אפרת ניר ויעל בלבן מציגות בגלריה שי אריה בתל אביב תערוכה יפה ומסקרנת. בלבן, שהגיעה לאמנות בגיל מאוחר יחסית אחרי חזרה בתשובה וגידול 7 ילדים, מציגה שלושה רישומים גדולים מאד, מרהיבים, שעשויים כולם משרבוט-סלסול ויוצרים דימויים עמוסים שמעלים על הדעת ארמונות, גנים ובעלי חיים. טכניקת יצירתם דומה במשהו למלאכת סריגה, התקדמות ב"עין" סרוגה אחת בכל פעם על-ידי הוספה והסרה, היוצרות נפחים וצורות. בלבן מציירת את הרישומים הגדולים האלה כשהיא עולה על סולם גבוה, ושם היא מבצעת את עבודת הרישום העוסק בסטרוקטורות כמעט מתמטיות, וצמצומן.

ניר, שהייתה סטודנטית מצטיינת ומבטיחה בבצלאל בגיל צעיר מאד (18), הפסיקה להציג אחרי תערוכת יחיד בסדנאות האמנים וחוזרת עכשיו לאחר כמעט 9 שנים, מציגה מיצב ששפתו מינימליסטית. היא שוברת את חלון הגלריה ומאחה אותו בחזרה במסקינג-טייפ ומציבה הר העשוי ממחקים גרוסים. על ההר מוצבת סירת ספוג קטנה עם דגל שעליו כתוב it calls you when the magic is finished"". על ספסל הגלריה, כמו במרחצאות, מונחים כמו זוג מגבות שני תצלומים שנקראים "חץ". על מדף מוצגות סדרות עבודות המכונות "רמזור","אדווה","ליקוי", ו"נוף" – סימנים של מערכת יחסים שניהלה האמנית עם אובייקטים וחומרים, המכילים רמיזות מאופקות וחמורות על פשרן של היחסים והרגשות כלפיהם.

חוויה בצפייה בתערוכה מעלה על הדעת מחשבות על מסע, ואם אפשר להיות פואטית, על מסע לתוך השפה. סירת הנייר הקטנטנה בתוך הר המחקים הגרוסים במרכז החלל, והרישומים הגדולים של בלבן בהם ארמונות וגנים, מלכה ערופת ראש וטווסים, סריגת סוודר עצום מימדים לאהוב שיצא לקרב (למסע), או מטפחת ענקית שאפשר לנפנף בעזרתה לשלום (1). הדימויים הללו מכוונים לעניינים של הפלגה או נסיעה, אך גם המתנה. הקשר למסע לתוך השפה עולה מהדימויים המפוארים של בלבן, שהם גם סוג של קליגרפיה חסרת פשר, שרבוט בסוג של כלי כתיבה על מה שניתן לראות בו גם פתק ענק.

העיסוק בשפה עולה בעבודתה של ניר במשפט הכתוב על דגל הספינה ויכול לרמוז על שיבוש תרגום – על מה שיכולה להיות לו משמעות מילולית בשפה אחת, אך הוא משובש ע"י תרגום שגוי. כך אפשר לתרגם: it calls you when the magic is finished: זה קורא אליך שהקסם נגמר, אולם האסוציאציה היא לשיבוש תרגום כמו בבדיחות על תרגום עילג: זה קורה לך כשהקסם פג.

בשתי תערוכות היחיד נוכחת הטראומה כדבר הנסתר שאינו מופיע. אצל בלבן, שזכורה מתערוכות קודמות כפסלת העובדת עם חומרים מזדמנים בצורת חיבור קלילה ומרפרפת, נעדר הפעם הפיסול ונותרו רישומים "פיסוליים" מפתיעים. בעבר היא הציגה עבודות העוסקות בטראומת הוצאות להורג ואלימות של משפחה יהודית במוסקווה, וכאן היא מציגה רישומים אובססיביים ומנופחים כמה שעשוי להתגלות ככיסוי ללא כלום. בשניים מהרשומים עולה עולם הרמטי וסגור, ובשלישי נערף ראשה של מלכה. המסע בשפה, אולי אם נרצה בשפה העברית, ממסקווה וברלין אל גלריה שי אריה בתל אביב, מסתכם בצמצום התזוזה למינימאלית, הדומה להצעתה של ניר בסדרת העבודות המונחות על המדף: התרוממות, אדווה הנוצרת במפגש בין האטב לנייר הטישיו, נוף גזור החושף את המדף הפשוט. מסע מינימאלי, מצומצם לתחומי הבית, שולחן הכתיבה, דף הנייר.

כאמור, ניר שוברת את חלון הגלריה. בטקסט התערוכה מצוין כי זהו שיחזור של חלון שבור שראתה בגלריה בברלין. כששאלה מי האמן ששבר את החלון, התברר לה שמדובר בחלון שבור אמיתי שיתוקן בהמשך היום. ניר משחזרת את המראה ומציעה קריאה של עולמה האמנותי העוסק בשבר: מחלון שבור בליל הבדולח, דרך הזכוכית הגדולה של דושאן (2).
בין שתי התערוכות נוצרים יחסים של ניגוד ואפילו מאבק מעניין בין עושר, ריבוי ועודף ברישום של בלבן שעוסק בלא כלום, מסתיר ריק, דף לבן, שרבוט עצבני, לבין החומרה של ניר, שמצמצמת את העולם כולו למינימום – מפגש הדף באטב. נשמת אפו של המדף הערום שמציץ מהריבוע של הנוף שנגזר. בין בלבן הפורסת עולמות עשירים בגווני רישום של שחור לבן שמציעים עולם בינארי ושאלות של כן או לא, ובין ניר המציגה את הצבע כמפתח הבנה לשפה שהיא מפתחת. כך "רמזור" מציג סירות אדומה ירוקה וצהובה ומציע מפתח קידוד שעסוק במפגש בין צבע לסימן בשפה. כך גם פילטר צילום ג'לטין כתום מאיר את הר המחקים וניר מוסיפה בשיחה קטע מספר המתאר קידוד פואטי חריף של הצבע הכתום וצבעים אחרים (3).

הערות :
1. בהסתמך על דבריה של יעל בלבן בשיח גלריה בגלריה שי אריה בתל אביב, 2009\6\13
2. תודה לשגיא רפאל על הערתו בעניין.
3. קטע שקראה אפרת ניר בשיח גלריה בגלריה שי אריה בתל אביב 2009\6\13 מתוך 'להפך' של ז'וריס קרל הויסמנס בתרגום בני ציפר: ולבסוף, עיניהן של בריות חלושות ועצבניות, התרות ברעבון חושים אחר סעודות עשירות בתבלים ומלחים, עיניהם של אנשים מסוגפים ורגישים להחריד-אלה נוטות חיבה ברב המכריע של המקרים אל הצבע המרגיז והחולני, המזהיר בפארו המלאכותי ובחמיצותו הקודחת: הכתום.