בתערוכה "משחקים אסורים" מוצגים משחקי וידיאו הנכתבים ומופצים מחוץ לתעשיית הבידור המגלגלת מיליארדים, ומשמשים כלי לעיסוק בסוגיות פוליטיות וחברתיות
התערוכה "משחקים אסורים" תיפתח ביום ו', 1.12.2006, במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון
משחקי המחשב הראשונים פותחו בראש ובראשונה למטרות מחקר ולשם הוכחת רעיונות מדעיים, ובמידה פחותה לשם הנאה. בשנת 1947 יוצר משחק המחשב הראשון בארצות-הברית, ובו נעשה שימוש בכמה ידיות כדי לשנות את מהירותו ואת כיוונו של טיל שיוצג על-ידי נקודה בעת מעופו לעבר מטרה. חמש שנים לאחר מכן, בשנת 1952, פיתח דוקטורנט מאוניברסיטת קיימברידג' את המשחק "איקס עיגול", כדי להדגים אינטראקציה בין אדם לבין מחשב.
כך היה במשך למעלה מעשור: מדענים יצרו במעבדות המחקר משחקים למחשבי ענק. בשנות השבעים של המאה העשרים חלה התקדמות במזעור רכיבי המחשב ובפיתוח מערכות מחשב ביתיות, וזו איפשרה יצירה של משחקים על פלטפורמות נגישות לציבור. שני המסלולים שבהם התפתח השוק מאז היו הקונסולות הביתיות שחוברו לטלוויזיה ואולמות הארקייד (arcade), מכונות המשחקים. כיום, תעשיית משחקי הווידיאו היא אחת מתעשיות הבידור המובילות בעולם. הדבר מתבטא בחשיפה הולכת וגוברת לקהלים גדולים, וחשיפה זו, בתורה, מניבה גידול משמעותי בתעשיית המשחקים(הכנסות התעשייה לשנת 2003 היו כ-31 מיליארד דולר. זהו התחום השני בגודלו אחרי תעשיית הקולנוע ההוליוודית, שהכנסתה באותה שנה עמדה על כ-44 מיליארד דולר, מה שהופך את משחקי הווידיאו לגורם חשוב ביותר בתעשיית הבידור בעולם המערבי).
התעשייה מייצרת משחקי מציאות אלטרנטיבית, משחקי קהילה ואסטרטגיה, ובראשם ז'אנר משחקי המלחמה. בשנים האחרונות, במקביל להתגברות השימוש במונחים כגון "ציר הרשע" ו"המלחמה נגד הטרור" במדיה, נהנה משחק המלחמה הריאליסטי, שמאז ומתמיד זכה לפופולריות, מתנופה עזה אף יותר. המלחמה הגלובלית בטרור הביאה להתעצמותם של רגשות לאומניים ופטריוטיים בקרב קהל השחקנים, והחברות מפתחות המשחקים זיהו את הפוטנציאל, ומיהרו להנפיק סביבות לחימה אידיאולוגיות. חברות ה-gaming המערביות מפתחות אינספור משחקי מלחמה ריאליסטיים שבהם יש חלוקה ברורה, דיכוטומית, ל"טובים" ול"רעים". הגיבור האמריקאי/אירופי/ישראלי יימנה, על-פי רוב, עם אנשיו של כוח בטחוני כזה או אחר, הנשלח לסכל את המשימות הזדוניות של כוחות הרשע המאיימים על העולם החופשי.
המחזאי הרולד פינטר הציע בדבריו במעמד קבלת פרס נובל לספרות לכתוב נאום קצר עבור נשיא ארצות-הברית, ג'ורג' בוש, נאום המתמצת את תפישת העולם הדיכוטומית שאותה מובילה כיום ארצות-הברית: "אלוהים הוא טוב. אלוהים הוא גדול. אלוהים הוא טוב. אלוהים שלי הוא טוב. אלוהים של בן לאדן הוא רע. אלוהים שלו הוא רע. אלוהים של סאדאם היה רע. אלא שלא היה לו אלוהים. הוא היה ברברי. אנחנו לא ברברים. אנחנו לא כורתים ראשים של בני אדם. אנחנו מאמינים בחירות. כך גם אלוהים. אני לא ברברי. אני מנהיג נבחרת דמוקרטית של דמוקרטיה שוחרת חירות. אנו חברה רבת חמלה. אנו נותנים כיסא חשמלי רב חמלה וזריקת רעל רבת חמלה. אנו אומה גדולה. אני לא רודן. הוא רודן. אנחנו לא ברברים. הוא ברברי. והוא ברברי. כולם ברברים. יש לי סמכות מוסרית. רואים את האגרוף הזה? זו הסמכות המוסרית שלי. ואל תשכחו זאת!".
