פופספוג 4: פורנומלחמה / זרם האמנות המגניבה
26 בינו', 2009 | מאת ronenmen1 | קטגוריה: אמנות, כללימשתתפים: כריס הול, סקוט פרגוסון, ענת פרנס, צחי פרבר, גילה קפלן, אסף בילט, ארבל רצין, יוטבת זרקא, דן פביאן בלוך, מיכל ברוך, אמיתי סנדי, לילך מדר, שי עדיאל, אורי גולדברג, זינדל, ילדי טרויה, גלנדון ואיזבלה. אוצרים: גלנדון ואיזבלה מלחמה כפורנו רע/ גלנדון ואיזבלה ג: רוב הבנים בתערוכה ציירו בולבולים ככלי נשק. ובאמת אי אפשר שלא לחשוב, [...]
מלחמה כפורנו רע/ גלנדון ואיזבלה
ג: רוב הבנים בתערוכה ציירו בולבולים ככלי נשק. ובאמת אי אפשר שלא לחשוב, שאלמלא הבולבול, כלי נשק לא היו נולדים לעולם. הרי ברור שאת הסכין הראשון עשה גבר עם בולבול קטן, ואת החנית המציא הגבר גבר של תקופת האבן. אם העולם היה בנוי רק מנשים, הכי קרוב לכלי נשק היו מקלות סריגה
א: אם העולם היה ברור רק מנשים, לא היה צורך בכלי נשק. הן פשוט היו חונקות אחת את השנייה בידיים חשופות. אני חושבת שמלחמה זה יצר אנושי בסיסי וגם פורנוגרפיה. אוקיי, לנשים אין שטרונגולים מזדקרים, אבל אנחנו מסוגלות להכיל. אנחנו הטריטוריה שעליה נלחמים.
בדמיון שלי אני לוחמת נועזת חשופת חזה, שמסתערת עם חנית על האויב המרושע.
במציאות אני רודפת שלום חסודה שמצטמררת לקול אזעקה.
ג: וואו זה נשמע כמו סצינה מדהימה. אני מוכן לאונן מול הסרט הזה. לדעתי אם מלחמת עזה היתה בין משקיות ת"ש ערומות מגולני לבין רעולות פנים עם כוכבים על הפטמות, העולם היה מגיב אחרת לגמרי. האו"ם היה מוציא דרישה תקיפה שהמלחמה תימשך. אבל מה לעשות שכמו המוזות, כשהבולבולים רעמו הנשים שתקו.
א: מי שתקה, סליחה? האמא שטיל הוריד את הילדים שלה ביחד עם הבית והכלב שבחצר. היא לא שתקה, היא צרחה, וקרוב לודאי שעדיין צורחת. אבל את זה לא רואים ולא שומעים, כי כידוע לך בזמן המלחמה התקשורת הייתה מגויסת.
ג: הצרחות, הגניחות, הטילים בפרצוף, זה כמו סרט פורנו רע במיוחד. למה רע? כי בפורנו טוב האישה היא הכוכבת, למרות שתפקידה לספק את הגבר ולהיתקע בידיו. כאן הגבר בא על סיפוקו, גומר הולך ולא משאיר אחריו אף אחת. החיילים ושחקני הפורנו יישארו לרוב עלומי שם. החמאסניק שירה על כוחותינו מבית לא שלו, הסתלק משם והשאיר את בנותיו של הרופא לחסדי הזרגים של צה"ל. אותן נשים הושפלו מלפנים ומאחור בלי לזכות בעצמן במידת הזוהר. הגברים בכלל רצו לזיין זה את זה, ולכן זה פורנו רע מאד. לא רק בגלל שחסכו בקטשופ והעדיפו דם אמיתי, אלא משום שעזה, הגיבורה הראשית, שימשה רק כהצדקה. במונחים קולנועיים, היא נחתכה מהסרט ונשארה עם חור בארנק.
