כבר מעל שנה מתגלגל פרויקט מחקר רב תחומי במכון לנוכחות ציבורית שעוסק באימפריה העות׳מאנית. בלב הפרויקט קבוצת מחקר המורכבת, כמו תמיד במכון, מאמניות.ים וחוקרים.ות, אוצרות.ים ואדריכליות.ים, אנשי מעשה ואנשי מחשבה. אלא שבניגוד למושאי המחקר של קבוצות קודמות, הפעם הצבנו בפנינו אתגר לא פשוט – לחקור תקופה היסטורית. מה זה אומר לצאת למסע אחרי תקופה של 400 שנה שהשפיעה באופן כל כך עמוק על המרחב, התרבות, השפה, החוק, הכלכלה, הארכיטקטורה, הספרות, המוסיקה, האוכל ועל עוד אין סוף ביטויים ורבדים של החיים בישראל/פלסטין. תקופה של 400 שנה, שלא משנה לאן תפני את המבט תזהי איזושהי עקבה שלה. ומנגד, ובאופן גורף, תקופה נשכחת ומחוקה שכל מה שנותר ממנה זה מוניטין רע של נכשלות ונטייה לקחת שוחד.
מבלי להתדרדר לרומנטיזציה מיותרת, חזרה לאימפריה זו גם חזרה לעידן טרום לאומי במרחב המקומי, עידן שלפני הקולוניזציה המערבית ששינתה לבלי היכר את יחסי הכוחות וקווי הגבול של האזור. זה לא שלא היו מתחים ומאבקים בין קבוצות האוכלוסיה המרובות שהרכיבו את הפסיפס העשיר והמגוון שחי תחת שליטת האימפריה, אבל אם מצמצמים את המבט על האזור שלנו – ישראל/פלסטין, חוזרים לרגע שלפני החיכוך הגדול, המאבק על הקרקע, הקטסטורפה של עם אחד והמימוש של עם אחר. בהקשר זה, החזרה בזמן מתהפכת והופכת לאופק ולהזמנה לדמיין איך יכלו החיים שלנו להראות אם ההיסטוריה היתה מתגלגלת אחרת.
לאורך השנה, במפגשי הקבוצה השונים שהתקיימו לעיתים במרכז לאמנות דיגיטלית, לעיתים במשרדי קרן רוזה לוקסמבורג (השותפה לפרויקט) ולעיתים באתרים שונים ברחבי הארץ, ניסינו בצורה די אקלקטית ומפוזרת ללקט שיירים, לאסוף סימנים, להתחיל אולי לחבר חוטים בעזרתם נצליח להעלות באוב את העבר המורכב והמרובה של האימפריה העות׳מאנית. גיליון זה ממשיך את אותו המהלך ודוגל באותה חוסר עקביות. מאחר ואין באפשרותינו באמת להציג מחקר סדור וקוהרנטי על אימפריה ששלטה כל כך הרבה שנים ושבשיאה הגיעה עד וינה באירופה, מרוקו באפריקה ופרס באסיה, התמסרנו לפרספקטיבה של העומדים על הקרקע, אולי אפילו לזו של ההולכים על ארבע. מרחרחים כאן, מרחרחים שם, מזהים טעם, ריח, סיפור. מהקולאז׳ הזה לאו דווקא תצא תמונה שלמה, אך אולי משהו מחווית השיטוט והגילוי המצטבר של הקבוצה ימשיך להתקיים.
בגיליון תמצאו מגוון טקסטים, חלקם היסטוריים במובהק, חלקם עוסקים בעתיד ספקולטיבי ובזמן היחסי, בארכיטקטורה ובארכיאולוגיה, בדימוי ובחומר. הדמיון המזרחי שיוצר סדר פוליטי דרך מספרי סיפורים בבתי הקפה קורם עור וגידים, שאלת הזמן התורכי מול זה המערבי מתגלמת דרך סדרה של מגדלי שעון מודרניים, בתי מידות לובשים ופושטים צורה ותפקיד, וחרסים ושברי עתיקות לא עתיקים מתאחדים ויוצרים כלי חדש, אחר, לא צפוי. יציקות ברוזנה של צמח מקומי מהדהדות את חוקי הקרקעות העות׳מאנים ולוח גאומנסיה (ניבוי עתיד דרך הקרקע) מעלה שאלות על הקשר בין מיסטיקה וטריטוריה.
לאורך הגיליון שזורות שלוש שיחות שנקודת המוצא שלהן היא האימפריה העות׳מאנית אך המסלול של כל אחת מהן מכוון בצורה אחרת אל ההווה המקומי: אחת עוסקת בצילום ובהשתנות המרחב המצולם דרך הדימוי האיקוני של קבר רחל, השנייה עוסקת בחנויות הספרים העות׳מאניות וריבוי הלשונות של האימפריה והשלישית חושבת על פלסטין העות׳מאנית מנקודת המבט של הצומח.
הגיליון יעלה בשני חלקים: בחלק הראשון טקסטים של אבנר וישניצר, יונתן מזרחי, אלה ליטביץ, טלי קונס, אלהם רוקני והשיחה של חוה שורץ וגסטון צבי איצקוביץ. בחלק השני טקסטים של סיגל ברניר, אנדריי מירצ׳ב, מארק ישאייב והשיחות של מירה רשתי וקציעה אלון ושל עלמה יצחקי, מיכל בראור ובסמה פאהום.
חברי קבוצת המחקר ״מסע בעקבות האימפריה העות׳מאנית״: עדי במברגר, נמרוד בן זאב, מיכל בראור, אמנון בראור, סיגל ברניר, אביטל ברק, דותן הלוי, אבנר וישניצר, דור זליכה לוי, מארק ישאייב, אלה ליטביץ, יונתן מזרחי, בסמה פאהום, אבי-רם צורף, טלי קונס, חגית קיסר ואלהם רוקני. חברים ואורחים שלקחו חלק בפרויקט והשתתפו במסעות ובאירועים הנלווים במהלך השנה: אודי אדלמן, גסטון צבי איצקוביץ, קציעה אלון, סזן אונגלן, מיכל ברעוז, תאופיק דעאדלה, אביב דרעי, אביגיל יעקובסון, עלמה יצחקי, עאדל מנאע, סנאן עבד אלקאדר, מירה רשתי, חוה שורץ, נדים שיבאן ועומר שריר.
*צילום שער: מסגד א-זידאני טבריה, מאי 2023, צלמת: מיכל בראור
