לא רק יין זול 16.7.09 – המלצות השבוע של הדס רשף

16 ביולי, 2009 | מאת הדס רשף | קטגוריה: לא רק יין זול

גם כמה מילים לבוגרים וגם פתיחות

טירוף תערוכות הבוגרים ממשיך, ולהלן כמה מילים לטריים:
בצדק אומרים שהשנה הראשונה אחרי תום הלימודים היא הקשה ביותר. בחממה הבית-ספרית השיח האמנותי הוא אוטונומי ומוחלט. אחרי פסגת תערוכת הגמר (ובהמשך תגלו שבעצם אחרי כמעט כל תערוכה), יש מדרון ארוך, עד הפעם הבאה. וזה בדיוק העניין אותו אני רוצה להדגיש – שיש פעם הבאה, אם עובדים בהתמדה.
ביציאה מבית הספר נתקלים בכל מה שלא דיברו עליו קודם – קריירה/כסף/פוליטיקה. כל הדברים שסביב היצירה האוטונומית. אז דבר ראשון לקחת נשימה עמוקה אחרי התערוכה, ואז להמשיך ליצור תוך לימוד השדה החדש שנפרס, ליהנות מן הפרחים ולעקוף את המוקשים. ו
נקודה אחרונה: פרסים – זה ממש כייף לקבל פרס ויכול לדחות את השנה הקשה אם מצליחים להציג במקום נחשב. אבל צולחי השדה הם אלה שהמשיכו ליצור ולפעול, ולאו דווקא אלה שקיבלו את הפרסים. קחו את זה בפרופורציות.

mus

היום, יום חמישי ה-16.7

פתיחת תערוכת בוגרי בצלאל. ההמלצה היא ללכת לפתיחה רק אם אתם מכירים מישהו שמסיים ואין לכם ברירה. אם יש- לכו כששקט. הולך להיות היום טירוף.

קצת חבל לי שתערוכה שמציגה יצירות הדפס של אמנים כגון דגנית ברסט, מאיה כהן-לוי ומיכל נאמן מוצגת רק בסדנת ההדפס בירושלים.

לנשארים בתל אביב:

יעל יודקביק אוצרת בטבי דרזנר את התערוכה "באותה הנשימה" שמבטיחה לנו חיבורים בלתי אפשריים.

"ריפרש 2" תערוכה קבוצתית בגלריה 45 בפלורנטין
אמנים שווים בחלל התחתון ואלינה שמוקלר השווה לא פחות לבד בקומה העליונה.

גלריה D&A ממשיכה לעסוק בפורמליזם הצילומי, הפעם באמצעות עיסוק באור בתצלומיה של חדוה שפרעם "קוצים באור".

חנה סהר מציגה צילומי נוף לילי בגולקונדה.

רוב הסיכויים שיצירת האמנות הראשונה שלכם מהגן היתה עשויה מגליל נייר טואלט שהדבקתם לבקבוק פלסטיק וצבעתם בגואש. כשגדלתם פתאום התחילה מודעות למיחזור ומייקל ג'קסון שר את 'רפאו את העולם'. גם באקדמיה זה נורא נחשב למצוא משהו ברחוב ולעשות עם זה אמנות וזה אפילו התכתב עם דלות החומר (כאיכות). אין פלא שיצירות אמנות "ממוחזרת" יכולות לעורר את האמן הציניקן, אבל גם לעורר הערכה במידה והיא מצליחה לגבור על כל הסטריאוטיפים הנ"ל.
בשביל המרץ תוכלו למצוא הערב תערוכת אמנות אקולוגית שמעיזה להתמודד עם שאלות אלה ממש.

יום שישי

בפברואר התקיימה בגרמניה תערוכה של אמנות ישראלית צעירה אותה אצר ליאב מזרחי יחד עם סוזאנה היינריך ונורברט באואר הגרמנים. עתה כולנו יכולים להיות ברי מזל ולראות את התערוכה בגלריה דולינגר.

למעריצי ד"ר גדעון עפרת, גלריה קיימא ועמותת יונג יידיש מקיימת מפגש בנושא אמנות עכשווית ותרבות היידיש.
תמצאו שם גם את מיכל גוברין, רועי גרינוולד, מנדי כהאן וגלעד אופיר.

החלל שהיה פעם גלריה ברוורמן הפך להיות חלל התצוגה של בוגרי בית ספר לפיסול "בסיס", שבכלל נמצא בעמק חפר.
האם בית ספר זה מהווה קונטרה לציור של הירשברג?

כחלק מפרויקט '1000 מ"ר סגנון חופשי" במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון, מזמינות תמר ניסים ולילך פרידמן להחלפות בין השעות 12-17.

בערב
מוזיקה נובה היא קבוצה שעבודתה משלבת מוזיקאים ואמני וידאו וסאונד. הקבוצה שמה דגש חזק על יצירות אקספרמנטליות מן העבר וההווה, שלא מוצגות בכלל בארץ ומעט מאוד בעולם. להלן ממד חדש בנוף התרבותי.
הגדה השמאלית, 21:30, 30 שח כניסה.

יום שבת

בבית האמנים בירושלים נפתחות ארבע תערוכות חדשות. עוד הזדמנות לראות את הדפסי הדגים הפסיכים והמרגשים של סרגיי אנגל.

