קין סיטי
23 בספט', 2009 | מאת מיכאל קסוס גדליוביץ' | קטגוריה: תיאוריהההיסטוריה והמיתולוגיה של תרבויות העולם ממזרח וממערב מלמדות אותנו מה מר גורלן של ערים מצליחות מדי, מושלמות מדי. אטלנטיס של אפלטון, בבל המסופוטמית והמקראית, סדום ועמורה, אנגקור הח'מרית, טיקאל של בני המאיה, קנוסוס המינואית, ממפיס, תבאי ונא-אמון של האימפריה המצרית העתיקה – את כל הערים המפוארות והכבירות האלה, ועוד רבות, בלע הזמן. טקסט מקטלוג הביאנלה לאמנות ארט TLV.
זהו, לכל הפחות לפי המיתוס המקראי, קיצור תולדות העיר הראשונה.
שם העיר הראשונה שבנה קין הוא גם שם בנו: חנוך. מהדהדת בשם הזה המצוקה הרגשית והקיומית שקין היה נתון בה, ועולה ממנה גם פתרונה היצירתי. כי מה כבר נותר לו לעשות, לעובד האדמה הרוצח והיוצר?
על פי מראית טבעו, הוא לא היה גיבור ציד ולא רועה צאן (עיסוק שבדרך כלל נקשר למנהיגות ומלכות), כי אם אדם מן הישוב שנותר חסר ישוב. אדם סבוך ומורכב, אנושי כל כך, שמבעד לסדק שנפער בעולמו פרצו זרמי עומק רוחשים: גאווה, קנאה, יצר חסר מיצרים, אלימות, פחדנות ושקר.
לנוכח פריצת הגבולות הזו, החיצונית והפנימית, קין זקוק למקום של קבע: לסדר, לגבולות ולביטחון בעולם פרוץ. הצורך הקיומי שהניבה העקירה והניבו הנדודים הבלתי נסבלים היה לאידיאולוגיה חתרנית – וקין ממציא מקום חדש. מקום שאינו גן שננעל ואינו האדמה שהקיאה אותו. מקום אחר, שלאלוהים אין בו דריסת רגל.
הקמת העיר היתה, אם כן, פעולה הישרדותית ומהפכנית, מרד בטוטאליות האינסופית של אלוהים ושל הטבע הבלתי מרוסן. מקום מקלט וגבול, שניתן למפות אותו ולשלוט בו. ובעיר הראשונה, חנוך, עתידים היו להתקיים מנוחה וחניה, חינוך וחניכה, מסורת וחזון.
קין – הרוצח, המנודה, ספק האוטופיסט הראשון – היה דור שני למורדים. הוריו גורשו מגן עדן אל האדמה, ואילו הוא גורש מעל פני האדמה. אך בניגוד לאדם וחווה, שהיו בסופו של דבר מעט פסיביים, קין מסמן את תחילתו של עידן המורד-היוצר. זה שחטא ונענש בגלות ובבדידות, אך יצר הקיום הדרוויניסטי המשיך לרחוש בו בעוצמה בלתי נשלטת. העיר, היצירה האנושית העצמאית הראשונה, היתה מרד נוסף, מתוחכם ומעודן יותר, שהתחפש ליצירה, ונולד, כדרכן של המצאות אנושיות גדולות, מתוך מצוקה וכורח. התרסה אל מול קללתו-ציוויו של אלוהים, "… נע ונד תהיה בארץ".
מונטאן/רוזנבלום, ללא כותרת, שמן על בד - 2008. כל הדימויים מתוך התערוכה "מופעי שוליים". אוצרים: מיכאל קסוס גדליוביץ' ומעין שלף
העיר נועדה לספק ביטחון ולשבור את הבדידות הקיומית של קין. לצד זאת היה בה מעין תיקון מעט וכפרה על רצח הבל, שכמעט הביא להכחדת האנושות.
שבעה דורות מאוחר יותר, נראה היה כי חזונו של קין מתחיל להתגשם הודות לאבות המייסדים של הייצור והמסחר, האמנויות והמדע – לשון אחר, בסיסי הקוד הגנטי של הציוויליזציה האנושית. אלה היו יבל, יובל ותובל, ניני הנינים של קין, בניו של למך (רוצח אף הוא, ומשורר, שעל פי האגדה רצח בשוגג את קין וגם את בנו, תובל קין, "… כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי").