ענת פרנס
ענת פרנס
ארבל רצין
ארבל רצין
ארבל רצין
מלחמת הסקס הראשונה שלי / זינדל
הדבר היחיד שזכור לי לטובה מכיתה א' בבית הספר הניסויי זה שבמקום ללכת לבתים של ילדים אחרים בסוף היום, התיישבתי מול מרקע הטלוויזיה שבביתי וצפיתי בערוץ הראשון. סדרות שזכורות לי במיוחד היו על הילד של דרקולה (לאויבו הנצחי קראו "שום-מח" ובמקום ראש היה לו שום) וכל מיני הפקות זולות של הבי.בי.סי, כמו זאתי על הילד שהופך לכלב.
במהרה התברר החיסרון שבניתוק מוחלט מהנעשה בכיתה: כולם ידעו כיצד באים ילדים לעולם מלבדי. ואף אחד בתא המשפחתי ובכיתה כולה לא הסכים לגלות לי את הסוד. הדבר היחיד שידעתי זה שעירום מעורב באקט. יום אחד מצאתי בספריה ספר ציור של בוש, ומסלול חיי השתנה לנצח.
החטא
הירונימוס בוש היה צייר הולנדי מסתורי שפעל במאות החמש-עשרה והשש-עשרה. ציוריו ההזויים עסקו בעיקר בחטא האנושי. אחת מיצירות המופת הידועות ביותר שלו היא גן התענוגות הארציים.
הדמויות בציור היו עירומות, והייתי משוכנע שמה שהן עושות (אוכלות גרגרי יער וענבים) חייב להיות סקס. למחרת החלטתי ליישם בבית-ספר את שלמדתי. אז בהפסקה התחלתי לרדוף אחרי כולם וניסיתי להפשיט אותם. שלא ביודעין, ניסיתי לארגן בגיל שש את האורגיה ההמונית הראשונה שלי. קראתי לזה אז "מלחמת סקס". ולא הייתי המשוגע היחיד! למעשה שכנעתי שתי ילדות שאני משחק את המשחק הכי מגניב בעולם, ושאם הן רוצות להיות מגניבות כמוני, הן צריכות לעזור לי להפשיט את כולם. כמעט נגמרה ההפסקה ולא הצלחנו להפשיט אפילו גופה אחת. הבנתי שהתוכנית לא תצא לפועל, אז עליתי לבמת העץ והורדתי את המכנסיים. התלמידות שבקהל צחקקו, התלמידים שבקהל נהמו באכזריות. אני דווקא הרגשתי די נינוח.
ועונשו
המורות לא הרגישו בנוח. זה בא לידי ביטוי בצעקות שההורים שלי חטפו מהן. וכאילו שזה לא הספיק, לקראת ערב התקשרה אחת התלמידות (בת שש להזכירכם) וצווחה נסערת על אבא שלי ש"הילד הסוטה שלך הטריד אותי מינית"!!
אח שלי לא הפסיק לשפשף בטראומה הרגישה הזו עד שהגעתי לגיל בו יחסי-מין הפכו למשהו מגניב. חודש שלם לאחר התקרית לא הרשו לי לצפות בטלוויזיה. כך קרה שמעולם לא גיליתי אם הילד של דרקולה מנצח את שום-מח.
כריס הול
דן פביאן בלוך (ללחוץ על התמונה להגדיל)
גילה קפלן
גלנדון
גלנדון
איזבלה
איזבלה
איזבלה
לילך מדר
מיכל ברוך
פופ ג'אם 1: אמיתי סנדי (ללחוץ על התמונה להגדיל)
פופ ג'אם 2: אורי גולדברג (ללחוץ על התמונה להגדיל)
פופ ג'אם 3: זינדל (ללחוץ על התמונה להגדיל)
פופ ג'אם 4: גלנדון ואיזבלה (ללחוץ על התמונה להגדיל)
פופ ג'אם 5: ארבל רצין (ללחוץ על התמונה להגדיל)
פופ ג'אם 6: צחי פרבר (ללחוץ על התמונה להגדיל)
סקוט פרגוסון
סקוט פרגוסון
שי עדיאל
צחי פרבר
אורי גולדברג
יוטבת זרקא (ללחוץ על התמונה להגדיל)
זינדל
Warnography - Arbel
War is raging, bombs are falling, people are dead and we sit in front of the glowing TV screen masturbating to it. We know it's wrong but we still enjoy it.