תמונת העולם שאותה מקדמת "המלחמה נגד הטרור", אשר נוסחה בצורה פשטנית ביותר על-ידי הנשיא בוש לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, היא זו: "תחליטו: אתם איתנו או עם הטרוריסטים". היא מחלקת את העולם בצורה גורפת לטובים ולרעים, ללא גוני ביניים. מפת העולם מחולקת לאזורי "ידיד", שאותם יש לחזק, ולאזורי "אויב", שעליהם יש להשתלט. החוקים ברורים, וכך גם המשימה. ממש כמו במשחקי המלחמה.
לעתים נדמה כי השימוש העודף בסימולטורים ממוחשבים לאימונים ובמשחקי מלחמה למיניהם עיוות לחלוטין את היכולת לקרוא את המציאות ולנתחה. ההתנגדות למדיניות שמובילה כיום ארצות-הברית מנסה להציג את הפשטנות של הראייה הדיכוטומית ואת העיוורון שהיא מולידה, ובכך להציג אותה ככלי ריק שאינו מסוגל להתמודד מול הטרור הגלובלי. הכשלונות הרצופים באפגניסטן ובעיראק – ובזמן כתיבת שורות אלו, גם בלבנון – רק מחזקים את התחושה שיש מקום לחשיבה אחרת ולבניית תמונת עולם מורכבת יותר.
בתערוכה "משחקים אסורים" מוצגים משחקי וידיאו הנכתבים ומופצים במנותק מתעשיית הבידור על-ידי אמצעי תקשורת אקטיביסטיים, אקדמיות וקבוצות אידיאולוגיות, ככלי לעיסוק בסוגיות פוליטיות וחברתיות. האלטרנטיבה שמציעים המשחקים בתערוכה גלומה בתוכן הפוליטי והאידיאולוגי, אך גם בהצעה שהם טומנים בחובם: הצעה לחשיבה מחודשת על אפשרויות המדיום, השפה והקוד הפתוח ליצירת חבילה אחת, המשלבת ערכים עם שעות של הנאה ומתח. המשחקים נחלקים למשחקי מלחמה, המציגים נרטיבים הפוכים ותמונת עולם המנוגדת לזו המוצגת כיום במדיה המערבית, למשחקי רשת הנעים בין "תגובות בטן" מהירות לנושאים אקטואליים (כגון מלחמת לבנון, מלחמת המפרץ וכדומה), עבור במשחקים של אקטיביסטים המבקרים את האידיאולוגיה השלטת כיום בפוליטיקה הגלובלית, וכלה במשחקי מיצג המצריכים השתתפות מלוא גופו של השחקן.
כחלק מן "המלחמה בטרור" ומתמונת העולם הקוטבית שהיא מייצרת, נוצרים גם זהויות ודימויים תקשורתיים המזינים אותה. כאשר אתה חי במזרח התיכון, אינך יכול להתחמק מן הדימוי המודבק לך על-ידי התקשורת המערבית. יוצרי המשחקים בארצות ערב מנסים להשיב לעצמם את האחריות ליצירת הדימוי שלהם שעוות, לתפישתם, בתקשורת המערבית. הם מנסים לספר את הסיפור שמאחורי הסכסוך עם ישראל, ולכוון את הצעירים המשחקים במשחקי מחשב לכינון הידע שלהם על העולם.
t)Error)
t)Error) מאת רוברט פרקסמרר (סאונד: ג'ניפר קרלייל) הוא משחק בחלל אמיתי, המבקר בו בזמן הן את הפוליטיקה של המלחמה והן את תעשיית המשחקים. החוקים פשוטים למדי: על השחקן לבחור מי מבין המשתתפים במלחמה ברצונו להיות (בן לאדן, ג'ורג' בוש, טוני בלייר), ואז, ללא קשר לדמות שבחר לגלם, לאסוף מקסימום דולרים ומשאבות דלק, להרוג אזרחים, להרוס בתים.
