לא יודעת מה אתכם, אני ממש לא חובבת סילבסטר. כריסמס מילא, פנטזיות על רחובות מושלגים ויין חם, אורות זוהרים, פעמונים מצלצלים – זה נחמד, גם בתור יהודיה כשרה יותר או פחות. אבל סילבסטר פשוט לא היה הקטע שלי אף פעם. אף פעם לא היה חופש שבא עם החגיגות. סילבסטר הוא ערב של מסיבות פרועות נטולות משמעות מלבד שבחצות אמורים להתנשק, רצוי עם זר גמור במסיבה.
אהה… לא יודעת, לא תודה, כנראה שאעדיף לשבת, לצייר ולצפות בסטטוסים מתעדכנים לכל מני אנשים כמוני שיעדיפו להשאר בבית.

הכול התחיל במקרה, אני נשבעת!

יום אחד אמרה לי שרי גולן לעזוב את הפליקר ולהצטרף לפייסבוק, יום אחד נפתחת שם קבוצה של אמנים ישראלים – והופ התרעה ופתאום אני גם מנהלת אותה. הופ למדתי מה אפשר לעשות שם, למשל שאם הופכים אותי למנהלת (אדמין) של אירוע אני יכולה להפיץ אותו לכל חברי הקבוצה, שכבר החלו להתרבות. והופ אני עוזרת לחברים או לתערוכות שנראו לי מעניינות בקצת שיכולתי. באחת מהפעמים בהן פייסבוק שינו את הממשק שלהם בוטלה האפשרות לנכס אירוע לקבוצה. כבר היה מאוחר מדי, ומכיוון שהיה צריך לעשות משהו, התחלתי לשלוח ריכוז של כמה אירועים כהודעה לקבוצה.

להלן ההודעה המקורית שנשלחה למנהלי הקבוצה:
02 July 2008 at 23:17
אז מסתבר ששיטת ה"אהפוך אותך למנהל ותשלח לכל הקבוצה" כבר לא עובדת…
רק מנהל יכול לפתוח אירוע דרך דף הקבוצה ואז יש את לחצן ה"שלח לכולם" המבוקש.
אל תגידו לא אמרתי.
נ.ב.
הידעתם שמספר החברים כבר מתקרב ל-800?

ההודעה הראשונה נשלחה בלילה הלבן ב-2.7.08. היא הורכבה משורת כותרת לצד לינק אירוע מפייסבוק. שבוע לאחר מכן, ב-10.7.08 כבר התחלתי להוסיף עוד  שתי שורות משלי. אח"כ יש הודעה שלא נפתחת מתחילת אוגוסט, אבל במה שמצאתי מסוף אוגוסט כבר התחלתי להתפרע, ויותר חשוב – גם להתמיד. כיוון שיותר אנשים הצטרפו לפייסבוק באופן כללי, גם יותר אמנים הצטרפו ונרשמו לקבוצה שהחלה להתמלא בן בחובבי אמנות והן באמנים, אוצרים וגלריסטים מן השורה הראשונה.

ב-30.10.08 קיבלתי מיונתן אמיר את ההודעה הבאה:
הי הדס,
אני שמח לקרוא על מקבצי התערוכות שאת מפרסמת בפייסבוק. האם תרצי לפרסם את המקבצים באופן קבוע גם במארב?
יונתן

בארור שהסכמתי, והמטרה הבאה היתה למצוא לטור שם. אוהד, אחי היקר והמוכשר נרתם לעזרה, ותוך סיעור מוחות אדיר עלה השם המיתולוגי: "לא רק יין זול". ומשם הכול כבר היסטוריה.
אז מה קרה בעצם בשנה ומשהו הזאת – לפני ואחרי הטור? יש שאומרים שעכשיו הרבה יותר אנשים (אבל באופן משמעותי, נגיד פי 10) מגיעים לפתיחות, וצריך לקנות יותר יין (ו/או לגוון בבירות /קאווה).  יש שאומרים שעכשיו הרבה יותר שמח, ויש שאומרים שהדור הצעיר הרבה יותר מפרגן. לדעתי,  אם יש משהו שהוא יחודי במיוחד בטור שלי, זה העובדה שהוא מסתכל על סצנת האמנות (ובעיקרם היוצרים לסוגיהם) כעל קהילה. טקסי הקהילה הם הפתיחות. ואם טקס הוא הכרח – חייבים להנות ממנו.

ותחזית הפתיחות

הערב יש רק שתי פתיחות, אך הן לוהטות במיוחד + מסיבות סילבסטר, משמע שהם ימשכו עד אחרי חצות. דיג'אים מגניבים ומשקאות לרוב.

בגלריה שי אריה – רקפת וינר עומר חונכת פעולה חללית שתמשיך בזמן הצגת התערוכה, והפרטים כדקלמן:
היום בערב במסיבת סילבסטר עומר תשכב לה במיטה, במעיל כתום ובקבוק בירה, ותתחיל לצייר את המבקרים ולכתוב את מה שיאמרו לה. באירוע יסתובבו גם צלמים שיתעדו את הבאים. במהלך חודש תצוגת התערוכה הדינמית, תמשיך עומר לשכב לה במיטה ולצייר את הדמויות מהצילומים של הפתיחה.
עוד שמועה שמתרוצצת לה – עידו בר-אל יסתובב ויחגוג בחלוק אמבטיה (תביאו מצלמות גם אתם).
a happy new year_ רקפת וינר עומר

מסיבתערוכתסילבסטר נוספת תתקיים בגלריה טבי דרזדנר, בפתיחת תערוכת היחיד של מריק לכנר שבא לבקר מברלין.
בברכת השנה טובה האזרחית כותב לכנר "הכוח שבו אני מוצא נחמה הוא הכוח שמפליא אותי תמיד מחדש ברגע שהמכחול רוטט בין אצבעותיי".
לא תבואו?