Since the second war in Iraq, we are used to seeing everything. Reporters from all over the globe joined troops on the ground, fighting to “save democracy” and kick Sadam's ass. Everyone, all over the world, felt erected when the phallic statue of Iraq's formal ruler was put down. On that day, the free world's cock was bigger and stronger than Sadam's, the leader that who, more than any other crazed ruler, looked most like a porn star from the 70's.
We all drooled over those S&M pictures from Abu Ghraib.
We all came to a climax when Sadam was hanged.
But after we cum, the porn's got nothing more to give us. We never cared about the plot. And so, the public became bored by the Iraq's warnography.
Now, there are bombs on Gaza, killing hundreds of innocent people. Missiles on Israel, and people are afraid. The world is reaching its' fingers down the panties getting horny by the reporters standing by the border or duck for cover when the siren goes off.
They even have a VOD channel in Israel where you can see how Gaza is being bombed from the comfort of your couch. And we do. We watch.
Sitting there waiting, anxious, with stupid grins on our faces, looking for that “money shot” – the white flag, a dead body, ruines of cities, of people. And after we're finished, we clean ourselves up and go back to our normal lives, happy and calm, knowing we are better than “them”.
They say that when guns roar the muses are silent, but the “popsfog” artists won't be quiet.
Especially in times of war, we, as artists, have to show the real face of war.
Instead of putting our finger up our asses , we will grab war by the balls, make art with it, make fun of its' absurdity and wickedness and say to all warmongers:
"Go fuck yourself!”
Peace
Arbel
ארבל רצין
ארבל רצין
ארבל רצין
הפעלתנים – גלנדון ואיזבלה
מלחמה ופורנו – גלנדון ואיזבלה
אקשן גירלז בעזה – ילדי טרויה
חבל שחלק מהעבודות נקטעו בצד שמאל (או שזה רק המחשב שלי?).
פיס
ארבל
באמת קטוע החלק השמאלי, וגם השיחה שלי עם בובי-בוב לא שרדה.
מתוקן…
צנזורה, מעניין.
מארב צינזר חלק מטקסט התערוכה. מחזה מרטיט של צחי פרבר שהתבסס על חילופי התגובות בין בובי שלום למשוררת הערביה. הדרדרות מארבית, איי ווד סיי
תודה רונן
ארבל, אתה ממונה רשמית לחנה בבלי של הספוג. ממתי אתה בנימוסין והליכות? אני אומר פה בפירוש: הבוז למארב על צינזור הטקסט. יכולתם לדבר איתי קודם, ככה צריך לעשות. יונתן ורונן, אם כל כך אכפת לכם מהעוולות הגדולות בעזה, מומלץ שתשימו לב לעוולות הקטנות שאתם עושים פה.
רונן ויונתן. אם כבר לשטוח את משנתי (בלי קשר לנעשה בפוסט הזה)אז במבט רחב יותר, ברור לי שעמדתכם נגד הכוחניות הצה"לית מבוססת על כוחניות זהה רק מסוג אחר, ולא נאור יותר. אם ההידברות שאתם מציעים מבוססת על ההתרפסות שהפגנתם מול ההאקרים, אז אוי ואבוי לי. "אתם פגעתם בנו, החרבתם את הבית שלנו, אבל אנחנו מאמינים בדרככם, אפילו אוהבים את אותו השיר" וואו, אפילו ישו היה מקיא.
מילא אני, שכבר התרגלתי שבני עמי מקופחים ללא הרף, אבל מה יגיד בובי שלום על העניין? תמהה אני כיצד יקבל הוא את צינזור, פסילת, והחרמת דבריו.
לעורכי האתר: היזהרו נא. אם תמשיכו להרגיז אותי אאלץ לנקוט באמצעים חריפים ולכתוב עליכם שיר.
זכור לי ספר השירים הנפלא שכתבת, "להיכנס". אני מצטט מזכרוני את השיר שאהבתי מכל:
הפות של עצמי
הוא פות לאומי
ומשפט פותגורס
הוא על שמי
תודה, תודה, אתה מזכיר לי נשכחות. אכן היה ספר מפעים ואף זיכה אותי בפרס "זועמוט", לתרבות ערבית.
