דוד גוס

התערוכה תפתח ביום רביעי 28.1.09 בשעה 20:30 בחלל של זוכרות, אבן גבירול 61 (הכניסה דרך מאנה 13), לפרטים נוספים: 03-6953155

שריף סרחאן, אמן פלסטיני שחי ועובד בעזה, צלם את עזה תחת ההפצצות ואחריהן. הצילומים נשלחו לאמנים בישראל שהסתכלו והגיבו. בתערוכה יוצגו הצילומים לצד העבודות שנעשו בעקבותיהם.

גלויות מעזה / נורמה מוסי

במהלך ההפצצות הישראליות על עזה נראה היה כי הבניית הקונצנזוס הלאומי והאלים מגיע לשיאו. הצהרותיהם של בכירי הממשל בישראל לא הותירו ספק איפה ועל מה מתקיים הדיון. כוח ההרתעה, יעילות המבצע ולקחים ממלחמת לבנון השנייה היו לכותרות בעיתונים הישראלים. השאלה בנוגע למשמעות הפעולה עבור האנשים שחיים בעזה לא נשאלה. במקביל, החל לזרום אלינו מידע מעזה. מידע מזעזע, מטריד וקשה לעיכול. חלק מהמידע הגיע דרך צילומים שהועלו לרשת והועברו באינטרנט כמו הצילומים של שריף סרחאן שאת חלקם ניתן לראות כאן.
האוכלוסייה של עזה מונה כמיליון וחצי תושבים מתוכם שני שליש הם פליטים וצאצאים של פליטים שגורשו בנכבה, ב-1948. פליטים אלו חיו בעבר ביישובים בדרום הארץ ועל אדמותיהם הוקמו אשקלון, אשדוד, קרית מלאכי ועוד. אם נביט ב"מפת נפילות הקסאמים" נוכל לדעת מאיפה הפליטים החיים בעזה. העובדה שהם פליטים עד היום, מחוסרי הגנה של מדינה כלשהי, מאפשרת לישראל להמשיך להפעיל כלפיהם את אותה אלימות שכוננה אותם ככאלה. כלומר, העובדה כי הפליטים שחיים היום במחנות הפליטים בעזה נטולי זכויות אזרחיות ועל כן נטולי הגנה הופכת את חייהם לחיים חשופים שבמקרה הטוב יוכלו להפוך רק למקרה הומניטרי. האלימות שמפעילה מדינת ישראל כלפי הפליטים הפלסטינים, מאז 1948 ועד היום היא חלק אינטגראלי מהמבנה הפוליטי שלה.

צלם לא ידוע

ב 1967 פלשה ישראל לעזה ועד היום היא שולטת במשאבי המים שלה כמו בשטחה האווירי. ביוני 2007 הטילה ישראל מצור על עזה תוך שליטה מוחלטת על הכניסה והיציאה ממנה ביבשה, באוויר ובים. היכולת של ישראל לנהוג כרצונה בעזה, להיכנס ולצאת ממנה, מעידה על כך שעזה עדיין תחת כיבוש.

זהו כיבוש שמאפשר לריבון, מדינת ישראל, לתת לתושבי עזה הנשלטים "תקופה של שקט" עד לפלישה הבאה; להחליט כי ניתן להפציץ בית ספר שבו מתחבאות משפחות ורק לאחר מכן לבדוק האם נורו משם יריות או לא. ירי הקאסמים מוצג לרוב כפעולה של ארגוני הטרור בעוד שההפצצות של צה"ל מוצגות כמלחמה בטרור. ההבדל במושגים הוא לא מקרי: מלחמה נתפסת כפעילות לגיטימית של מדינה, שיש בה כללים, בעוד שמה שמכונה טרור נתפס כפעילות לא לגיטימית שאין בה כללים. ישראל, שהיא לכאורה מדינה דמוקרטית לא יכולה מתוך הגדרתה ככזו, להפעיל טרור ולהרוג חפים מפשע.

שריף סרחאן צילם כל הזמן במהלך ההפצצות וברגעים הנדירים שבהם חזר החשמל לעזה, העלה את הצילומים לרשת ושלח לתפוצה רחבה. ככה הגיעו התצלומים אליי כמו אל רבים אחרים. בתצלומים המופיעים גם בתערוכה עם התאריך שבו הם הועלו לרשת, ניתן לעקוב אחרי ההרס שמתרחש מסביב. מספר בניינים שניתן לזהות בבירור מופיעים בשלבים שונים של הריסתם בימים השונים. חלק גדול מהתצלומים קשים מאוד לצפייה. רואים שם בניינים ענקיים קורסים לחתיכות, אנשים מחפשים בין ההריסות וילדים מתים עטופים בסדינים לבנים.
הקישור עם התצלומים של שריף נשלח כקול קורא לאמנים להגיב, להתייחס. חלק מהאמנים בחרו לעבוד עם דימוי ספציפי ולהתערב בו וחלק בחרו להגיב באמצעות דימוי אחר או טקסט. כולם הסתכלו על הצילומים של סרחאן. הסתכלו וחזרו והסתכלו. העבודות של האמנים מעידות על פעולת ההתבוננות והן גם חלק ממנה. העבודות מתפקדות כסוג של עדות, באות להגיד "ראינו מה קורה בעזה, ראינו ואנחנו מגיבות לכך". הצילומים של סרחאן מוצגים לצד העבודות של האמנים השונים והן נטענים מחדש כתוצאה מכך.
התצלומים הודפסו בפורמט של גלויה שהיא אובייקט לשימוש הציבור הרחב. מאחורי הבחירה הזו עומדת השאיפה להמשיך את התגובה לתצלומים גם מחוץ לגלריה. המבקרות והמבקרים בתערוכה מוזמנות ומוזמנים לקחת גלויות, להסתכל, לכתוב עליהן ולשלוח.

ניתן לראות את כל הצילומים של שריף סרחאן בקישור: http://www.flickr.com/photos/30837739@N04/
ניתן להוריד את הגלויות: www.zochrot.org
Zoc Exh Gaza Cards Final