ד"ר אפרים דוידי
צילום: קרן מנור/ אקטיבסטילס 

באמצעות מאמר זה ננסה לתת מענה לשאלות מהי גלובליזציה ומדוע זה קשור אלינו? זאת, על רקע הסדקים שנפערו בקפיטליזם הגלובלי מאז תחילת המשבר הכלכלי. נקודה מרכזית אחת עולה בוודאות מניתוח המציאות החברתית והפוליטית שנוצרה מאז פרוץ המשבר. למשבר השלכות מרחביות, כלכליות, חברתיות, פוליטיות ואף סביבתיות בעלות משקל רב, העשויות להוות נקודת מפנה בגלובליזציה.

שאלה ראשונה: מרחב גלובלי וקפיטליזם

האם קיים מימד גלובלי בקפיטליזם? עוד ב-1848, כתבו קרל מרקס ופרידריך אנגלס, ב"מניפסט הקומוניסטי" הנודע:

"התעשייה הגדולה כוננה את השוק העולמי, אשר גילוי אמריקה הכשיר עבורו את הקרקע. השוק העולמי הביא לידי התפתחות שלא-תשוער של המסחר, הספנות והתחבורה היבשתית. זו השפיעה השפעה חוזרת על התרחבות התעשייה. וככל שנתרחבו התעשייה, המסחר, הספנות, מסילות-הברזל, כן התפתחה הבורגנות, הרבתה את הונה, דחקה לקרן זווית, את כל המעמדות שנשתיירו מימי הביניים. גילוי אמריקה והקפת אפריקה בדרכי-ים יצרו כר-פעולה חדש לבורגנות העולה. יישובה של אמריקה, הקולוניות, סחר-חליפין עם השוק של הודו המזרחית ושל סין, אמצעי-החליפין והסחורות בכלל, נתנו למסחר, לספנות, לתעשייה תנופה שלא נודעה כמותה, ומתוך כך חוללו התפתחות מהירה של היסוד המהפכני אשר בקרב החברה הפיאודלית המתפוררת. הצורך בשוק מתרחב-והולך למוצריה מריץ את הבורגנות על פני כל כדור הארץ. היא מוכרחה לבנות לה קן בכל מקום, לתקוע יתד בכל מקום, לקשור קשרים בכל מקום. על ידי ניצול השוק העולמי שיוותה הבורגנות צורה קוסמופוליטית לייצור ולצריכה של כל הארצות".

נדמה שכבר לפני יותר מ-160 שנה, עם המגבלות המחקריות הרבות שהיו קיימות אז, ניתנה תחזית די מדויקת למה שאנו קוראים כעת "גלובליזציה".

שאלה שנייה: גלובליזציה ומשבר

עידן הגלובליזציה שהחל עם התפוררותה של ברית המועצות בשנות ה-90 של המאה שעברה אמור היה להבטיח את התפשטות המערכת הקפיטליסטית העולמית לעבר אופקים חדשים ומרחבים אינסופיים. תחת שמי הגלובליזציה הכל הופך סחורה, ועל פי הקריטריונים של ארגון הסחר העולמי, גם בריאות, רווחה, חינוך, דיור ומים היו לחלק מהשוק העולמי. מהי גלובליזציה? ניתן כאן את ההגדרה כפי שנלמדת במערכת החינוך הישראלית:

"זו תופעה הכוללת שילוב של כלכלות, תרבויות ותנועות פוליטיות מכל העולם. חברות בינלאומיות מייצרות מוצרים במקומות שונים בעולם, כדי להשיג את הערך המוסף הגבוה ביותר תוך ניצול חומרי גלם, שכר עבודה, מרכזי מחקר ונוחות גיאוגרפית בצורה האופטימאלית. הסחורות או המוצרים משווקים בכל העולם במחירים די דומים ובאותה צורת שיווק".

