פיסול אדריכלי - מארב

פיסול אדריכלי

  אוריון זנח את הפיסול הגלרי המוגבל במידותיו כבר בשלב מוקדם ביצירתו. לצד הקמת פסלים ומונומנטים במרחב הציבורי – ובהם אנדרטת חטיבת הגולן במצפה גדות (1972), מעלות בירושלים (1980) וזהות לירוחם (1990) – הוא הרבה לעסוק בתכנון ובפיתוח של פיסול אדריכלי. במסגרת זו יצר חללים אדריכליים שגובהם העצום ואור השמש מהווים בהם מוטיבים פיסוליים מרכזיים. לתפישתו, חללים אלה צריכים להתנשא לגובה של עשרות מטרים כדי להכיל את האדם באופן טוטלי, להמחיש לצופה את קטנותו אל מול היקום ולחולל בו חוויה של התעלות רוחנית.

קתדרלות, 1965

סדרת רישומים שיצר אוריון בזמן לימודיו בקולג' סנט מרטינז לאמנות בלונדון ולאחר ביקור בבתי כנסייה ברחבי אירופה. אוריון, שהתרשם מהאדריכלות הגותית, הפשיט את החללים הספציפיים שבהם ביקר וחילץ את ההיגיון הפנימי שלהם. הקתדרלות המוצגות ברישומים מתעצבות כאלמנטים פיסוליים ייחודיים, כמעט שלא מן העולם הזה, הממחישים את אופני התפקוד של החללים עבור הנוכחים בהם.

זהו שלב מוקדם וחקירתי בחתירתו של אוריון ליצירת חללים מחוללי חוויה רליגיוזית, שיאתגרו את התנועה ואת התפיסה העצמית של השוהים בהם. חוויה זו, לדידו של אוריון, צריכה להיות חילונית ואנושית לנוכח הנשגב והאינסוף.


צילום הצבה: דור נבו

שדה פסלים, 1968-1972

אחת היצירות המונומנטליות שתכנן אוריון היא מערכת של פסלי ענק שאמורה הייתה לקום כמתחם יחיד על שפת נחל צין שבנגב. "אין קיום לפסל כיחידה בודדת אלא כחלק מ'קהילת פסלים' – 'שדה פסלים' – מערכת צורות מעל ומתחת לפני הקרקע – שהן קומפוזיציה מאסיבית אחת משתרעת על מרחב – האנשים ינועו בין צורות גבוהות ועמוקות בין כיכרות שמש חזקה וצל כהה יכנסו אל תוכן וינועו בחללים צונחים ומתרוממים, לוחצים ומתרווחים בין חושך לאור חיוור גבוה ופריצות אור עז פתאום על שפת מישור גבוה" כתב. 

צילום: אברהם חי

אוריון עבד על תכנון וקידום הפרויקט במשך שנים; מודלים ורישומים שלו הוצגו במוזיאון ישראל כבר בשנת 1974. בסופו של דבר, אלמנטים פיסוליים מתוך המתחם הוקמו באתרים שונים בארץ (כמו האלמנט שדה כוח נטוי ברמת אביב), אך התוכנית המלאה לא מומשה מעולם.


צילום: דור נבו

Orion VR , 2016

מודלים של "שדה פסלים": עזרא אוריון | קונספט: אודי אדלמן | סריקה, מידול ובניית סביבת VR: זיו שניידר ושירין אנלן | עיצוב סאונד: דני מאיר 

  

בגלריה לפיסול מדברי של אוריון נמצאים עד היום מודלים מוקטנים בגבס ובמתכת של אלמנטים שונים משדה הפסלים. נוכחותם כאנדרטה לפעולה שלא מומשה – ולצד זאת השאיפה למצוא דרך חדשה לתעד את האובייקטים ולשמרם – הביאה אותנו לניסיון להחיות את שדה הפסלים בטכנולוגיה עכשווית ולחולל אותו שוב במציאות.

המודלים נסרקו בתלת-ממד ומודלו למשקפי VR מן הדור החדש ביותר, תוך הגדלה והתאמה כפי הנדרש. התוצאה היא הזדמנות ראשונה לחוות את הפסלים במידות העצומות שייעד להם אוריון, וכך לממש במרחב הווירטואלי את חוויית הצופה המשוטט שהעלה בעיני רוחו.