כמשחק וכמיצב, t)Error) מציע אינטראקציה רבה בהרבה מכפי שמציע משחק המחשב הממוצע. על השחקן לרוץ, לקפוץ, להתכופף. הוא הופך למשתתף פעיל, ומאמץ לעצמו בקלות זהות משפיעה במשחק, שדרכה הוא חווה את ההשפעות של מערכות פוליטיות וצבאיות. הפעולות שמבצע השחקן במשחק, והשימוש שהוא עושה בגופו, הם המקום שבו מצטלבת חוויית המשחק עם המשמעות ועם ההשלכות של מלחמה ושל פוליטיקה. כך ניתן להבין את ההבדל בין משחק במשחקי מלחמה על-ידי הזזת האצבע לבין השתתפות פעילה, המאלצת את הגוף כולו למאמץ. ולאחר כל זאת, אפשר להתפנות ולהרהר בקשר שבין תעשיית המשחקים והסימולציה לבין אימונים צבאיים, ועל הדרך שבה משמש המשחק הכנה לקראת הדבר האמיתי.
הלילה בו נתפס בוש
במשחק הזה שישה שלבים, ובהם "התחלת הג'יהאד", "הגיהינום של אמריקה" ו"בוש נצוד כמו עכברוש". המשחק הוא פיתוח המבוסס על משחק ישן יותר, "המצוד אחרי סדאם". השחקן, מצויד בכמה כלי נשק, מסתובב בבסיס צבאי המעוטר בתמונות של ג'ורג' בוש, טוני בלייר, אייתוללה חומייני וחסן נסראללה. המטרה היא להתקדם בשלבים, תוך הריגה של חיילים אמריקאים, עד לתפיסתו של ג'ורג' בוש. בדומה למשחקים אחרים, אין כאן חידוש מבחינת חוקי המשחק; זהו חיקוי של משחקי ירייה מערביים, המייצר תמונת עולם חד ממדית לחלוטין. החידוש הוא בחילופי התפקידים ובהיפוך המוחלט בין ה"טובים" ל"רעים".
המשחק "קונפליקטים גלובליים" (Global Conflicts) מציע נגיעה מקרוב בהתרחשויות במזרח התיכון. השחקן הראשי מגלם דמות של עיתונאי צעיר שהגיע זה עתה לאזור. הוא מנסה לנתב את עתיד האזור לכיוון של רגיעה. על השחקן להשלים את המשימה בכל מחיר ולתמרן בין מקורות מידע ישראלים ופלסטינים כדי לסיים את כתיבת הכתבה שלו. אך האם יוכל השחקן להישאר אובייקטיבי ולייצר אמון בשני הצדדים בעוד הקונפליקט הולך ומחריף? ומה קורה כאשר האנשים סביבו הופכים ליותר מסתם מקורות? המשחק מאפשר ללמוד על הסכסוך בין פלסטין לישראל, ומבוסס על סיפורים אישיים אמיתיים המציגים את הסכסוך מזוויות שונות.
מכת נגד
משחקי "מכת נגד" (counter strike) הם משחקי ירייה (shooters) שפותחו על גבי מנוע המשחק של "Half Life". במשחק המקורי, הנחשב אחד הפופולריים בז'אנר, השחקן הוא חלק ביחידה של לוחמים נגד טרור המנסים לתפוס טרוריסטים. שלושת המשחקים המוצגים כאן הם פיתוח שנעשה בגדה המערבית, ובהם השחקן יכול לבחור היכן מתרחש המשחק, אם הוא עצמו משתייך לארגון טרור או ליחידת לוחמה בטרור, ומכאן גם מוגדרת המשימה שלו – להציל חטופים או למנוע את הצלתם וכו'.
Fallujah Police Station Raid מתוך משחקי המלחמה של קומה
קו?מה
משחקי המלחמה "קו?מה" (Kuma), המבוססים על אירועים אמיתיים, נותנים לשחקן את האפשרות לחוות קרבות מהקשים ביותר בהיסטוריה של המלחמות. המנוע של המשחק הוא הבסיס שניתן להוריד עבורו משימות מהאינטרנט: אפיזודות חדשות שמאפשרות לשחק את הקרבות.