לכאורה, הצלחה! שלא ככל אוטופיה, החזון האוטופיסטי של קין הוגשם. אין עוד צורך בהתערבות אלוהית. אין עוד צורך במשיח. האדם, במו כוחו היצירתי והתבוני, יכול לתקן אף את שגיאותיו הנוראות ביותר, לתכן את חייו ועולמו, לקחת את גורלו בידיו ולהגשים את מה שיעד לו בוראו המאוכזב תדיר.
אבל רק לכאורה. הסיפור המקראי על הולדת העיר הראשונה ועל תולדותיו של קין נקטע במפתיע. היאלמותו של המספר צורמת שבעתיים לנוכח תחילתו של סיפור תולדות אנושי חדש. לאדם וחווה נולד בן נוסף, שת, שאמור לשמש תחליף להבל. שת הביא את אנוש ו"אז הוחל לקרא בשם יהוה".
לפי המקרא, היתה זו ראשית השושלת האנושית הרשמית והאמיתית, זו שמובילה עד אלינו.
חזקה עלינו ששתיקת המספר כמוה כהודאה, אך הודאה במה? האם פרויקט העיר שיצר ובנה קין הצליח או נכשל? השתיקה אולי מרמזת גם שרעיון העיר היה מעט חתרני מדי. רעיון שהקדים את זמנו, שהנביט זרע מסוכן. קין הרי "בונה עיר". לא בנה, כי אם בונה – לשון הווה מתמשך. העיר ממשיכה להיבנות, תוך צמצום העבר והעתיד. העיר היא טריטוריה פיזית ורעיונית חדשה, שקוראת תגר על נוכחותו של אלוהים בעולם ועל שליטתו הבלעדית בו.
אלא שהצלחתו של קין, אם היתה כזו, היא עדות גם להצלחת מעשה הבריאה האלוהי, זה שגולת הכותרת שלו היתה יצירת האדם "בצלמו וכדמותו". ואם כך, אין לנו אלא להסיק כי גם העיר שקין יצר היא "בצלמו וכדמותו". אלא שהעיר כבר אינה זקוקה להתערבותו הפעילה של אלוהים; משתמע מכך שתפקידו של אלוהים בעולם הושלם ונגמר, ומחשבה כזו הרי לא תעלה על הדעת. הנה הסבר אפשרי לקטיעת השושלת של קין ולקטיעת סיפור העיר.
Trash/Treasure, סופים פתוחים
ישנו מאמר בזוהר שפותח בזו הלשון: "שנוי בחמישה מאמרות אלה כלול הכל. בחמישה מאמרות אלה נגלפו חמישה אחרים, ודאי חמישה תוך חמישה זה כיצד? אנכי יי אלוהיך כנגד לא תרצח ששנינו, שניים אלה בכלל אחד נכללו, שמי שהורג ממעט דמותו וצלמו של קונו".
כלומר, חמשת הדברים הראשונים שבעשרת הדיברות מכילים, בהתאמה, את חמשת הדברים האחרונים. מכאן שגם את הציווי המוסרי "לא תרצח", שכל כולו תחום בטריטוריה האנושית, יש לחפש דווקא ביחסים שבין האדם לאלוהים. על פי בעל המאמר בזוהר, הסיבה ל"לא תרצח" היא "אנכי יהוה אלהיך… לא-יהיה לך אלהים אחרים על-פני".
רצח, במלים אחרות, פוגע בכוליות ובשלמות של האלוהות. ממעט את דמותו של האל.
והרי שני מחולליה העיקריים של העיר הראשונה, קין ולמך, היו רוצחים. ה"דם הרע" עבר בתורשה, אך נקודת השבר המוסרית היא גם שורשו של פרץ יצירתי. העיקרון המובלע נועז, וכלל אינו קל לעיכול: כל התפתחות אנושית משמעותית זקוקה לפעולה מקדימה של הרס, חורבן, ניתוץ גבולות וחציה אלימה של גבולות המוסר, האלוהי והאנושי.
כפילות זו, העומדת אף בבסיס הרעיון המאוחר בהרבה של גאולה דרך הביבים, מאפיינת בזעיר אנפין גם את דמותו של קין: אדם בעל כושר המצאה, יצירתיות וחדשנות, ולצד זאת אדם שאת מעשיו מניעים לא פעם גאווה וקנאה, מרד ואלימות. כל אלה – הטוב והרע, הנשגב והעלוב – הם בהכרח גם חלק מדמותו של אלוהים, כי בצלמו וכדמותו נברא האדם, וקין בכלל זה. ובהכרח הם גם חלק מפניה של העיר שברא הנברא.