עד כאן ההגדרה הממסדית (מערכת החינוך). אך בניגוד לעמדה זו הטוענת שייעודה של הגלובליזציה "להשיג ערך מוסף גבוה", ייעודה הוא הצבר הון גובר. על פי ריאיון שפורסם בעיתון "כלכליסט" (27.11.12):

"הגלובליזציה, זו שהמערב ניסה לטפח בעשורים האחרונים והיוותה את עמוד התווך בצמיחת הכלכלה העולמית, מפתחת עם השנים תופעות לוואי. לדברי וירג'יני מייזונב, מנהלת ההשקעות הראשית של שרודרס בתחום מניות של חברות בינלאומיות וגלובליות, שינויים חברתיים, בעיות פוליטיות, שינויים דמוגרפיים, התחממות גלובלית, וגם התקשורת עצמה, גורמים לשסעים בכפר הגלובלי. כנס השקעות שערכה שרודרס, אחת החברות הגדולות והוותיקות בעולם לניהול קרנות נאמנות ותיקי השקעות, עם נכסים מנוהלים בהיקף של 324 מיליארד דולר, הסבירה מייזונב כי המשבר הכלכלי היה רק הטריגר לשסעים שהתגלעו בכפר הגלובלי. 'כדי להגדיל את היעילות ולמצוא מקורות צמיחה נוספים, תאגידים בינלאומיים הרחיבו את דריסת הרגל הגיאוגרפית שלהם אל עבר השווקים המתפתחים. זה הביא למצב שהיום מחצית מהכנסות החברות המרכיבות את מדד המניות במובילות בעולם מגיעה ממכירות בשווקים המתפתחים. קח לדוגמה את האייפון, רכיבים שפיתחו חברות זרות וכוח עבודה מחוץ לארצות הברית אחראים ל־94% מהמכשיר. המותג אפל הוא למעשה האלמנט האמריקאי היחיד במכשיר".

מנהלת ההשקעות הוסיפה:

       "התחרות בעלויות שהציעו המדינות המתפתחות העניקה להן כוח רב, ונוצר מצב שבו העובדים במערב הם, מצד אחד, צרכנים, ומצד שני, ספקים של מוצרים, שירותים וסחורות שמקורן בשווקים הבינלאומיים. ההערכות הן שב־2050 יהיו בשווקים המתפתחים שישה צרכנים על כל צרכן אחד במערב, מה שיביא לשינויים בצריכה העולמית ולעלייה בגירעון המסחרי של המדינות המפותחות. כבר בתחילת  2012 שיעור הצמיחה בשווקים המתפתחים מסך התמ"ג העולמי יעלה על שיעור הצמיחה במדינות המפותחות, וב־2050 ארה"ב תהיה כנראה המדינה המפותחת היחידה מבין חמש הכלכלות הגדולות בעולם".

לדבריה, תולדה ישירה של הגלובליזציה הוא הגידול בהעמקת הפערים המעמדיים:

     "אי־השוויון לאורך השנים הלך והעמיק. בארה"ב, למשל, המאיון העליון אחראי לרבע מסך ההכנסה של המשק האמריקאי. לשם השוואה, בתחילת שנות השמונים מאיון זה היה אחראי רק לשמינית מההכנסה המצרפית. הסכנה היא שיותר ויותר עניים יתקשו להשיג תארים גבוהים וייאלצו להתמודד עם האבטלה. זו לא בעיה חדשה, אך היא הסיבה העיקרית לגלי המחאה שהציתו את 'האביב הערבי' ומחאות חברתיות אחרות".

עבור הכלכלן הנודע, ומרצה באוניברסיטת ניו יורק, פרופ' נוריאל רוביני ("כלכליסט", 28.8.11):

  "קרל מרקס צדק באופן חלקי כאשר טען כי גלובליזציה והתערבות פיננסית שיצאה משליטה, יובילו את הקפיטליזם למסלול של הרס עצמי. החברות מקצצות בעובדים משום שאין די ביקוש למוצרים. עם זאת, קיצוץ במשרות מקטין את הכנסות העובדים, מגדיל את הפערים ומוריד את הביקושים".