"לכבוד" המלחמה בעיראק יצאו כמה משימות חדשות: "התפיסה של עודאי וקוסאי", "מבצע אנקונדה" ו"הפשיטה על תחנת המשטרה בפלוג'ה", המבוססות כולן על קרבות אמיתיים. לאחרונה הוציאו אנשי "קומה" פרק חדש, "הפשיטה על אירן", שמטרתו להביא להפסקת פרויקט הגרעין של אירן. בניגוד לשאר המשחקים, מדובר במשחק המנבא את השלב הבא של המלחמה בטרור. בתגובה פורסם שמתכנתים אירנים מתכננים להוציא משחק שמטרתו של השחקן בו תהיה להציל מדען גרעין אירני שנשבה על-ידי האמריקאים. בואו לשחק את הקרבות של המלחמה באירן עוד לפני שפרצה. הפרויקט מתבצע בשיתוף ערוץ ההיסטוריה.
12 בספטמבר
המשחק, שפותח על-ידי חברת newsgaming, מציג את הפגיעה בחפים מפשע ב"מלחמה נגד הטרור" על-ידי שימוש במשוואה פשוטה: הפגזות מן האוויר הורגות אזרחים והורסות בתים, מהלך המוביל להתרבות הטרוריסטים. השחקנים מתבקשים לנסות לשלוח "פצצות חכמות" כדי לפגוע בטרוריסטים חמושים המתהלכים בקרב האזרחים. ההפצצות גורמות לפגיעה בלתי נמנעת באזרחים. לאחר הפגיעה מתקבצים אזרחים נוספים כדי לבכות ולהתאבל, חלקם הופכים למחבלים.
במלים אחרות, מי שמשחק ב"12 בספטמבר" לא יכול לנצח. ההצלחה הנקודתית מבטיחה את כשלון המשימה כולה. המלחמה בטרור מייצרת טרור. לאחר כמה הפצצות אפשר להתחיל לבחון מושגים שהפכו נפוצים מאוד בתקשורת ובשיח הצבאי, כגון "סיכול ממוקד", "פעולה כירורגית", "בנק מטרות", "שטח סטרילי" וכיוצא באלה.
זורקי האבנים
משחק שפיתח הסורי מוחמד חאמזה כתמיכה בעם הפלסטיני. אף שנוצר לאחר תחילת אינתיפאדת אלאקצה, המשחק משמר את הדימוי הפלסטיני של ההתנגדות לכיבוש הישראלי כהתנגדות עממית המתבססת על זריקת אבנים ולא על התנגדות חמושה. במרכז המשחק נמצא פלסטיני בודד אשר צריך לזרוק אבנים על שוטרים ישראלים המתקרבים אליו משני הצדדים, ולהגן על מסגד אלאקצה.
בדומה למשחק "אינתיפאדה" הישראלי, גם מטרתו של המשחק הזה היא לחזק את הדימוי העצמי של הפלסטיני כעומד בגבורה לבדו מול רבים, כמי שמנהל מאבק טהור ללא נשק חם וכמי שיכול, על-ידי הקרבה עצמית, להשיג עצמאות וכבוד.
תחת מצור
תחת מצור
המשחק "תחת מצור" (Under Siege) שפיתחה חברת Afkar Media הסורית (www.afkarmedia.com) מבוסס על ההיסטוריה הפלסטינית המודרנית. הוא מתמקד בחייה של משפחה פלסטינית בשנים 1999–2002, במהלך האינתיפאדה השנייה. כל שלבי המשחק שאובים מסיפורים אמיתיים.
המשחק מתאים לילדים מעל גיל 13, והוא מכיל תיאורי אלימות גרפיים וירי על חיילים, אך לא על אוכלוסייה אזרחית. המשחק אינו כולל מתאבדים וסימולציות טרוריסטיות. האינטראקציה במשחק מושפעת, כאמור, מסיפורים אמיתיים של החברה הפלסטינית כפי שתועדו על-ידי האומות המאוחדות (1978–2004). לתפישת האו"ם, הגדה המערבית ורצועת עזה מצויות תחת כיבוש, ולפיכך הפעולות הצבאיות של לוחמים מקומיים נגד הכוחות הכובשים נחשבות ראויות.