כך שהיצירה האנושית הזו, העיר, כולה סתירות משלימות. היא "מקום אחר", המכיל בו בזמן מרחבי קודש וחול, מרחבי ממש ומרחבי אשליה. ממשותה של העיר גואלת אותה מן האיום שבלהיעשות אוטופיה – והרי ההיסטוריה והמיתולוגיה של תרבויות העולם ממזרח וממערב מלמדות אותנו מה מר גורלן של ערים מצליחות מדי, מושלמות מדי. אטלנטיס של אפלטון, בבל המסופוטמית והמקראית, סדום ועמורה, אנגקור הח'מרית, טיקאל של בני המאיה, קנוסוס המינואית, ממפיס, תבאי ונא-אמון של האימפריה המצרית העתיקה – את כל הערים המפוארות והכבירות האלה, ועוד רבות, בלע הזמן.
חורבנן והיעלמן של מגה-ערים אלה נתלו תמיד בסיבות שעניינן אישיותו ההפכפכה של בן האנוש, ובראש ובראשונה נטייתו המטרידה לחרוג ממעמדו ומתפקידו בעולם. סטייה מוסרית וחברתית, חטאים נגד האלים ובעיקר ההיבריס המפורסם, אותה גאוות יתר חסרת גבולות, כל אלה מעוררים את חמת זעמם הלוהטת של האלים. דין כליה נחרץ וממומש באמצעות איתן טבע כזה או אחר.
לכן אין זה מפתיע שאחת הפרשנויות הידועות במסורת היהודית לקורותיהם של קין, צאצאיו והעיר שבנה היא שכולם נכרתו מעל פני האדמה במבול, מן הסיבות הידועות.
סיפור העיר, אלוהים והאדם במקרא אינו תם בקין ובצאצאיו. ניסיון נוסף שלא צלח מופיע בפרשה המפורסמת של מגדל בבל. גם במקרה זה רב הנסתר על הגלוי ובוודאי מצריך עיון.
'הומונים' - רותי סלע, בועז ארד, דורון רבינא, גיא בן נר. ביקור סאדאת, חימר ומטפים
עריכה לשונית: אסף שור
"– אי, אי, אי – קרא סנדריל, מנענע בראשו ומתמיה – מה נורא כרך גדול כזה! אבל בנימין, בבקשה ממך, אמור לי, מאין באו לעולם הכרכים הגדולים האלו? איזו רוח נשא האדם למקום אחד, שיהיו נדחקים ודרים איש על גבי חברו בבתים גבוהים, כאילו צר להם העולם ואין אדמה לפניהם. מסתמא יש טעם לדבר זה. שמא הוא מטעם זה, כמו ששמעתי מפי זקנינו בבית-המדרש, שנשמתו של אדם חלק אלוה ממעל, והאדם נמשך אחריה, מטפס ומתרפק רק למעלה למעלה…"
(- מנדלי מוכר ספרים, "מסעות בנימין השלישי")
משום מה העבודה של מונטאן/רוזנבלום מזכירה לי יצירות מתקופת המהפכה הצרפתית, מה שמחזק את דבריו של גדליוביץ'. כתבה מרשימה.