תערוכה שאני מחכה לה כבר הרבה זמן: 'הגזמה פראית' – אולי עוד יצירת מופת מבית היוצר של האוצרת תמי כץ פריימן. 35 אמנים ישראלים ובינלאומיים המציגים במוזיאון חיפה ייצוגי גוף גרוטסקיים החובקים בתוכם מטען תרבותי מגוון. אני באמת בונה על התערוכה שתהפוך לי את הבטן.
ראיון עם חגית פלג רותם בגלובס.
ראיון עם איתן בוגנים בטיים אאוט (עמ' 127).

עוד באותה נשימה (ובאותו המוזיאון): אילנה טננבאום אוצרת את גלעד רטמן בתערוכה 'יציאת חירום', טל יחס אוצרת את שני האמנים הצעירים והמבטיחים מיה בלוך (בתערוכה אנה ורוניקה) וליאור ווטרמן (בתערוכה חשק ודמעות), פרויקט "מיוחד לפינה" של ארווין אולף, ואם כל זה לא מספיק הזמינו את המוזיקאי קובי אוז לבחור את היצירות האהובות עליו מאוסף המוזיאון. בפרסום התערוכה בעכבר מופיע טוקבק יחיד: "האם קובי אוז כאוצר זה חלק מארועי הגרוטסקיות? אחרת, מה הוא עושה שם בדיוק". אני לא כל כך שלילית (למרות שמשועשעת מכך), כי אני תמיד בעד שיתופי פעולה, ובעיקר תוהה אם אוז יפגין את עיסוקו המזרחי/חברתי גם כאוצר.

בפירמידה החיפאית אוצרת סמדר שינדלר את התערוכה 'עושות לביתן', בהשתתפות נועה גרוס, ליאת הראל שוורץ ושלומית ליבוביץ, העוסקות בסוגיות של חירות, שיוויון וכבוד בהתייחס לבמרחב הביתי הפרטי והנוכחות הנשית בו.

בסדנאות האמנים נפתחות ארבע תערוכות יחיד לעדי ויצמן אהרוני, נועה תבורי, שרית אכטנברג ומירב אשכנזי. אוצרת: ורד זפרן-גני.

חלון נגה היקרה חזר לתפקוד עם ציורה של מילכה בסל – "The Offering"
רחוב רוחמה 8, שעה 20:00

יום ראשון

תערוכת הבוגרים של מכללת אורנים; "העבודות השנה" אומרת ראש החוג לאמנות במכללה ד"ר יעל גילעת "הן ברמה גבוהה מאוד. זוהי קבוצה מצויינת של אומנים מוכשרים מאוד" "יש שינוי גדול מאוד באיכות ובהעמקה של הסטודנטים בוגרי מחזור זה".

בירושלים – תערוכת הבוגרים של מוסררה – לאוהבי דם טרי במדיות הצילום סטילס, מיצב, וידאו ארט, סרטי אנימציה, מוסיקה וסאונד.

יום שני

תערוכת הבוגרים של ויצו חיפה. לא פעם תערוכת ויצו היא פוליטית וחברתית הרבה יותר מהרבה תערוכות אחרות. תמיד עניין אותי לאן כל זה נעלם ברגע שהם הופכים להיות הפועלים של כל החברות נגדם יצאו בפרויקט הגמר שלהם.

ועוד- הארטיאלוי קרב ובא.

אודות הדס רשף

8 תגובות
הוספת תגובה »

  1. ריגשת אותי מאוד במילות הפתיחה. הלוואי שמשהו היה אומר לי את זה בזמנו. תודה רבה!
    א.

  2. לא קשה ולא שטויות

    קשה זה להתגרש
    קשה זה כשאין כסף
    קשה זה שחולים במחלה קשה
    קשה זה שמישהו שאוהבים מת

    לסיים לימודים מפנקים וקלים זה לא קשה, זה פשוט תלמידים מפונקים שפתאום רואים שיש חיים אמיתיים אחרי שהתואר שאמא ואבא ממנו להם נגמר וצריך לעבוד קצת.

    קשה… יאללה!

  3. קשה זה כשנותנים את כל הנשמה לאמנות ככה שלא מתגרשים כי לא מתחתנים אפילו
    קשה זה כשאין כסף כי כל שקל הולך לאמנות
    קשה זה לימודי אמנות מפרכים (שמי שרוצה לומד אותם בקלות ומי שרציני הופך אותם לחלק המשמעותי ביותר של חייו)
    קשה זה ללמוד 40 שעות בשבוע ולנסות להתפרנס תוך כדי כי אף אמא ואבא לא באמת יכולים לעזור לך, וכשאתה מסיים אתה עוד צריך לשלם חזרה את כל ההלוואות שלקחת
    אז אם זה שטויות, תבושם לך

  4. איזה רומנטיות…

    ומה עם אלו שלמדו תואר בעריכת דין למשל? או ראיית חשבון? או רפואה?

    למה הם לא נופלים למשבר בשנה אחרי?

  5. אוהבת פשוט אוהבת את הערות הביניים שלך הדס

  6. …קצת חבל לי שתערוכה שמציגה יצירות הדפס של אמנים כגון דגנית ברסט, מאיה כהן-לוי ומיכל נאמן מוצגת רק בסדנת ההדפס בירושלים….

    למה בעצם? כי תערוכה עם עבודות מעניינות אמורה להיות מוצגת בתל אביב?

  7. יצויין כי רם ברכה אצר את התערוכה במוסררה

  8. המדור הזה הוא בדיחה או מה?
    משפטי הפתיחה נשמעים כמו פניה של מורה לתלמידים מפגרים. בושה.

הוספת תגובה