התערוכה "עין בעין" המוצגת בגלריה לאמנות במרכז ההנצחה בטבעון, יוצרת, מתוך תבונה אוצרותית, דיאלוג ער ופורה בין ציוריו של חן שפירא לבין אלו של חגי ארגוב. ציוריו המשובחים והמושכלים של חן שפירא מורכבים לכאורה משני אלמנטים בסיסיים: שמיים ומסוק (או מטוס).  השמיים, המתוארים במעברי צבע מדורגים, נתפסים כמרחב מופשט, אין סופי, נשגב וערטילאי. המסוקים (או מטוסים) מתוארים כדגם כללי שאינו יורד לפרטיו, לעיתים מצדודיתו ולעיתים מחזיתו, תמיד בפוזיציה אופקית התואמת את אווירת הרוגע העולה מתיאור השמיים, ובמינונים שונים של מידת נראות או הנמגות. לעיתים המסוק או המטוס מצויירים באופן המקרב אותם לכדי התמוססות והתפוגגות בגווני השמים. בציורים שצויירו על משטח עץ, לעומת זאת, צלילתו של המטוס נגרעת, קרועה, כפצע פתוח.
האופן בו אוחו וצורפו יחדיו השמיים והמטוס (או המסוק), יוצר ציור דיאלקטי, אפקטיבי, אשר מפעיל ומעורר בצופה תחושות מנוגדות וקונפליקטואליות. השמיים שואבים את הצופה אל מרחביהם ומאצילים רוגע ונופך הגותי ומהורהר, אך מראה המסוק או המטוס - חרף תנוחתו האופקית והתמזגותו במרחב השמים, ושמות העבודות: "כיס אוויר" – פועלים כפעמון אזעקה הקוטע ומחבל בתחושת הנועם ומעורר באחת את החרדה וההכרה בכוחו ההרסני והמאיים של הכלי. מרחב השמיים הופך לפתע שטוח וחסום. החתכים והסיכות הנעוצות במרחב השמיים הופכים נראים ונחשפים ביתר שאת.

חגי ארגוב מציג תבליטי ציור (בדי ציור נפחיים ופיסוליים), שעליהם הוא מצייר מכונית, דיוקן עצמי כפול ועבודות מופשטות. מצע הבד הפיסולי מציב בפני ארגוב אתגר ציורי המאפשר לו ליצור עיוותים פרספקטיביים ומשחק מעניין בין תפיסת עומק/נפח אילוזיונית, כתולדה ממעשה הציור, לבין עומק/נפח ממשי, פרי מבנה הבד הנפחי. על מצעי עץ לבוד מצייר ארגוב את המזח בבת-ים. המצע השטוח והגדול יחסית מאפשר לו להשתחרר ולהתמקד בעשייה הציורית. משיכות המכחול משוחררות ואקספרסיביות יותר וטווח הצבעים מתרחב. שתי עבודותיו המופשטות הנפחיות/פיסוליות המוצגות בתערוכה, מעוגנות בציורי "שדות הצבע" של מרק רותקו וברנט ניומן, אך בה בעת הן חותרות תחתיהם. ארגוב מפיח בציורים נפח, מקלף מהם את שכבות הנשגבות ומשווה להם נופך ארצי יותר.
 

עבודותיהם של שני האמנים תלויות לסירוגין, ובדומה לתופעת "הניגוד הסימולטני של הצבעים" (צבעים משלימים המונחים בסמיכות ומחזקים זה את זה), עבודותיהם מדגישות את ייחודיותם. כך, בדיאלוג המרתק שעבודותיהם מנהלות זו עם זו, ניתן לשמוע את עבודותיו של ארגוב כדוברות בקול רם ובוטח, במשפטים המורכבים מאוצר מילים ארצי וגברי, בעוד עבודותיו של שפירא מפליאות בדיבורן השקט, ההססני, המתחבט תוך כדי הבניית המשפטים הפואטיים המיטיבים לחלחל אל הצופה.
 
חן שפירא וחגי ארגוב – "עין בעין"
אוצרת: טלי כהן גרבוז
הגלריה לאמנות במרכז ההנצחה, קרית טבעון. עד – 8.03

הביקורת פורסמה בנוסח מקוצר ב"דף הירוק" – עיתון התנועה הקיבוצית