לא רק יין זול 19.3.09 – המלצות השבוע של הדס רשף וכמה הגיגים על המצב

19 במרץ, 2009 | מאת הדס רשף | קטגוריה: לא רק יין זול

שומרי מתחם צבע טרי בתחנה, אז והיום

היום חמישי היום – והטור עמוס עמוס עמוס, איזה כיף!

 

 

אירוע נוסף שהזדנב לו מאחורי צבע טרי, גם בתאריך, גם במיקום הוא שפע++- שאצרה הדס קידר. אם למישהו דחוס מדי בצבע טרי והוא רוצה ללכת למקום קצת יותר שליו וקטן: מיכל ארז, איתן בוגנים, איילת גזית, משה גרשון, גד זוקין, מאשה זוסמן, שרון זרגרי, אורית חסון, עופר כהן, חגי לוריא, תמר מסג, ינאי ספיר, פאנק הפועלים, עמי פייצ'ביץ', הדס קידר, בן בן רון, יובל שרון, "car bar" – ינסו גם הם לגרום לכם להתאהב ביצירתם כדי שתקחו אותן איתכם הביתה.
אה כן, אפשר לבוא גם בלי לקנות, כמו תמיד, להנות מהחברה ומהאמנות, תכלס.

במוזיאון תל אביב תיפתח היום תערוכת זוכי פרס רפפורט לאמן בכיר ואמן צעיר: אבנר בן-גל ויוסף קריספל (שחוץ מלהציג בתערוכת יחיד עומל בימים אלה על הפקת ארט-קובר 3 – הערב האגדי בו נותנים לאמנים להיות זמרים פעם בשנה.

אה כן, צבע טרי כמובן ממשיך לרוץ לו בימים הקרובים – מי שלא היה, לא ידע על מה כולם מדברים.
היום בערב תוכלו לחזות במיצג של אניסה אשקר - שימו לב שהמיצג מתחיל ב-19:30 וימשך חצי שעה. כתבה בעניין. 

ביום שישי אנשי גלריה אלפרד (שגם פתחה בלוג צבע טרי מתעדכן במארב) יקיימו פאנל קואופרטיבים בהשתתפות הגלריות: אלפרד, ברבור, קבוצת המיצג/תיאטרון: איפה דנה, קבוצת האוצרות: אצירות.

רבות נכתב על אספנים הרוכשים יצירות אמנות של בוגרים טריים של בתי הספר לאמנות. אחד מהם, סרג' תירוש, פותח הערב תערוכה ומציג את רכישותיו החדשות. נוכל למצוא שם את רישומיו האימתניים של ארתור יעקובוב היקר (שסרג' ממש אימץ אותו לחיקו – ובצדק), ועוד חמישה בוגרים טריים מהמדרשה ובצלאל.

אריאלה אזולאי ממשיכה ליצור הקשרים בין תצלומים, טקסט ופוליטיקה בגלריה זוכרות. השם מפוצץ כהרגלה: גניאולוגיה חזותית של משטר ו"אסון מנקודת מבטם".

תוכנית ההמשך של בית הספר לצילום מוסררה מציגה לעולם את התערוכה 'אסורים' במוזיאון אסירי המחתרות, ארבעה חברים (דאפי ספונר, גיא יצחקי, דוד סאלם, אלעד ברמי) המכונים 'הגיגית' (כפל משמעות!).

יום שישי בבוקר

אני מרגישה ברת מזל שהספקתי לראות את עבודותיה של אלונה פרידברג עוד לפני שנשלחו לתערוכת היחיד שלה בגלריה משמר העמק בצהרי השישי, פשוט כי ככה לא תהיה לי התלבטות אם לנסוע לשוק בירושלים ולבקר בתערוכת היחיד של אפרת קדם בברבור. אבל אלונה – שמתם לב שמשהו חסר? כן! לימור! איפה לימור? לאחר סיום לימודיה בתואר השני בחיפה, ממשיכה אלונה להציג לבדה את העבודות הכה יפות, מתוחכמות ומרגשות, שכפי שאמרתי כבר ראיתי וכיף לי, אבל לכם יש התלבטות קשה.
תסתכלו על הדימוי בלינק, תשמרו על הלב שלא יפול למכנסיים.

