גאומנסיה היא שיטת ניבוי עתיד המבוססת על קריאה של סימונים על הקרקע ודפוסים שנוצרו מהשלכת חופן אדמה, אבנים או חול. מקורה של השיטה ככל הנראה בצפון אפריקה אך היא נפוצה באירופה החל מהמאה ה-12 בעקבות תרגומים של טקסטים שעסקו בתורות הנסתר מערבית ללטינית. יחד עם שיטות ניבוי נוספות שהתבססו על קריאה ביסודות הטבע, הגיאומנסיה חיברה בין הזמן והמרחב, המדע והטבע. בערבית שמה ״מדע החול״ (علم الرمل) וביוונית ״ניחוש אדמה״ (γεωμαντεία), המדע והאקראיות שלובים בה ללא הפרד. היא נפוצה ברחבי האימפריה העות׳מאנית בשם Kumalak (מילולית: גללי כבשים בשפה הקזחית, ממשפחת השפות הטורקיות) ושימשה לכתיבה של תורות נסתר והתקיימה באירופה עמוק לתוך הרנסנס.
הגאומנסיה התפתחה באופן מעט שונה בכל אזור ובכל תקופה ועל כן קשה לשחזר כיום את השיטה באופן מלא על שלל מורכבויותיה. לגאומנסיה כלים ומכשירי מדידה שתפקידם לחולל תבניות אקראיות של נקודות, אותם מפרשים באמצעות תרשימי מגן (טבלאות מיוחדות הממחישות את התהליכים המחזוריים של הקריאה). החוקיות של תרשימי המגן מאוד מובהקת ומבוססת על מתמטיקה. אך עם זאת, ניתן לומר שהבסיס לגאומנסיה, כמו שיטות ניבוי עתיד רבות אחרות, הוא האקראיות.[1]
30×40, עלי זהב, עלי כסף, נייר דבק ואקריליק על נייר
[1] Kitab-ı İlm-i Remîl – Manuscript in Ottoman Turkish
İzmirîzâde Ahmed Efendi (Pseudonym), • 1192 [1778] Kitab-ı İlm-i Remîl (The Book of Geomancy)