ומה אמר מרקס על כך? (ב-1848!):

"די להזכיר את משברי-השוק, אשר בהתחדשם לעתים מזומנות הם מאיימים יותר ויותר על קיומה של החברה כולה ומעמידים אותה בסימן-שאלה. במשברים אלה נהרס בהתמדה לא רק חלק גדול של המוצרים המוגמרים, אלא אפילו חלק גדול מכוחות-הייצור שכבר נבראו. עם המשברים פורצת מגיפה חברתית, שהיתה נראית לכל התקופות הקודמות כדבר נטול הגיון – מגפת עודף-הייצור. החברה מוצאת את עצמה פתאום מוחזרת למצב של ברבריות ארעית; רעב, מלחמת-השמד כללית, כאילו נטלו ממנה כל אמצעי-המחייה; התעשייה, המסחר, כאילו נהרסו – ומפני מה? מפני שיש לקפיטליזם למעלה מן המידה, אמצעי-מחייה למעלה מן המידה, תעשייה למעלה מן המידה, מסחר למעלה מן המידה, כוחות הייצור, העומדים לרשותה, שוב אינם משמשים לקידום הציוויליזציה הבורגנית ויחסי הקניין הבורגניים; להפך, הם נתעצמו מדי לעומת היחסים האלה, הם נבלמים על-ידיהם, ואך מתגברים הם על מכשול זה, הרי הם מטילים ערבוביה בכל החברה הבורגנית, מסכנים את קיומו של הקניין הבורגני. היחסים הבורגנים נהיו צרים מלהכיל את כל העושר שיצרו. בכוח מה מתבגרת הבורגנות על המשברים? מצד אחד, על-ידי ההשמדה המוכרחת של כוחות-ייצור מרובים; מצד שני, על-ידי כיבוש שווקים חדשים ועל-ידי ניצולם היסודי יותר של השווקים הישנים. בכוח מה, אפוא? על-ידי שהיא מכינה משברים כוללים יותר ועצומים יותר ומצמצמת את האמצעים למניעת משברים".

שאלת שלישית: משבר ופריפריה

נכון להיום, המשבר הקפיטליסטי שפרץ לפני חמש שנים פוקד את מדינות הליבה של הגלובליזציה. האם גורלו של המשבר הנוכחי כגורל המשבר הכלכלי בשנות ה-30 של המאה שעברה? קרי: התפשטות הדרגתית לעבר כל ארצות תבל? נדמה שחלק מהמדינות הפריפריאליות מתמודדות בצורה שונה עם המשבר. זאת, על ידי העמקת הקשרים הכלכליים ביניהן והעברת כובד המשקל של הייצור התעשייתי לצריכה בשוק הפנימי.

בידיעה שהפיצה סוכנות הידיעות הסינית לפני מספר שבועות (20.11.12) נאמר:

     "לאחר עשור של הרהורים בנושא, נראה שאזור הסחר החופשי בין סין, יפן ודרום קוריאה מתחיל לקרום עור וגידים. זאת, בניגוד לעמדת ארה"ב. שרי סחר החוץ של שלוש המדינות נועדו בשולי פסגת מדינות מזרח אסיה שנערכה בפנום פן, בירת קמבודיה, והכריזו על פתיחת השיחות בנוגע לאזור סחר חופשי. בהיותן של שלוש המדינות חלק מהותי בכלכלת מזרח אסיה ובסחר העולמי בכלל, הרעיון של אזור סחר חופשי ביניהן זוכה לתשומת לב רבה ברמה העולמית. כלכלתן של השלוש הסתכמה ב-2011 בלא פחות מ-14 אלף מיליארד דולר, כחמישית מסך כל הכלכלה העולמית. התמ"ג של השלוש מהווה כ-70% מסך כל התמ"ג האסייתי. מומחים סבורים שאזור סחר חופשי סיני-יפני-קוריאני יחזק רבות את ההשתלבות של כלכלת מזרח אסיה בשוק העולמי, ויוכל אף להציב תחרות כנגד ארה"ב והשותפות הכלכלית הטראנס-פסיפית שרקחה הסכם סחר חופשי שנחתם ב-2005 וכולל את ארה"ב וכמה מדינות האוקיינוס השקט. מומחים טוענים שכלכלות שלוש המדינות מתאימות היטב לשיתוף פעולה. בשבעים השנים האחרונות, סין טיפחה השקעות וקשרי מסחר רבים ביפן ובדרום קוריאה, ועם הזמן לקחה את מקומן של שתי המדינות בכושר הייצור, עד אשר הפכה למרכז ייצור עולמי. לדעת המומחים, סין מתחרה כעת ביפן ובדרום קוריאה בתעשיות הרכב, הברזל, הפלדה והפטרוכימית, אולם כל אחת מהן ניצבת למעשה על שלב אחר בסולם התעשייה – סין על השלב התחתון, קוריאה בשלב הביניים ויפן בשלב העליון. הקרקע לשיתוף פעולה והשקעות הדדיות בין שלוש המדינות פורה במיוחד, ובמיוחד בכל הנוגע למציאת מקורות אנרגיה חדשים והפחתת השימוש בפחם. מומחה כלכלי סיני ציין שפתיחת אזור הסחר החופשי אף יקדם את תהליך הבינאום של היואן ואת הפיכתו למטבע מקובל בסחר הבינלאומי. המומחה ציין שתהליך זה צריך להתחיל מן הקצוות, ובעוד שחלקו של היואן בסחר האסייתי גדול למדי, הקמת איזור הסחר בין סין, יפן ודרום קוריאה יקדם עוד יותר את מעמדו ברמה האזורית, ומשם יקל עליו להגדיל את נוכחותו ברמה הגלובלית".

במילים אחרות: לקשור מדינה שמשתייכת לליבה הקפיטליסטית אך בהאטה ממושכת בת שני עשורים (יפן) לשתי מדינות סמי פריפריאליות צומחות (סין וקוריאה הדרומית) מהווה אתגר של ממש לציר הליבה של הקפיטליזם הצפון-אטלנטי (אירופה המערבית וארה"ב) שבמשבר. מדיניות סמי פריפריאליות נוספות החלו גם להדק את קשריהן הכלכליים והפוליטיים במסגרת מה שמכונה "בריקס" ((BRICS ראשי תיבות של ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה. כאן הציר המתפתח הוא דרום-דרום בתוספת רוסיה. אף הוא מצטרף לשתי יוזמות לטינו-אמריקאיות כלכליות ופוליטיות: "אלבה", "מרקוסור" (או "מרקוסול", בפורטוגזית) – השוק המשותף של דרום אמריקה; ואחת פוליטית: "קהילת המדינות של אמריקה הלטינית והאיים הקריבים". ביוזמה הראשונה "אלבה" משתתפות ונצואלה, ניקרגואה, בוליביה, קובה ואקוודור. בשנייה היו שותפות בתחילת הדרך ארגנטינה, ברזיל, אורוגוואי ופראגוואי, לאחר מכן הצטרפה ונצואלה וכעת נוספה בוליביה. אקוודור, צ'ילה ופרו, הצטרפו לשוק המשותף הפריפרי במעמד של "מדינה שותפה" (כמו בוליביה עד לאחרונה) שוקלות אף הן להצטרף כמדינה מן המניין אל השוק המשותף. "קהילת המדינות" כוללת לראשונה מזה חצי מאה את קובה אך ללא ארה"ב וקנדה, בניגוד ל"ארגון מדינות אמריקה", שהוקם על ידי ארה"ב בשנות ה-60 של המאה שעברה – שלא כלל את קובה.