שבת

שנה אזרחית היא לא רק מסיבות ונשיקות בחצות, שנה אזרחית היא גם שנת מס והרבה בירוקרטיות (שכירים מסתפקים בטופס 101, עצמאים  נטבלים בדו"חות לרוב), וכאן מגיע גם החלק הקצת פחות נחמד בלהיות אמן.

לרגל העשור החדש קרין מנדלוביץ מתחילה מיצג מתמשך תחת השם "אובר-דראפטס" אם מדברים על אמנות וחיים – תכלס', אמנים צריכים לחיות – וכדי שמנדלוביץ' תוכל להמשיך ולפנק אותנו בפעולות האמנותיות שלה, הסטודיו נפתח לתערוכת מכירה של עבודות חדשות (צילומים, קולאז'ים, עבודות וידאו, רישומים ואובייקטים זעירים). המיצג יחנך באופן חגיגי בשבת בין 10-22, ואח"כ יתקיים כל יום שלישי בין 16-22.
כל אלה ברחוב דיק 10 קרית שלום.

מוצ"ש

הצמד גיל ומוטי קופצים לביקור מאמסטרדם כדי להתמלא בויטמינים מאור השמש, ופותחים תערוכה חדשה בגל-און תחת הכותרת 'סודות מהמטבח'. שם די מגניב בהתייחס לקשר שבין שני גברים.

שני

אל הגלריה של בצלאל מגיעים חברים מקרן סלוט הפילדלפית, שמעודדת מחשבה ביקורתית ואקטיביזם חברתי. התערוכה תראה למעשה כארכיון מלא ספרים (מעניין אם יהיה מותר לגעת, ואז זה ירגיש קצת כמו שבוע הספר כמיצג אמנותי), וסרטים שמתעדים פרויקטים שהקרן עשה עם כל מני אמנים גדולים. תהיה גם הרצאה. אלי ערמון אזולאי מציינת כי "זו הזדמנות חשובה לסטודנטים ולשוחרי אמנות ללמוד על פעילות תרבותית שאינה נשענת על כוחות השוק, כזאת שאינה מקובלת לרוב בחללי התצוגה, הן הפרטיים והן המוזיאליים". וכי "חבל רק שהקרן לא עשתה פרויקט מיוחד למציאות הישראלית, עם אנשים מקומיים ועל סוגיות מקומיות, דבר שהיה הופך את התערוכה לאפקטיבית יותר".
עם החלק השני אני מסכימה, אך בקשר לראשון אני חושבת שבשדה האמנות הישראלית לא ממש נדיר למצוא פרויקטים שכאלה (ע"ע התערוכה מעברים  של קבוצת "אמנים לשינוי חברתי" שמתרחשת בחיפה במסגרת "זהירות! אמנות"  ובשיתוף המכללה החברתית- כלכלית).

לרוב אנו רגילים לטרילוגיות בספרים ובסרטים – והנה מגיעה אחת ביג טיים גם לסצינת האמנות המקומית: היכן? מה? ומי?
החלק הראשון "היכן?" יבחן את ההסתכלות העכשוית על המציאות, מהן ההשפעות הסביבתיות והתרבותיות וכיצד הן באות לידי ביטוי בטכניקה ובנרטיב.
תוכלו למצוא שם בין המשתתפים את יונתן הירשפלד, אמן זבל, יניב וייסה, חנה גולדברג ורותם ריטוב – ההוגה, המפיקה והאוצרת של ה
Apart.Art
רח' השוק 42

שלישי

כנס #3 במסגרת התערוכה 'רע מנעוריו' במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון.
בתוכנית: נועם יורן יתלבט על מי בעצם פועל ניסוי הריאליטי, דר’ צבי אלחייני על דיירי הניסיון של שכונת גליקסון בקרית-גת, ד"ר בעז נוימן טוען שהציונות איננה פרויקט, ד"ר ניב גורדון על אמנות האבטחה הישראלית, יהושע סימון ינחה, וחברי קבוצת "תנועה ציבורית" יופיעו.

רביעי

מגזין A5 משיק גיליון חדש בסלונה. הגיליון הכולל יצירות בעקבות שירים ומוזיקה שהיוצרים נורא אוהבים.
יהיו גם סרטונים.

וגם

מזל טוב לאליעזר זוננשיין, הדס חסיד, אתי יעקובי, יהודית לוין, יהודית סספורטס, אדם רבינוביץ' ונורית שרת על קבלת פרס שרת התרבות (על סך 67,000 ש"ח), בקרוב התערוכה

רותם רוזנטל על Ms.Use, המגזין שעלה על כל ליגה של מגזיני אמנות ישראלים.

דניאל עוז מדבר עם יאיר גרבוז על דרכיו החדשות, על ישראל ועל מצב האמנות הישראלית.

דניאל זילברברג עם נירה יצחקי על התערוכה לזכרו של גדעון גכטמן.

יהודית מצקל על התערוכה על עדי ברנדה "יעפת".

יונתן אמיר על תערוכתו של ארם גרשוני.

שנת מס מוצלחת ועשור משגשג
הדס