אישית, אני מחוברת יותר להמשכו של השיר:
אין לי בית,
גם אין משפחה,
עובדת כל לילה,
עד הזריחה.
גלנדון הפאתט
שלום למשוררת הערבייה
קודם כל שימי לב שאני כותב ערבייה עם שני יודים ויש לזה כמה סיבות אותן אפרט בהמשך
שנית התגעגעתי אליך
שלישית מה זה החרטה הזו עם כל אברי המין שמחוברים לנשקים ומציצים מעל להריסות נראה לי ממש עלוב מה גם את מהיוצרים כאן ומדוע אנחנו מתכתבים בכזו אינטימיות מעל במה זו ולא במקום הרבה יותר מכובד כמו עיתון הארץ מתחת לכתבות של ארי שמאי על ליברמן
ולסיום שוב התגעגעתי אליך אנחנו את ואני העתיד של המרחב הישראפלשתיני בואי נתאחד בשירה ובגוף להתראות בובי שלום
שיר למשוררת ערביה
משוררת ערביה ואני
פליטה שבורה ואני
עקורה ורעבה ואני
אני אשר כרטיס פלסטיק בכיסי
אני שבית לי
אני ששולט במרחב המזרח תיכוני
משוררת ערביה
משוררת ערביה
משוררת ערביה
מושא תשוקתי האסורה
פתחי עולמך אליי
פתחי זרועותייך
שכניני לטפי חממי
משורר ישראפלשתיני
רוצה אני להיות
עזרינא לי
חבקי
שלום בובי שלום, שיר נאה כתבת. האמת? אני מעט חושדת האם אתה הוא אכן אותו בובי שלי, או אולי מדובר חלילה וחס בבובי אחר, מתחזה. פשוט, בבובי ההוא זיהיתי קו יצרי המלווה בשגיאות כתיב חינניות (לדבריו, היתה לו בעייה עם אתר מארב), שאינן מצויות אצלך וחבל. בכל אופן, שמי הוא איבתיסאם, אבל אתה יכול להמשיך ולקרוא לי משוררת.
למשוררת אכן אני בובי אחר ומה שביננו יכול להיות סייבר בלבד אך עדיין נחמד נעים להכיר זמיר
בנוסף השיר שלך שווה הרבה יותר
וגפ שמך יפה משלי, לדעתי
תוקם ועדת חקירה להחזרת הבובי בוב המקורי. האם בובי הוא תולעת שהשתילו ההאקרים?
תולעת
זיהיתי שאכן אתה אינו הבובי שלי, ליבי נשבר.
היכן אתה בובי,
יא ווי לי יא ווי לי,
בוא לכאן חיש מהר,
פן ישיג אותך זה האחר.
(בערבית זה נשמע יותר טוב).
באחיבק יא בובי, כאלם מיני…
אני מזהה כאן כמיהה לפתיחת המעברים ברצועה
אני מזהה כאן לב שבור וסדרת כתבות סלאש תערוכות בעלות פונטנציאל מסויים
השאלה היחידה שמטרידה אותי היא הגסות הילדותית הזו למי זה טוב זאת אומרת מדי פעם פה ושם זה נחמד מרענן מעורר מחשבה וכו אבל לרוב זה מרגיש ונראה כמו גיבוב חסר מעצורים ומחוסר עריכה או בחירה כלשהי
ושוב מדי פעם זה חביב אפילו מעבר לזה
אבל לרוב זה פשוט מצביע על טעם רע תסכול מיני ותבכול בכלל ולא נוגע בדבר אני הייתי ממליץ על עבודת עריכה יסודית יותר
אידיאולוגית, הפופספוג נטול עריכה. העריכה היחידה היא הזמנת האמנים והתקשורת המתמשכת איתם. זאתץ בניגוד לאתר המארח כאן, שהוא ערוך מאד. לגבי הפוטנציאל, מציע שתשים לב לעובדה שהפופ פופולארי לאין שיעור מכל דבר אחר פה. לגבי התסכול המיני… סורי לא נראה לי… אולי אתה מתוסכל מזה שהמשוררת לא תתן לך
נכון, לא אתן, למרות שנפלתי למשכב. כלומר, אני כבר בזווית הנכונה. חום, צמרמורות, בחילות, מה קורה פה?