אז אפרת קדם פשוט לא מפסיקה ליצור ואנחנו יכולים לבקר ב'תחת פיקוסים ענקיים' (זה שם התערוכה, אני לא זוכרת שבברבור ישנם פיקוסים בכלל, אולי אני טועה?). האמת היא שבמשך זמן מה לפני שנשלחה ההזמנה, שם זה הופיע בשורת הסטטוס שלה וגרם לי לשירה סוערת יומית של 'תחת עץ האהבה'.

אופציה ג' לנסיעה בשישי – בקרית טבעון תערוכתם של גלעד אופיר, יוסף כהן ויהודית מצקל 'טבע שני'.

מי שיחליט להישאר בעיר (או לבוא לתל אביב), יוכל להצטרף לסבב הגלריות של יונתן ונגה, שיבקרו הפעם בתערוכות היפות של דירק מוגנבורג בדי&איי, עירית חמו בעינגא ויעל קפלן בגלאון.
שלחו מייל לתיאום
inventorytlv@gmail.com

שבת בצהריים, האמן יוסי מר חיים והאוצר איל וקסלר יתארחו בתערוכה לפטופיה במוזיאון בת ים.

להרפתקנים – יום שני, פתיחה בבוקר-צהריים בגלריה למדיה חדשה במכללת אורנים
יפעת בר לב/סנטה יפעתה (אוצרת: שולי נחשון) הולכת להציג מיצב ולעשות מיצג (פיתון 4) בפתיחה.
תמונת היד היוצאת מהכיור באמת מצליחה להיות עדינה וביזארית בדיוק במידה הנכונה, ואצלי לפחות פתחה המון סקרנות לגבי המכלול.

ביום שלישי
ערב שלישי בבית הזכוכית: מחווה למיצג של האמנית יוקו אונו משנת 64, בו הזמינה האמנית את הצופים לגזור פיסות בד משמלתה.

נוספים

תערוכה מרגשת מרגשת מוצגת בימים אלה במרכז הדסה-מגשימים, רחוב דור דור ודורשיו 7 א, המושבה הגרמנית, ירושלים
הכותרת הגדולה הכריזה: בפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית: תערוכת אמנות של הומואים ולסביות דתיים.
שם התערוכה – "יוצאים מארון הקודש – על יופי, אמונה וזהות"

קול קורא להשתתפות בפרוייקט חדש בשפירא – הגשת הצעות עד מחר – אז יאללה, הזדרזו ושלחו פניות להילה או לנועם.

לאחרונה התחילו לפתוח דפי מעריצים לאמנים ישראלים
אתם מוזמנים להצטרף
גדעון גכטמן
איה בן רון
עסאם אבו שאקרה
פיליפ רנצר
ציבי גבע
ועוד

הבמה של אניסה אשקר ביריד צבע טרי

אפילוג יין

- צבע טרי 2

בחודש מרץ שעבר נפתח יריד האמנות הגדול והראשון מסוגו בארץ (לפחות בשנות חיי) "צבע טרי". המארגנות הצהירו בקול גדול כי מטרת היריד לשמש קרש קפיצה לאמנים מבטיחים בתחילת דרכם, לאפשר להם למכור עבודות ולהרוויח כסף מאמנות, וכמובן – ליצור חשיפה גדולה. בנוסף ביקשו המארגנות לאפשר לחובבי אמנות שאינם אספנים לרכוש יצירות של ההבטחות הגדולות בסצנת האמנות העכשווית.
 
כמה הערות בעקבות היריד

מי קובע מיהו אמן מבטיח?
הסוגיה הראשונה עלתה גם בביאנלה לאמנים צעירים שהוצגה לפני כמה חודשים ברמת השרון: מי קובע מי הם 'אמני המחר'? בביאנלה היו אלה ראשי בתי הספר לאמנות מכל הארץ, ואילו כאן בעלי גלריות, אוצרים ותיקים, מבקרי אמנות ותיקים, אספנים, יועצים לאספנים ועוד. דם צעיר ורענן? לא בבית ספרינו. מעין שלף וטלי צדרבאום אמנם הצטרפו ל"ועדת הקבלה המקצועית" של צבע טרי 2, אך שאר הצוות מורכב מאוצרים ותיקים, בעלי גלריות ואספנים.