לא הבנתי את הקשר לתל אביב שהיא הרי משהו ממש רחוק מאוטופיה של עיר ולמרות שבנייתה יכול להתפרש כחזון אוטופי שהתגשם כמו הציונות הרי שלמעשה היא חיקוי מחול וקרטון של ערים אחרות על כל חוליין מלשון חולי וללא תרבותן מכאן שמה בא להגיד לנו מאמר זה שהוא אגב מעניין בפני עצמו אך באיזה הקשר ומה הוא אומר
האם זוהי תגובת נגד כנגד התערוכה המרכזית על המגדל שמסמל אותה
האם זוהי תחזית או איום שמצביע על העיר כמקום שחטא בצדו
ואיזו עיר היא באמת אוטופיה ב300 שנה האחרונות ואם יש כזאת ניו יורק לדוגמא האם שליח האל הוא שפגע בתאומים
בכל אופן מאמר טוב על הולדת העיר בראי האמונה היהודית שמדבר בכלליות על מוסר וחטאים בלי לשים אצבע על אלו או באילו חטאים מדובר בתל אביב לדוג וכו
באופן כללי ביותר אני חושב שההתלות במקורות היהודיים במאמר זה מפספסת משהו ולא מתמודדת עם המציאות דהיום
החטאים של סדום ובבל נשמעים בחלקם היום כנורמל ולא חטא וזה שההלכה עדיין לא הכשירה את ההומוסכסואליות לדוג הרי היא תעודת עניות לדת היהודית כמו גם בליל השפות שהיה אחד הגורמים לנפילת מגדל בבל מתקבל היום ביתר פתיחות והבנה
בכל אופן תקן אותי עם אני טועה ואני בטוח גם טועה
אני באופן אישי מניח שיש אפשרות שכל סיפור סדום מצוץ מהאצבע והעיר נחרבה על ידי התפרצות געשית נגיד ואנשים צרי עין באורח החיים מחוסר הרסן של סדום דאז ניכסו אותו לדוגמא, זאת אומרת משהו כזה כמו האמונה שהאידס בא לעולם בגלל הומוסכסואליות שזו חשיבה יהודית קלאסית שכל עונש שנופל על העם היהודי נופל בגלל חוסר מילוי מצוות שזו גישה נחמדה אבל בעייתית למי שלא מאמין או מאמין אחרת
ולסיום זה נחמד שמאמר שעניינו מבט יהודי על התפתחות העיר מתקשט ביצירות שלא השתחררו או ההפך צמודות עדיין לעולם הצורני הנוצרי על האסטטיקה שלו ושוב אולי זה רק בעיניים שלי
שלום בובי,אכן כפי שהבחנת אין בטקסט קשר מיוחד לתל-אביב ובטח לא למגדל כזה או אחר בעיר ספציפית,אני פרסמתי את הטקסט בקטלוג שיצא בביאנלה ומה שענין אותי הוא לבדוק ולנתח את קונספט העיר הראשונה כפי שהיא מופיע בשכבה המיתית של התנ"ך שבאופן לא מפתיע דומה מאוד לשכבות המיתיות שמופיעות בהרבה תרבויות אחרות.מאחר וכל התערוכות בביאנלה עסקו בעיר ובאופן יותר ספציפי בתל-אביב והטקסטים של מעיין שלף ועדנה מושינזון שגם מופיעים בקטלוג דיברו באופן יותר קונקרטי על תל-אביב ועל העבודות המוצגות בהקשר,אותי עיניין לבדוק משהוא כללי יותר שבעיני הוא שכבות עומק לתפיסה התרבותית העצמית שלנו כחברה וכפרטים,
אין אצלי 'קריאה' דתית אמונית של הטקסט התנ"כי כפי שאתה יכול לשים לב(למעשה אני די רחוק מזה)אלוהים יכול להיות שם קוד לסמכות,למשמעות ,לאב/אם,לזהות,למערכות יחסים מבוססי הירארכיה ועוד והטקסט התנ"כי לפחות בחלקים גדולים שלו ובמיוחד בתחילתו עוסק להבנתי כל כולו בניסיון לסדר 'נכון' ויציב את אבני הבניין של הקיום האנושי כחברה וכפרטים בתוך החברה בדומה למיתולוגיה יוונית למשל,עלילות גילגמש ועוד הרבה,בהקשר הזה תפיסת "העיר" כסוג של מרד ,כיצירה שהיא כול כולה אנושית ושגם מגדירה פחות או יותר את הקשר בין אלימות ויצירה,בין סטיה חברתית/מוסרית לאפשרות בכלל לחידוש ומהפכה כפי שאני קורא את הטקסט היא מעניינת.אחד הדברים היפים בטקסט התנ"כי הוא שהנסיונות הכושלים ,הטעויות ,החרטות וההיסוסים כולם מופיעים בו ולכן הוא לא מונוליטי ולא דוגמטי ונתון לפרשנויות בלי סוף.
באופן יותר ספציפי אני דווקא מצביע שניסיון הקמת העיר של קין הרוצח המנודה המגורש(שמות קוד מטאפורים)הוא מרד נוסף ודווקא לא אוטופי אלא הטרוטופי.ניסיון שכנראה צלח אבל "אלוהים" לא מקבל אותו והוא עדיין נשאר בטקסט המכונן.
גם במקרה מגדל בבל ,תקרא שוב את הטקסט המקורי ותראה שבאופן מפתיע בילבול השפות זו כבר פעולת הנגד של אלוהים,
כי בתחילה כולם דיברו שפה אחת,ולכאורה מה יותר טוב מזה ?אנושות שלמה שמדברת שפה אחת וגם משתפת פעולה בפרוייקט בניה נדלני גרנדיוזי. בלי מלחמות ,בלי מחלוקות ,בהרמוניה מושלמת,(הסיפור הזה -מגדל בבל מצריך התייחסות מפורטת יותר,ואני מתכוון לכתוב עליו)ובכל זאת אלוהים בולל את שפתם מחריב את המגדל ומפזר אותם לכל קצוות תבל.למה?