תשובה לגלנדון
אין ספק שאתם מעניינים פי מאה ממה ש"הולך" פה אבל פופוליזם הוא משוקץ ראה ליברמן ראה ביבי ראה ערוץ 2 ואני מניח ורק מניח שלא זה מה שאתה מחפש בכל אופן אתם מרעננים נושכים ומטרידים וזה כבר טוב מאוד אני חושב שקצת עריכה לא הזיקה לאף אחד וביקורת היא דבר מגניב בקיצור תמשיכו כך ועוד הצעה או בקשה הייתי רוצה לראות אתכם תוקפים את בעלי ההון והאמנים המתרפסים אליהם ואף את שני המוסדות השולטים ומעניקים פרסים תערוכות וכו בהצלחה רבה תודה
למשוררת הערבייה
צטער שאני מישו אחר
סליחה שאני לבן כמו משוגע
מתנצל שאני מכוער כמו צל
מתחנן שתביטי בי גם כן
אני יהודי ואת ערבייה
שנינו דחויים בעולם באותה מידה
הבה נאחד כוחות ונצא למסע
נקים מפלגה נכבוש את המדינה
ובזרענו נקים אדם מיוחד
שיהיה דחוי במיוחד
אך יפה וחזק שיסבול כמו מניאק
משני הצדדים שהם בתורם גזענים
הלאה מאיתנו התקווה
כי כבר אין שישמע
אהבה
לרוב, מי שתוקף את בעלי ההון הוא בעצם זה שרוצה להיות כמוהם. ראה מקרה גיא מרוז שתקף ותקף, עד שהתגלו סכומי העתק שקיבל מגאידמק. אין צורך להחליף כוח בכוח. אנחנו לא צריכים כלום מהעשירים, ומעדיפים להתרכז במה שכיף. והמתרפסים שיתרפסו.
לדעתי אתה צריך בכלל להצטרף לתערוכה הבאה. אם אתה מסוגל לצייר משו לא עקום מדי.
בשמחה אצטרף לתערוכה
תודה
סבבה, אז דבר איתי
נעדכן אותך על הנושא
glendon@netvision.net.il
לפי שיטתך אם אני תוקף אותך אני רוצה להצטרף אליך (ואתה אף מציע לי) ובנוסף אתה אומר שאין להחליף כוח בכוח ואני עונה לך שאיני ממליץ לתקוף את בעלי ההון משום אהבתי ורצוני במקומם אלא על שום שחיתותם כוחנותם וחירבונם המתמיד על החברה
ובאשר לכוח ולכוחנות הרי ששאני חושב שהצגת האיברים האינסופית שהגובלת באוססיבות פורנוגרפית ומרוכזת בו משל היה הבשר מרכז העולם וההתמקדות שלך בתקיפת אמנים שונים ובולטים הוצאת לשון הרע ואיומים סתמיים בנושא מס הכנסה וכו כמו שזכור לי ממך הם הם הכוחנות והרצון להצטרף לאלו שהשמצת ואני יכול להבין אבל אתה ממש טועה ומטעה ובאיזה שהוא מקום במקום לעורר שאלות או לגרום לי להתעמק בעבודתך אתה דוחה אותי החוצה ושוב ושוב שולף את איבר מינך ומשפריץ ממנו רפש על פני אחרים אנונימיים בשבילך ומלכלך
ומה קשור גיא מרוז לעניין
לא קשור הקשר הוא עמוק יותר
תטפל בעצמך תתקן את עצמך אתה יכול לצייר פורנוגרפיה בינתיים ולכתוב שטויות אבל שם זה ישאר
אז כמו שאמרתי קצת עריכה קצת מבט כנה בלי השמצות ואיומים ואם כן תכוון למקומות הנכונים ותאהב כל אמן כאילו היה אחיך ותדאג לחלשים
עד כאן שבת שלום
ואיפה המשוררת הערבייה לכל הרוחות
בשבילה אני כאן
אז מה עם גם אני חלש שכמותי
אוהב איברים
במקומות לא קשורים
ישמור השם על חורבות מלחמה
בין ילדים לנשקים