איכות מול מסחריות
לא ניתן לומר שאין אמנים טובים בצבע טרי. כשהגעתי לבקר ביריד הראשון, חשתי קודם כל התכווצות כללית מעבודות שבאמת נראו ממוסחרות ונבחרו כדי להתאים לאנשים בסלון. יחד עם זאת היו גם אמנים טובים וחברים יקרים שזכו למכור עבודות לראשונה, וזה, לדעתי, שווה הכל. 

מיהו אמן צעיר
בשנה שעברה גיל האמנים היה אישו מאוד גדול. רובם ככולם היו צעירים. השנה יישם צבע טרי את הצהרתו "אמנים מבטיחים בתחילת דרכם", ולכן ניתן למצוא בפנים גם את דורית ברק, למשל, שסיימה את המדרשה לפני כשלוש שנים, מבוגרת מחלק מהמורים. אני מציינת זאת לטובה: נפתח כאן צוהר לאמנית מבוגרת אך צעירה בעולם האמנות. לעומת זאת, התפלאתי למצוא שמות כמו אפרת גל-נור, דרור דאום, קרן גלר, טל אמיתי או מירב היימן, לא כי איני חושבת שעבודותיהם אינן טובות, להיפך, אני חושבת שהם מצוינים, אבל תכלס לא מתאים, יש כל כך הרבה פרויקטים בצבע טרי כל שנה, למה לא לתת להם ביתן ופרויקט משלהם. 

החלק הטוב 
אמנים צעירים שמתפרנסים מאמנות – מי שמע על זה בארצנו? הרי צעיר יהודי צריך למצוא לו עבודה טובה, אי אפשר לחיות מאמנות, כפי שהוזהרתי עוד כשלמדתי אמנות בתיכון ונאמר לי: "אל תהיו אמנים! תיהנו עכשיו, עזבו את זה אחר כך", וגם בימים הפתוחים במדרשה, עם הצהרות של גרבוז כמו "מי שזה לא בדם שלו, אין לו מה לחפש כאן". אז יריד שכזה, על אף הבעיות הבסיסיות עליהן כתבתי, הוא אולי התשובה והתקווה. גם אם זאת תוספת הכנסה ולא משרה מלאה, גם אם זה יכול לממן טיסה לניו יורק או לציוד חדש. לא משנה מה, זה טוב. די להצהרה שכדי להיות אמן טוב צריך לחיות חיי תפרנות, (כמעט) אף אחד לא קונה את זה יותר.

איכות מול מסחריות #2
בעצם, דווקא יש כאן משהו סוציאליסטי – אמנות לעם, אמנות לכל טעם, אמנות לכל. בסופו של דבר, הרי טעם זה דבר סובייקטיבי, למה למנוע מאדם אושר ביצירה באשר היא? אם ישנה ביקורת כלפי קובעי הטעם, יש לקחת בחשבון, שטעם הציבור, גם בקרב ציבור האמנים, הוא מגוון ועשיר. בנוסף, גם חינוך לצריכת אמנות הוא עניין תהליכי. הרי יש סיבה שבגללה בדרך כלל לא מתחילים ללמד אמנות ממלביץ', ואולי זה ככה גם באספנות.

היריד
אין מה לומר, הכל נורא יפה, כולם נורא נחמדים, ומחייכים, ורוצים שתקנה, או לפחות תאהב, תגיד כמה מילים, וכשיש כל כך הרבה סוגים וזנים, חייבים להתחבר למשהו. הקטלוג נורא יפה, הביתנים נורא יפים, התליה הרבה יותר טובה ומכובדת מאשר בשנה שעברה, והאנקדוטה היחידה שעלתה לי באופן מובהק היא אניסה שעושה מיצג בכיכר העיר, ממש מול סוף פסי הרכבת. המראה הזה, של צילומי פסי רכבת הרי תמיד לוקח למקום גלותי טראומטי קולקטיבי אחד, ודווקא שם מציגה אניסה תוך הטחת שאלות על פוליטיקה, תרבות, אהבה, שונות ודמיון, וכמובן, האמנות הכי לא מכירה, ביריד הכי כלכלי שיש.