כל הפוסטים מאת מחבר זה

על היפה והנורא בריאליזם הסוציאליסטי

28 בספט', 2009 | מאת רומן וטר | קטגוריה: מארב וינטאג'

גרגורי ריאזסקי, "יושבת ראש הקולחוז", 1932

גרגורי ריאזסקי, "יושבת ראש הקולחוז", 1932

"המילון הפילוסופי" שראה אור בהוצאה לספרות פוליטית במוסקבה ב-1975 (עורך: מ. רוזנטל) מגדיר כלהלן את הז'אנר האמנותי הידוע כריאליזם סוציאליסטי: "שיטה אמנותית, שמהותה – שיקוף אמיתי וקונקרטי מבחינה היסטורית של המציאות, הנתפשת בבבואת התפתחותה המהפכנית… שלב חדש בצמיחתה האמנותית של האנושות. מהותו של הריאליזם הסוציאליסטי: אמת החיים הבאה לידי ביטוי בדימויים אמנותיים מעמדותיה של השקפת העולם הקומוניסטית". להגדרה המהותית הזאת ראוי להוסיף הגדרה היסטורית רזה: עקרונות הז'אנר נוסחו והוכרזו כמחייבים בכנס הסופרים הסובייטיים הראשון, שהתקיים במוסקבה ב-1934, ומאז נקשרה בו תהילתו העגומה של מזכיר הוועד המרכזי של המפלגה, אנדרי ז'דאנוב, המוציא לפועל של המדיניות הסטליניסטית בענייני תרבות.
עוד בשנות שגשוגו (ועל אחת כמה וכמה כיום) נחשב הריאליזם הסוציאליסטי בעיני בעלי הדעה החופשית לסוגה נחותה, המדרדרת את האמנות לדרגת תעמולה וולגרית.
מדוע? המילון הפילוסופי מסביר זאת בחפץ לב, ומבהיר כי הריאליזם הסוציאליסטי הוא "כלי בעל עוצמה לחינוכן הקומוניסטי של הבריות". אמנות הריאליזם הסוציאליסטי (הסוצריאליזם) ממלאת בראש ובראשונה תפקיד מחנך, ולא מבדר, ומפקיעה באופן זה את המושג "פנאי" מתוכנו. המרתם של הערכים האסתטיים בערכים אידיאולוגיים מביאה מדרך הטבע לפוליטיזציה גמורה של היצירה האמנותית, ושלא כמו האמנות הפוליטית המסורתית – הלוא היא אמנות המחאה, ששירתה היטב את הבולשביקים לפני מהפכת 1917 – האמנות הסוצריאליסטית מפיצה את ערכיהם של האוחזים בהגה השררה. (המשך…)