זה נורא
ואני כאן רק בשביל
משוררת מושכת
ובשביל אהבה
ולעורך אתר מארב הנכבד ולבעליו
כמו שזכור לי (ואין לי אפשרות לאמת
מכיוון שהאתר נפל ואני לא מוצא את הפופ ספוג שעליו ברצוני לדבר) בסדרת כתבות זו התנוססו האשמות וכוונו חיצים רעילים לרשימה מסויימת ושמית של אמנים שהינה גובלת בהוצאת לשון הרע חסרת ביסוס עובדתי ומגובה בשלל הכפשות
בתור קורא נלהב חבל לי שאתם או אתה נולים לפחים מכוערים כאלו
מילא אני בתור מגיב זה עוד נסבל
אך אתה עורך ובעלי האתר בטח מכיר את לשון החוק ובאחריותך זיהום המרחב הציבורי גם כן ועל כן מדוע אתה נותן במה ולא עורך ושומר ובעקיפין נותן יד ועובר על החוק הכתוב וגם זה שבין אדם לחבר ועל כן לא ממש כתוב אלא ברור
חבל זה בגדול ובדיעבד היה מכוער פחדני ומעציב ועוד נגד מי נראה אתכם משחקים עם אחד משמונה עשרה המשפחות מה אתם מתעלפים על כל מיני עוסקים מורשים וכו וכו וכו וכו תודה
שלום בובי שלום,
אני מסכים שפרסום השמות אינו ראוי ולכן במארב לא פורסם אף לא שם אחד של אמן, בדיוק מהסיבות עליהן הצבעת בתגובתך. אם אתה זוכר שמות יתכן שראית אותם באתר האישי של גלנדון ואיזבלה או באתר אחר, ואם הם פורסמו שם זו אחריותם של בעלי האתרים. אם אני לא טועה גלנדון ואיזבלה פרסמו באתרם גם את תשובתי לשאלה מדוע איני מוכן לפרסם את השמות.
בובי לך תחבק עץ. אולי הוא יבין מה אתה אומר. אני איבדתי אותך. המשוררת על אנטיביוטיקה
בובי שלי, אני מאוד חולה, יש לי דלקת קשה בגרון ואני מרותקת מרבית שעות היום למיטה. לא שכחתי אותך.
הי יונתן יתכן ואני מבלבל את זה אם התגובות לשהיו למנשר הזועם והראשון של פופ ספוג שבהם גלנדון חברנו התבטא בחופשיות יתר כלפי אנשים שונים והוא יודע על מה אני מדבר ואכן אני מתנצל זו לא היית כתבה במארב
בכל אופן ישר כוח על העבודה טובה שנעשית כאן וגם על סדרת הפופ ספוג שבסופו של דבר מרעננת בדרכה וראויה לבית מה גם שהיא מורידה קצת מהכוב ששורר לעיתים באתר
ולמשוררת איחולי החלמה מכל הלב
תודה
אני עדיין חושב שזויה אופורטוניסטית שואה (…) ושעידו בראל הוא פיקציה בצלאלית. כל זה לחלוטין בזכות עצמם ובלי קשר לבעלי ההון. אני גם חושב שהמשוררת חטפה דלקת גרון כי התלהבה מדי מזרגים פלסטינים. מה שאפשר להגיד גם על כמה משוררים מארביים
הערת עורך: התגובה הזו נערכה ונמחקו ממנה פרטים החורגים מביקורת לגיטימית ומהווים לשון הרע.
גלנדון השתגעת? הרי יודע אתה היטב עד כמה חסודה אני:
עומדת אני על רגל אחת
כותבת שירים בימי חול ושבת
מביטה בצער על כפרים הרוסים
מה יהיה עם אחי יהודים כערבים?
(בערבית זה נשמע יותר טוב)
תודה על איחולי ההחלמה, בובי.
טעיתי בתרגום:
צריך להיות מה יהיה "על" אחי, ולא "עם" אחי.
המחלה מטשטשת אותי מעט.