פה כבר אפשר לראות שוב ש"אלוהים" לא אוהב או לא מאמין במודל האוטופי.
תל-אביב המודרנית לפחות בעיני חלק ממייסדיה,כן נולדה כחזון אוטופי,היא פשוט צעירה מידי
גם החטאים הספציפיים שבעתיין חרבו כל אותן מגה-ערים בתרבויות העולם לא ממש חשובים,המכנה המשותף לכולם הוא "ההיבריס" האנושי.
לגבי ההערה שלך על הדימויים שמופיעים הם נלקחו מתוך התערוכה "מופעי שוליים" דווקא את הדימוי "הנוצרי" הייתי משאיר ואת האחרים עוד נשנה(אני מדגיש שוב שאין פה קריאה "יהודית" אורתודוכסית של הטקסט התנ"כי) .גם לגבי האיסור המפורסם הזה פירסמתי בעבר טקסט קצר ,אתה יכול למצא אותו דרך חיפוש פה במארב.
מיכאל תודה רבה על תגובך ועל המאמר שלמרות שעורר בי התנגדות הרי גם עורר אצלי מחשבה שזה נדיר אצלי
שבוע טוב
בבקשה,גם אני כמוך מעדיף טקסטים שמעוררים בי התנגדות או לפחות גירוי לחשיבה.אם אני מסכים זה משעמם אותי,
שבוע טוב גם לך
כתבה מענינת, מעוררת מחשבה, תודה רבה!
לפי הקבלה וספר הזהר.
תפקיד האדם להידמות לבורא.
הבורא בגימטרייה = הטבע.
וכל עוד האדם רואה את עצמו כנפרד מהבריאה,
ולא חלק ממנה, נוצר חוסר איזון. אסונות וכד'.
הבורא הוא המשפיע, שלם, "טוב ומטיב" (אין בו תכונות אנושייות, לטבע לא יכולות להיות תכונות של האדם)
והאדם תפקידו להשתנות מאיגואיסט המקבל רק לעצמו (כסף, גאווה, כבוד, מושכלות)
למשפיע = זה הדואג לזולת כמו לעצמו, מהות המשפט "ואהבת לרעיך כמוך".
לעיר כמו לשאר הבריאה, יש שורש רוחני. בין היתר היא השתקפות האגו האנושי.
"מגדל שראשו בשמיים".
"חלק אלוק ממעל" לענייות דעתי שינוי האדם מקבלה לעצמי לנתינה לזולת,
שינוי שיכול להתרחש רק בעזרת האור האלוקי, שמגיע לאדם ע"י לימוד
חכמת הקבלה. דרך אגב, לפי הקבלה נותרו עוד 200 שנה לתיקון.
וכבר 6000 שנה חכמה זו קיימת ופתוחה למעונינים.
מיכאל,על זה הכתוב ייאמר יפה דרשת, יישר כוח ובשפת האמנות כתבה מרתקת . אהבתי את השתלשלות הרעיון "בדמותו וכצלמו" על פי הבנתי את הכתוב רשות אחת מקיימת את העולם ממנה נובעים "הטוב, הרע, הנשגב והעלוב " לקין זכות ראשונים על שתי פעולות בעולם האחת, הרצח הראשון שניה, בנית העיר הראשונה, שתי הפעולות חוסות תחת האצבע האלוקית שטבעה את המהויות, למרות "חוש ההמצאה , היצירתיות והחדשנות" בהן ניחן קין . בקריאת הכתוב עולה באפי ניחוח האמונה באל אני מניחה שבודאי לא לזה כיוונה הכתבה.
וואללה, ניסתרות דרכי האל
נכון נחמה,לא לזה כיוונתי ,זו כבר הפרשנות שלך שהיא כמובן לגיטימית. את אלוהים אני לוקח כנתון ,כאחד הגיבורים בדרמה(שהוא גם מחוללה אבל גם מגיב להתפתחויות לעיתים בלתי צפויות) ושגם קין שותף בה ולאט לאט מצטרפות עוד דמויות,כל השאלות סביב יש אלוהים/אין אלוהים,אמונה וכו' הן לא מעינינו של טקסט זה ,לפחות מבחינתי.