שי-לי עוזיאל, מתוך תערוכה בגלריה שנקר

יום רביעי שעבר: בעודי נוסעת לי באוטובוס חזרה מהעבודה, שומעת ניגונים וחושבת מחשבות, אני מקבלת טלפון היסטרי מבחורה בשם רות.
-"קיבלת את המייל מגלריה דרום"?
-"אה, אני לא בבית, אני אגיע ואוכל להחזיר תשובה".
-"לא, כבר שלחנו אתמול".
-"אה, אם זה על התערוכה אז כבר קיבלתי, זה בסדר".
-"אז תכתבי עלינו? זה נורא חשוב".
-"אה.. טוב, כן, בטח, למה לא, אני מחבבת את הגלריה, אנשיה ותערוכותיה".
כששבתי לביתי, קצת נרגשת מן הבהלה, גיליתי שהתערוכה בכלל מתקיימת בשבוע הבא, ז"א היום, בערב, והתערוכה נורא חשובה כי זו תערוכת מכירה לטובת האמנים הצעירים ולטובת קיומה של הגלריה הנהדרת.
תהיתי לעצמי אם קהל היעד של הטור שלי הוא קהל שעלול לקנות אמנות, הרי כל האמנים וחובבי האמנות היקרים לרוב לא עמידים כדי לקנות עבודות, ואם כן, אולי גם אציע את עבודותיי שלי?
אבל הערב הוא שלהם, הנה לכם, לכו לדרום, תראו אמנות – זאת "חגיגה לעיניים" ותנסו גם לקנות, או להעביר את המסר למישהו אחר שיקנה.

מה שטוב בבית האמנים זה שהם תמיד עושים את כל הפתיחות בערב אחד, אבל כנראה ששמונה פתיחות זה קצת יותר מדי, כי הערב יש שבע ובשבת פתיחה נוספת לתערוכת 30 שנה לגלריה טובה אוסמן. שאלתי השבוע את יפעת לייסט, אוצרת התערוכה "שם/עזבתי את פולין כי…" (אינגה פונר קוקוס / קריסטינה פיוטרובסקה הפולניה), אם שנת פולין לא נמשכת כבר יותר משנתיים. היא צחקה וקבעה שלא, עוד לא, אבל כל מה שקורא במזרח אירופה מרתק, ויש רק לחכות ולראות לאיזו מדינה תקדיש מדינתנו את שנתה הבאה.
עוד בבית האמנים: נוכל לפגוש 3 אמניות פולניות שמציגות לצד 3 אמניות ישראליות. (GOOD NIGHT AND BAD LUCK – הוברט צ'רפוק, דומיניק לחמן, ורד ניסים, ליליאנה אורבך, נעה צדקה, מרק וסילבסקי). מיצב ניילונים של נעמי גפני, "יסוד" – אירית סגולי (תערוכת פיסול חוץ נוספת באוצרותה של סמדר שינלדר), עוד משהו על פרחים ואירוטיקה של יעקב חפץ, וגולי זילברשטיין שמתעסק בוידאו-ארט כפי שעשו פעם דרך בחינת המדיום, אבל במימד חדש של סרטוני אינטרנט וכאלה.
קיצר, לכו לראות

די מפתיע שבגלריה D&A יש שתי תערוכות יחיד של אותו אדם, בעיקר כי הקוביה הלבנה של הגלריה קטנה יחסית. כנראה שצריכה להיות שם עבודה אוצרותית מעניינת וגם היי, זאת פעם ראשונה שהגלריה מייבאת לארץ אמנות מברלין.

לחובבי הזוג הגרמני הילה וברנד בכר, תלמיד שלהם בא לבקר בדולינגר הערב.

איך לא תערוכה לרגל יום האישה בבית בנמל.

שישי

סבב הגלריות של יונתן ונוגה - הפעם: אמנים בתחילת דרכם, עידו מיכאלי שכבר היללתי לקראת פתיחתו בתערוכה "מנקר בשמירה" (רוזנפלד/אוצרת שרי גולן), וחבורת האצירות בעירוני ה' בתערוכה סטרטר, שם תוכלו לפגוש את אלי ברק המהמם (ואותי מגיל 15).

בחצות היום פתיחה מס' 3 בסדרת האמנים הצעירים של אילת השחר כהן במוזיאון רמת גן, בתערוכה "עיר מדינה" של מאיה שאן באודן.
ראיון עם האמנית. והאירוע.

בשבוע שעבר כתבתי על תערוכה שכל העבודות המוצגות בה עושות בנייר שימוש השונה מהשימוש המסורתי בו כמצע לרישום/ציור/כתיבה, אז רבותיי – הנייר חזר לאופנה! גלריה שלוש פותחת תערוכת אמני הגלריה המתעסקים, איך לא, עם ניירות. האם זה קשור למשבר הכלכלי? נסו לשאול את הגלריסטים.

שבת

הטיול שבת השבועי נע דרומה: בקיבוץ בארי תוכלו לחזות ב"מייזז" – שזה מייצג זז, וידאו והפתעות קטנות, והיי! אנחנו אוהבים הפתעות! וגם לנסוע קצת מפה לשם.
האמניות – אילי לוי וורד לוי בעבודה משותפת.

בטיול בעיר ניתן להגיע לשיח גלריה עם ענת בצר – למי שהתגעגע לחיוך הענוג ולסיגריות הדקיקות, למי שרוצה להכיר את האמנית המוכשרת עם השיער הכי שחור חלק ומהמם, חצות היום בג'ולי מ'.

בשיבה מן הטיול, נדדה לכיוון רמת גן, לתערוכתו של שי-לי עוזיאל בגלריה של שנקר. הדבר הבולט ביותר בכל מה שקשור לתערוכה הזאת, הוא שיש לשי חברים אמנים שממש אוהבים ומעריכים אותו ומוכנים לפעול למען זה. ניתן לראות זאת בהזמנה לתערוכה בפייסבוק, בה נכתב כי "אנחנו אוהבים מאוד את שי-לי עוזיאל אז אנחנו מפרסמים לו את התערוכה". אל תפספסו את הסרטון ההורס, וגם את הכתבה הבוגנית בטיים אאוט השבועי בעמ' 89.

לסיום הערב, פרייסלס – מסיבת האמנות המסורתית והסוערת בניצוח ליאור ווטרמן ואיתן בוגנים, הפעם בהאנגר לעיצוב הבית של קסטיאל. בהזמנה לא נטען מה יקרה אם יין אדום ישפך על ריפוד לבן של הקסטיאלים, אבל שתהיה להקת פאנק מפורסמת בשם "אשכרה מתים".
הכניסה חינם ומומלצת.

כמה ארוך זה יצא היום! יא אלוהים!
שבוע הבא יהיה קצר ולעניין, עליי.
תעשו חיים!