מלחמה נגד הטרור
יוצר המשחק "מלחמה נגד הטרור" (War Against Terror) מבקש להבהיר שאין בכוונתו לפגוע בקרבנות המתקפה של ה-11 בספטמבר, ומבקש להבהיר גם שאינו מזדהה עם טרור. המסר שמעביר המשחק הוא שהכרזת מלחמה על אומות שלמות רק כדי למצוא כמה טרוריסטים היא דרך יעילה ביותר לייצר עוד טרור.
"מלחמה נגד הטרור" בנוי כמשחק פינבול קלאסי. תפקידו של השחקן הוא לירות טילים על מה שנראה כמו עיר במדינה מוסלמית, ולמנוע מהטילים לחזור אל ניו-יורק, הנמצאת מתחת למטוס של השחקן. כמובן שההרס של העיר המוסלמית מוביל להרס בלתי נמנע של ניו-יורק. בדומה למשחקים אחרים בתערוכה, המשחק מבטא את הדעה הרווחת בחוגים המתנגדים למלחמה בטרור: המלחמה בטרור היא המייצרת הגדולה ביותר של טרור נוסף.
הגדה המערבית הפרועה
בהוראות ההפעלה של המשחק "הגדה המערבית הפרועה" (Wild West Bank) מקבל השחקן הצעה לשים קץ לכיבוש: "זו ההזדמנות שלכם לפנות את ההתנחלויות ולהוציא את ישראל מהשטחים". המשחק שימש הזמנה לאירוע נגד הכיבוש שהתקיים ברחבת מוזיאון תל-אביב לאמנות ב-17 ביוני 2005. כדי להוציא את ישראל מהשטחים יש להוריד את הקרוונים באמצעות לחיצה אחת ואת הבתים באמצעות לחיצה כפולה; כדי להוריד את ההתנחלויות יש לגרור את החיילים בחזרה לתוך גבולות הקו הירוק, מה שמפיק צהלת שמחה מפיהם.
Carpet Invaders
Carpet Invaders
המשחק פותח על-ידי האמן הפולני יאנק סימון, והוא למעשה עיצוב מחדש של המשחק הקלאסי Space Invaders המוצג על שטיח קווקזי מסורתי. העיטורים על השטיח דומים מאוד לגרפיקה המקורית של המשחק Space Invaders, והחיבור בין האסתטיקה של תרבות הפנאי בעידן התעשייתי לבין זו של אריגת השטיחים הקווקזית המסורתית הופכת לחלק מהמשחק. השטיח המסורתי המזרחי, שהפך בהדרגה מפריט פולחן לפריט דקורטיבי, הופך למסוכן, לתוקפן, ועל השחקן לחסל אותו על-ידי ירייה על האלמנטים הנעים שלו.
מלחמת המפרץ השנייה
המשחק "מלחמת המפרץ השנייה" (Second Golf War) שפיתח דרמוט או'קונור הוא סימולציית פלאש יותר מאשר משחק, ומציג תרחיש אפשרי למציאות במזרח התיכון בעקבות הפלישה האמריקאית לעיראק. יש לו רק תוצאה אפשרית אחת: ניצחון אמריקאי במחיר מיליארד מוסלמים מתים.
בדרך אנו נחשפים לנשק כימי, ביולוגי וגרעיני, לחילופי שלטון במדינות ערב, למלחמה בין הודו לפקיסטן ועוד. אף שבמציאות התחוור כי התרחיש שמציע המשחק אינו סביר, או'קונור ביסס אותו על כתבות מהעיתונים המובילים בארצות-הברית ועל דו"חות של היועץ האמריקאי לביטחון לאומי לשעבר, ברנט סקורקרופט, שציירו תמונה אפשרית של הידרדרות המזרח התיכון כולו לכאוס בעקבות פלישה אמריקאית לעיראק. יהיו שיאמרו כי זהו תרחיש חד-צדדי של מי שמשתייך למחנה השלום האנטי-אמריקאי. מצד אחר, כיוון שהמלחמה בעיראק רחוקה מסיומה, ומלחמות אחרות מתרחשות אף הן באזור, אין לדעת.
