוצר פלצות ברגשותיהם העדינים של אמנים ששומעים על פרצות אשר נותנות להם דרור. בסצינה שאולי שולית אף יותר מסצינת האמנות הפלסטית, משוררת רשת אחת בשם צאלה כץ, שמותה מוירוס מסנג'ר מסתורי הוכרז לפני שנה, עומדת לערוך השקה פיראטית של ספרה הראשון כחלק מאירוע הקראת שירה די פורמאלי בבית הסופר.
את הספר ניתן להוריד כאן.

יום שישי

החל מעשר בבוקר באיזור הנמל הדרומי, 140 אמנים יציירו על ספסלים במסגרת האירוע מציירים את המחר. את הספסלים ניתן לרכוש ובכך לתרום לעמותת "זכרון מנחם" – המרכז הישראלי לתמיכה בילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם.

בחצות היום תוכלו לפגוש את אורי דסאו ואבי גנור במסגרת שיח גלריה במנשר, במסגרת התערוכה מראה.

אם כבר חטאתי ב(כתיבה על אירועי)שירה, החל מאחת, באיזור שבין סלון ברלין, פאפאס והמנזר, השקת ספרו השירה החדש של האמן הרב-תחומי רועי צ'יקי ארד, 'רובים וכרטיסי אשראי'.

ביום שישי מצויין יום הפליט הבינלאומי. לא שמעתי על אירועי אמנות בנושא. יש לכם עוד הזדמנות לפעול באופן ספונטני.

שבת

למי שנמצא/מבקר בצפון, גלריה טל בכפר ורדים מציגה את עבודתו של אחמד כנען בתערוכה הולך על חבל דק.
מתוך הצהרת האמן: "אני אחמד כנעאן אמן ערבי פלשתיני כנעאני מוסלמי אזרח ישראלי מוצא עצמי מהלך על חבל דק בין מרכיבי זהות ותרבות אלה ומנסה לשמור על איזון".

יום ראשון

דמויות פיקטיביות אמרנו? טוב, אולי ואלי אקספורט איננה דמות פיקטיבית, אך זהו שם הבמה שלה מאז 1967, על שם סיגריות אוסטריות – כפעולה פמיניסטית לביטול השיוך האוטומטי לשם משפחתה/בעלה. בבית אנה טיכו בירושלים השכילו להביא את האמנית האוסטרית החשובה, ובין התאריכים 15-18 ביולי היא תגיע לארץ ותשוחח עם הקהל הרחב על התערוכה ועל סרטיה.
אם גליה יהב לא הייתה כותבת על זה, היינו צריכים להתחיל לדאוג (עמ' 92).

דברים נוספים

בשקט בשקט נשלחה הודעת פתיחה של תערוכת הסיום של תלמידי הסדנא לציור ורישום בירושלים – אשר ידועה יותר כבית הספר ציור של ישראל הירשברג. למעשה בית הספר יצא לחופשת קיץ ומשתמש בחלליו לתצוגת עבודות תלמידיו מכל השנים, ניתן לבוא ולהתרשם בתיאום מראש.
054-5449300

במסגרת פרויקט "1000 מטר בסגנון חופשי",  קורא  מאיר טאטי לאמנים מכל התחומים (גם טקסטים) להגיש לו דף A4 בנושא "תעמולה". העבודות שייבחרו יוצגו תחילה במרכז לאמנות דיגיטלית, בחלל תצוגה דינמי שבו תיערך במקביל סדנה לבניית טיסנים לילדי ונוער. לאחר מכן יושלכו העבודות ממטוס זעיר ללא טייס ויהיה וידאו שיתעד את הכל.

האם כדי להוכיח על פתיחות מחשבתית יש להצטלם בעירום? ארי פרוכטר (שמפיק את ערב הוידאו הגדול בפתח מוזיאון תל אביב בו מיכל רובנר תציג בגן הפסלים שבוע הבא), פועל בקצב כדי להביא את האמן ספנסר טוניק לצילום עירום המוני בישראל (פייסבוק).

מזל טוב לציירת האדירה, החוצבת בצבע ובלבבות נטעלי שלוסר, על קבלת פרס מוזס.

אני באמת סטוקרית של כל מה שניתן למצוא בעברית-ברשת על אמנות. לכן אם יש משהו ששימח אותי ומלא את לבי אלו רשימותיה של ורדית גרוס מהביאנלה בונציה במארב.

הבטחתי לכל מי שלא הספיק להגיע לתערוכה שלי להעלות תמונות, אז הנה, קבלו סיור וירטואלי במתנה.

אפילוג

לימור לבנת הצהירה השבוע כי המדינה תסייע לאמנים במצוקה. עזבו שמצב החינוך בקאנטים וכאלה, שתקציב התרבות מחולק יחד עם הספורט (ומקבל שבריר אחוז, אולי). עכשיו לבנת אומרת שהגיע הזמן לתמוך באמנים נזקקים. "במשרד התרבות אומרים היום כי בעבר נודעו מקרים מצערים של אמנים ויוצרים שתרמו תרומה משמעותית וחשובה לתרבות הישראלית, ובהגיעם לגיל פרישה לא היו בידיהם האמצעים הדרושים כדי להבטיח להם המשך קיום בכבוד".
באמת מצער, זה נכון, אבל מה שזה אומר בעצם זה שאם תצליחו לשרוד כאמנים עד גיל הפרישה ולתרום תרומה משמעותית לחברה, תקבלו אולי קצבה שתתחלק יחד עם אמנים כמו ספי ריבלין. מה שאומר – לא תקבלו שקל. איזה כייף. (אם מישהו שקורא את זה רוצה לתקן אותי על טעותי, אשמח מאוד לשמוע ולספר לחבר'ה).