אחד הפוסטרים (האם אתם יכולים לנחש של מי?...)

לראשונה (או לפחות לראשונה בהסטוריה שבעל פה שמסביב) הפעילה הביאנלה צנזורה – האמן הבלגי ז'אק שרלייר אמור היה להציג ברחבי העיר 100 פוסטרים ובהם ציורים של מאה אברי מין, כל אחד מהם מייצג אמן מפורסם אחר. כל אחד ואיבר המין שלו – אחד עשוי ממתכת, אחד שעיר, אחד עשוי מכדורי רובה, אחד פרוס לרוחב ומוצג בתוך תיבת זכוכית. מתחת לכל אחד רשום משפט שיכול לעזור לכם לגלות מי האמן ("משפחתו התרחקה ממנו בגלל זהותו המינית", "אוהב את בודריאר", "פרויקט מדהים למוזיאון אנטוורפן"). מי שמצוי באמנות עכשווית יוכל לזהות חלק מהם בקלות, חלק מהם דורשים קצת יותר יכולת להמר.

הבלגים, בעלי ביתן רשמי בג'רדיני, היו אמורים להציג את הפוסטרים ברחבי העיר מאחר שבמסגרת הביתן שלהם יש חלוקה מעניינת – ביאנלה אחת מציגים בו הפלמים, שנתיים אחר כך מציגים בו הבלגים הצרפתיים (האוצר אנריקו מסביר לי שאין להם ברירה אחרת – יש שני עמים בתוך אותה מדינה, אז עדיף שיתחלקו. רעיון מעניין…). בזמן שקבוצה אחת מציגה בביאנלה השניה מנסה (ולרוב גם מצליחה) לערוך פעילות או תערוכה תחת חסות הביאנלה ברחבי העיר.

אבל אברי המין לא צלחו את מערכת הקבלה הרשמית. בתכתובת סבוכה שמעבירה אחריות מאחד לשני מסביר האוצר דניאל ברנבוים שהפוסטרים פוגעניים. בתשובה לשאלה "פוגעניים למי" נאמר שהם פוגעניים לאמנים בתערוכה, אחר כך נאמר שהם פוגעניים לציבור, אחר כך לעיר ונציה, אחר כך לברנבוים עצמו. השלב הבא היה שליחת מכתבים לכל האמנים, בצירוף ציור איבר המין שהותאם להם. הרוב הסכימו (ביניהם קיקי סמית ואריק פישל) חלק סירבו (ביניהם ג'ספר ג'ונס וגרהרד ריכטר), אבל גם התשובות האלו לא הצליחו לגרום לפרויקט לקרות.

הבלגים לא ויתרו ועל אניה שחונה בין שני מוקדי התערוכה, הארסנל והג'רדיני, הם מציגים את הפרויקט, את האיברים, את המכתבים, ואפילו מכתב של ליגת זכויות אדם שיוצאת נגד צנזורה. במקביל, שבע ערים אחרות ברחבי העולם הביעו עניין להציג את הפוסטרים, וז'אק שרלייה ואנריקו שותים להם בירה על האוניה ונהנים מתשומת הלב.

מי שרוצה חידון קצר באמנות עכשווית ותרגומה למין, יכול למצוא את כל הציורים, כמו גם את מכתבי התגובה ב http://www.jacquescharlier-venise2009.be/

האוניה

צילום של האמן וחברות עם חולצת הפרויקט