אינתיפאדה
ממשחקי המציאות הבודדים שיוצרו בישראל. הוא תוכנת בשנת 1989, שנת האינתיפאדה הראשונה, על-ידי מייק מדבד, ומנסה לשמש סימולציה לקשר שבין התנהגות החייל הבודד מול המפגינים הפלסטינים לבין המדיניות הממשלתית. מטרת המשחק היא לפזר הפגנה עם כמה שפחות הרוגים ופצועים, וזאת על-ידי שימוש באמצעים שונים לפיזור הפגנות – אלה, כדורי גומי, גז מדמיע וכו'. ככל שהמשחק נמשך, משתנה התמונה הפוליטית ובהתאם מתחלף שר הביטחון ומתחלפת מדיניותו כלפי ההפגנות, ובהתאם לה יכולת התגובה של החייל הבודד. החייל הישראלי במשחק הוא שיקוף של תפישת העולם הישראלית באותו זמן – חייל בודד מול המון מסתער, חייל אנושי ומוסרי המנסה להימנע מהרג מיותר, אויבים צמאי דם וטרוריסטים, ישראלים הם תמיד מעטים מול רבים, דוד מול גולית.
משחקי נסראללה
http://www.planetnana.co.il/atarsh//flashoo/nasral.html
http://www.amirlotan.com/nassralla/nasralla.html
http://www.tapuz.co.il/North/Game.asp
כמה משחקי נסראללה נוצרו ברשת במהלך המלחמה. מטרתם לאפשר פורקן מהיר ופשוט למה שהוא, כנראה, דחף נפוץ במיוחד: להכות, למעוך, להשתיק, לפוצץ, ובקיצור – להעלים את חסן נסראללה. כל אחד מוזמן, באמצעות המשחקים האלה, לעשות למנהיג החיזבאללה מה שהצבא הישראלי לא ממש מצליח לעשות לו. יש כאן משום ראי המשקף את התסכול שמצליח הארגון לעורר בחברה הישראלית. מטרתם המוצהרת של המשחקים מופנית אמנם אל נסראללה עצמו, אך מטרתם האמיתית היא לחזור ולגבש את הדימוי העצמי של הצבא והעם החזק ביותר במזרח התיכון, המשפיל את אויביו ואינו מושפל על ידם. ואולי משחקים אלו אינם מפלט לתסכולים סמויים גרידא. ככלות הכל, אילו מטרות עמדו בפני הממשלה בצאתה למלחמה?
בפתיח המשחק "כוח מיוחד" (Special Force), שפותח על-ידי החיזבאללה, נראה פיצוץ של טנק ישראלי. בעוד המחשב מעלה רצף של אימונים, ביניהם אימון ירי למצחו של אריאל שרון המזכה את השחקן בעשר נקודות, מוצגת מהומה סביב שריפת דגל ישראל. כאשר יצא המשחק, בשנת 2003, הוא הפך ללהיט בשכונות הדרומיות של ביירות.
המתאבד
במשחק "המתאבד", על השחקן לפוצץ את עצמו ברחוב תוך שהוא מנסה להרוג מספר רב ככל האפשר של נשים, גברים וטף. מתכנת המשחק ביקש להבהיר כי הוא נער אמריקאי ואינו תומך טרור. הוא אינו יהודי או ערבי, ואין לו עניין מיוחד בנעשה במזרח התיכון. המסר היחיד שברצונו להעביר באמצעות המשחק הוא שאנשים המפוצצים את עצמם ברחוב הם טיפשים. נוסף לכך הוא מבקש שכל שאלה בנוגע לכוונותיו בתכנות המשחק תופנה אליו ישירות, ולא תתבסס על כתבות שונות שפורסמו בעבר. המשחק עורר תגובות נזעמות כאשר הושק, לרבות פנייה של חברי קונגרס לבעלי האתר ובו דרישה להורידו מהרשת בטענה שהוא "סר טעם, פוגע ומעורר מחדש את סבלם של אלפי אמריקאים, ישראלים ואחרים שהיו קורבנות לפיגועי התאבדות". נשאלת השאלה: האם היפוך התפקידים בלבד, העובדה שהמשחק במשחק הוא המתאבד, אכן הופכת את זוועות המשחק לבלתי נסבלות? האם קיים הבדל בין חלקי הגופות המצוירים במשחק לבין תמונות הזוועה שמהן אנו ניזונים מדי יום ביומו בטלוויזיה?