משחקי הצנזורה פה משעשעים עד בלי די. זה לא הופך את האמנים X ו Y, ששמותיהם צונזרו לפחות פדופילים, שגם זוכים בפרסים על עבודותיהם הפדופיליות, בשעה שאחרים שמנצלים את בניהם באופן כזה זוכים למאסר ממושך. ההכחשה, שמא ייתכן ואחד מקירבנו הוא פושע, למרות אינטלקטואליותו והאירוניה לכאורה בעבודותיו, היא עצובה. לעורך מארב נעים לזעוק נגד החדירה לעזה, שהרי זעקה זו לא תשנה דבר, ויותר מכך: איש לא יתבע אותו על זעקתו. אולם כשעמיתו למקצוע עושה מעשים נלוזים בילדיו הקטינים, התמימים, ומפיץ מרכולתו ברשת ובפסטיבלים. מול זה המחאה מושתקת. ולמה: כי הלז עשוי לתבוע, ויתרה מכך: כי הוא נתפס כדמות מפתח בסצינה, שלא כדאי לריב איתה. אני אומר, סבבה, הבה נכחיש את פדופיליותו. הרי אין לנו ממצאים לכך, פרט למה שהוא שם מול עיננו. אבל בואו נהיה ישרים ונכחיש גם את שאר הדברים שאנחנו רואים. הבה נכחיש את החדירה לעזה, את שכבת העוני, את כל מה שלא יפה בעולם.
הבה נכתוב על פרחים.
פרחים מזכירים לי ילדים שמחללים את תומתם.. אוי אופס שוב גלשתי
גלנדון היקר, מעשים פדופיליים הם עבירה פלילית. אם אתה חושב שאמן זה או אחר עשה בעבודתו מעשים פדופיליים אני מציע שתפנה למשטרה ותתלונן על כך.
לדעתי אין בעבודות של האמנים שאליהם אתה רומז שום מעשים פדופילים. אם כבר, יתכן שיש פה שימוש לא ראוי בילדי האמן. זה כבר עניין של פרשנות ובכל מקרה לא משהו פלילי. כך או כך, אם אתה חושב שעבודה מסויימת או אמן מסויים אינם מוסריים, אתה מוזמן לכתוב ביקורת עליהם. במידה ותסביר ותנמק את טענתך, אשמח לפרסם אותה.
עניין הצנזורה בשל רתיעה ממריבות הוא כמובן קשקוש מוחלט. הביקורות שמופיעות במארב נכתבו ופורסמו על מנת לקיים דיון ולא במטרה להתחבר או להסתכסך עם אמנים.
אני אל מבין בכלל למה לריב אם כולם פועלים לאותה מטרה… אבל אני כנראה פאקינג היפי…
הוכחנות וההתקרנפות לא תקדם אותנו קדימה, רק המשך העשייה שלנו.
האמת היא, שבכלל לא מעניין אותי , באיזה פרסים זכו אמנים אלו או אחרים, מי קנה את העבודות שלהם או איפה הציגו אותם.
כמו שברק אובמה אומר (וגם כתבתי את זה לגלנדון למייל):
אנחנו נשפוט אותם על פי מה שהם עושים ולא מה שהם הורסים.
ההתנצחויות הן כיפיות, אין ספק, אבל הן לא מקדמות כלום לשום מקום.
שבוע טוב
ארבל (פאקינג היפי)
לא הייתי בתערוכה, ממה שאני רואה פה זה נראה לי כרגרסיה תרבותית וטעם רע. הכל פולשני, פופליסטי וכמה שיותר גס יותר טוב. גם אני מתעסקת באומנות ובכל זאת אני לא מבינה. יש כמה עבודות טובות, אבל בגדול אין פה יותר מדי הברקות, אין משהו/מישהו שנצרב בזיכרון, וכמו שכבר נאמר קצת חסר צנזורה. אולי זאת רק אני אבל אני מרגישה אכזבה לא רק מהתוכן, אלא גם מדור האומנים והגרפיקאים, אנחנו שמביאים את התוכן הזול הזה. אתם מתפלשים בבוץ של עצמכם, גם בתגובות שאתם כותבים פה. תביאו קצת איכות…
נורא חמוד!
זו היתה הכוונה?
כן ולא.
איפה פופספוג 5? מתי מעלים אותו לכאן? חסר לי פלפל במארב
גלנדון, מה עם פופספוג 5? אני מתגעגעת לבובי-בוב שלי.