נדמה שבהתארגנויות אלה "דרום-דרום" נעדר מקומן של ארצות אפריקה הפריפריאליות (פרט לדרום אפריקה) ושל ארצות המזה"ת, להן קשרי תלות קפיטליסטיים בארה"ב והאיחוד האירופאי (גוש היורו) וכך חשופות יותר למשבר הכלכלי המתגלגל. האם אלה פני העתיד? סין תתפוס את מקומה של ארה"ב בתוך ארבע השנים הבאות ותהיה הכלכלה הגדולה בעולם, לפי תחזית של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) שפורסם בתחילת נובמבר. כך נאמר בדו"ח שכותרתו "מסתכלים ל-2060 – תחזיות ארוכות טווח לצמיחה גלובלית". לפי הדו"ח, עד 2030 חלקה של הכלכלה הסינית בתמ"ג העולמי יזנק בלמעלה מ-50% מ-17% כיום, לשיעור של 28%, בעוד חלקה של הכלכלה האמריקאית ירד ל-18% לעומת 23% כיום. גוש היורו צפוי להתכווץ גם הוא וליטול נתח של 12% מהתמ"ג העולמי ב-2030, לעומת 17% כיום. זאת, בתנאי שישרוד את המשבר הכלכלי החמור דהיום.

על פי התחזית, התוצר המקומי הגולמי (התמ"ג) העולמי יצמח ב-3% לשנה ב-50 השנים הבאות, אך תהיה שונות גדולה בין המדינות והאזורים. עד 2025 התמ"ג הכולל של סין והודו יהיה גדול מזה של צרפת, גרמניה, איטליה, יפן, בריטניה, ארה"ב וקנדה ביחד. אסא יוהנסון, כלכלן בכיר ב-OECD, אמר עם פרסום התחזית:

 "בעתיד צפוי שינוי משמעותי במאזן הכוח הכלכלי העולמי". יתרה מזו, ב-2060, כלכלת הודו וסין יחד, צפויות להיות גדולות יותר מכלל כלכלות החברות בארגון יחד (46% לעומת 43%). חלקו של גוש היורו ב-2060 יקטן ל-9% מהכלכלה העולמית – מחצית מחלקו כיום. גם ארה"ב תמשיך במגמת הירידה, אך היא תהיה מתונה יותר ותסתכם בפחות מ-10% לעומת שיעור של 16% כעת".

שאלה רביעית: דוגמית על ישראל והגלובליזציה

בשנים האחרונות נרשם עלייה מואצת של המחירים בחברות המזון הישראליות הגדולות שבבעלות זרה – ומדובר ברוב חברות המזון בישראל שהן בבעלות חלקית המלאה של תאגידים רב-לאומיים. תאגידים אלה מנסים לפצות את עצמן, בעקבות המשבר העולמי, לשקם את שיעורי הרווחה שלהם גם על ידי עליית מחירי מוצריהם בשוק הישראלי. כמו במקרה של מחירי הקוטג' של תנובה שבבעלות קרן ההשקעות הבריטית "אייפקס".

"אייפקס" היא חברת השקעות פרטית גלובלית המנהלת נכסים בהיקף של 72 מיליארד יורו. "אייפקס" משקיעה בתחומי הטכנולוגיה והתקשורת, קמעונאות וצרכנות,  בריאות ופיננסים. ב־2005 רכשה "אייפקס" את בזק המופרטת וב־2008 השלימה את עסקת הרכישה של תנובה. בסוף שנת 2010 רכשה את בית ההשקעות הגדול בישראל פסגות. לפני שנתיים השלימה החברה את מכירת בזק לשאול אלוביץ׳ תמורת 7 מיליארד שקל. עד כאן "דוגמית" של השתלבות מדינת ישראל בקפיטליזם הגלובלי. "אייפקס" העלתה בהדרגה את מחירי הקוטג' שהפכה לגבינה המטילה ביצי זהב עבור התאגיד הבינלאומי. אבל גם לצרכנים בישראל סבלנות מוגבלת, או הכנסות נמוכות; או שתי התכונות גם יחד. כך נולדה "מחאת הקוטג'" בתחילת 2011, שהובילה למחאה החברתית ההמונית ב-2011, שהובילה ל… עד כאן השתלשלות האירועים. האם מחאות הקוטג' והחברתית ההמונית בקיץ של 2011 יובילו לשינוי מן היסוד במדיניות הניאו-ליברלית של ממשלות ישראל הדוגלות להעמקת חלקה של ישראל בגלובליזציה (שבמשבר)?

ד"ר אפרים דוידי הוא מרצה במכללה החברתית כלכלית, אוניברסיטת בן-גוריון ואוניברסיטת תל-אביב