אוץ רוץ, צירים
המשחקים "אוץ רוץ" ו"צירים" ("וולמרט נגד ראללה") הם משחקים מצוירים שנבנו בזמן מלחמת לבנון השנייה. בניגוד למשחקי "נסראללה" למיניהם, אשר מתמקדים בניסיון להוציא את התסכול של ישראלים רבים עקב חוסר ההצלחה להעלים את האיש, מתמקדים משחקים אלה בחוויה הקשה של חיים במלחמה. ב"וולמרט נגד ראללה", המשחק המוקדם מבין השניים, מתמקדים חסן נסראללה ואהוד אולמרט בהפגזה בלתי פוסקת אשר מביאה לחורבן מוחלט של עריהם. במשחק "אוץ רוץ", על השחקן לברוח מהפצצות מהאוויר בין בתים בעיר אשר יכולה להיות ישראלית או לבנונית.
המשחק שיצר אלון צראפי (גרפיקה: אלעד גולדשמידט) הוא דוגמה מצוינת לכך שהקלות היחסית של תכנות משחקי פלאש לרשת הופכת אותם לכלי תגובה מיידי לאירועים אקטואליים. המשחק עלה לרשת ימים ספורים לאחר פרוץ המלחמה בלבנון. צראפי יצר משחק מלחמה פשוט, שבו על השחקן לסמן מטרות – משגרים, בתים – עבור מטוסי חיל האוויר. המשחק מתנהל תוך בדיקת מדדי האבידות בצד הישראלי ובצד הלבנוני, מידת הפגיעה ביכולת האויב (החיזבאללה) ורמת ההתנגדות לישראל בדעת הקהל העולמית.
המשחק הוא שיקוף מדויק של תפישת המלחמה בצד הישראלי. הוא מתחיל עם התנגדות בינלאומית לישראל עוד בטרם נורתה הירייה הראשונה. ככל שמספר הנפגעים הישראליים עולה, כך פוחתת התנגדותה של דעת הקהל העולמית למלחמה. כוח האש של החיזבאללה משתווה לזה של חיל האוויר הישראלי, ואף עולה עליו.
המשחק "(חוסר) ביטחון שדות תעופה" (Airport Insecurity) עוסק באיזון שבין ביטחון לבין זכויות האזרח אגב בחינת המצב בנמלי תעופה בארצות-הברית. ארבעים וחמישה ימים בלבד לאחר ההתקפה על מגדלי התאומים חוקק בארצות-הברית "החוק הפטריוטי", שהעניק סמכויות נרחבות לממשל האמריקני ול-FBI בכל הנוגע למעקב ולהשגת מידע לגבי אזרחים בארצות-הברית, כל זאת כחלק מן "המלחמה נגד הטרור". החוק עורר ביקורת נרחבת על היותו אמצעי לרמיסת זכויות האדם, ויעילותו כאמצעי לביטחון הוטלה בספק. הגברת הבידוק הביטחוני בשדות התעופה והגבלת התנועה הן בין האמצעים המופעלים כיום בארצות-הברית, והמשחק (מבית היוצר של Persuasive Games) מנסה לבחון את יעילותן.
המשחק מבוסס על תהליכי בידוק ומעקב המשמשים את ממשלת ארצות-הברית. על השחקן לעבור בתור לבדיקות בטחוניות בשדה תעופה, להעביר חפצים לבדיקת שיקוף, להתמודד עם נוסעים אחרים, חלקם חסרי סבלנות, להיפטר מחפצים העלולים להיתפש כחשודים, ולהימנע מעשיית מעשים "אסורים" ומהילכדות על-ידי שלטונות השדה. יעילות אמצעי הביטחון במשחק מבוססת על דו"חות בדיקה שרובם מוסתרים מידיעת הציבור, שכן הם מעלים כי ברוב המקרים אמצעי הביטחון בשדות התעופה אינם מצליחים לאתר הברחות נשק לתוך מטוסים. הגבלת התנועה והעמידה האינסופית בתור מודגשות מכיוון שהמשחק משוחק בטלפון נייד שנועד לאפשר חופש תנועה ותקשורת, אך יכול לשמש גם אמצעי מעקב יעיל ביותר.
http://www.seriousgames.dk/gc.html
