לימודי "כמו אמנות"

15 באוג', 2009 | מאת דורון ליבנה | קטגוריה: שוטף

לאחרונה התפרסמו במוסף גלריה של עיתון הארץ ביקורות של סמדר שפי על תערוכות הבוגרים בבצלאל ובמדרשה, שעסקו בין השאר בביקורת על צורת ההוראה במוסדות אלו. דורון ליבנה, אמן, חבר בגלריה השיתופית אגריפס 12 ומרצה בכיר במחלקה לאמנות בבצלאל, מבקש לענות.

לאחרונה הופיעו במוסף 'גלריה' של הארץ מאמרי-ביקורת על תערוכות-הסיום של המחלקה לאמנות בבצלאל ובמדרשה. הביקורת נסבה על עבודות שהוצגו; לאורן היא פונה לעסוק במעשה-ההוראה שמתקיים במוסדות הללו, וקובעת שהמורים הנוגעים בדבר עשו מלאכתם רמייה, מפני שהעבודות של הבוגרים הן גרועות.
אני מבקש להעלות הרהורים אחדים מתוך הכרה בעומק ובמרכבות של המושג ביקורת. נוסח מוקדם של מאמר זה נשלח כתגובה אל מערכת המוסף. בתא הדואר האלקטרוני שלי התקבל אות שהמסר הגיע ליעדו. הוא לא פורסם. נראה שדבריה של המבקרת סמדר שפי, הם בעיני עורכי המוסף תורה מסיני שאין להרהר אחריה. חבל שכך, מפני שמוסף 'ספרים' של אותו העיתון מלא בדיונים ערניים ומרתקים בין מבקרים למבוקרים, החושפים את השיקולים המקצועיים של הסופרים ושל המתרגמים מצד אחד, ושל המבקרים מצד שני, ומכל אלה אפשר ללמוד המון. כעת, כיוון שאיני רואה סיבה לזה, שדבריי לא יישמעו, אני פונה אליכם.

איש-מקצוע ראוי לשמו מחוייב ללמוד כל ביקורת על עבודתו ולהפיק ממנה את המיטב. ביקורות על עבודות שלי כאמן אני לומד ביני לבין עצמי, אך המאמרים הנ"ל עוסקים בעבודתי כמורה, גם אם אינם מתייחסים אלי אישית. כיוון שכך, התלמידים שלי מעורבים בעניין, וכן עמיתיי והממונים עלי. במקרה זה השתקת התגובה שלי – או של מי מעמיתיי, אם ניסה להגיב – חמורה במיוחד.
אבל האם ניתן להתייחס למאמרים האלה כאל ביקורת-אמנות, או כאל ביקורת מכל וכל? ביקורת היא תכליתית וקונסטרוקטיבית, במובן זה שהיא מְבַנה (constructs) מושאי-ייחוס או אידאלים המשמשים כאמות-מידה, שעל-פיהן נשפטים מושאי הביקורת. מעשה-השיפוט מושתת על מושגי-יסוד ועל הנחות-יסוד לכדי מערכת של טיעונים מנומקים. כמובן, מאמר ביקורת אינו צריך להיות עבודה סמינריונית, אבל הוא אמור להיות ביקורתי, כלומר מבוסס ומנומק. דוגמה לביקורת היא מאמרו של חיים דעואל-לוסקי "חווית האמנות העכשווית", שפורסם בהעיר ובמארב.

המאמרים של שפי אינם ביקורתיים אלא מלעיזים. הם אינם ביקורת, אלא ניסוחים של רשמים ושל העדפות לא-מנומקות. "בבצלאל הוצגה בעיקר אמנות שרק נראתה כמו אמנות [דבר והיפוכו, ד"ל], כמו תפאורה…" פרטי ונמקי בבקשה! כיצד אדע להבדיל בין אמנות לבין מה ש"רק נראה כמו" אמנות? "ציורים גרועים, תצלומים סתמיים, מיצבים נטולי תפיסת חלל בסיסית…" ובכן, אם לא אגיש מיד את התפטרותי ואתעקש להמשיך וללמד, אזי חובתך כלפי דור-העתיד של האמנים היא להראות לי היכן בדיוק טעיתי וכיצד אתקן את המעוות. הבהירי זאת לתלמידים, לכל הפחות, כדי שיידעו מה עליהם לקבל ממך, שלא קיבלו ממני.
אמת-המידה היחידה שעל-פיה אוכל להבחין בין עבודה טובה לגרועה, נמצאת בהיגדים כגון "העבודות [הטובות] יכולות להזכיר [תצלומים] של גלעד אופיר… או את ציוריו של ג'ון וירצ'ו הבריטי… ההקשרים לאמנים אחרים חזקים… במיוחד למגזרות הנייר של ויליאם קנטריג'… [או ל]עבודה מוכרת מאוד של קבוצת F+AES הרוסית…" מעבר לזה מתארת המבקרת חוויות ורשמים מעבודות שמצאו חן בעיניה. רשמים אלה הם, כמובן, עניינה האישי, ואיני מבין מדוע היא בחרה לשתף אותי בהם.
מקריאת ביקורתה של סמדר שפי מסתבר שמורה לאמנות צריך ללַמד כיצד לעשות עבודות שלא תהיינה של ויליאם קנטריג' או של ג'ון וירצ'ו, אך ייראו כמוהן. עכשיו עלי לבחור באמנים הנכונים, שהעבודות של תלמידיי תיראינה כמו העבודות שלהם בתערוכת-הבוגרים הבאה.

זה בוודאי מה שתעשה סמדר שפי כאשר תפתח את בית-הספר שלה לאמנות. אני פועל מתוך אידאולוגיה אחרת לגמרי, ומצפה למבקר/ת ראוי/ה לשמו/ה, שאוכל להיכנס איתו/ה לדיון של ממש על אמנות ועל הוראתה. מעבר לזה, איני רואה כל דרך להתייחס למאמריה של שפי.

אודות דורון ליבנה

דורון ליבנה הוא אמן, חבר בגלריה השיתופית אגריפס 12 ומרצה בכיר במחלקה לאמנות בבצלאל.

פוסטים נוספים מאת דורון ליבנה

24 תגובות
הוספת תגובה »

גיורא‏ ‏ 16 באוגוסט, 2009 1:14 :

אני מסכים לחלוטין עם דבריו של דורון ליבנה ושמח על כך שכמורה בכיר בבצלאל בחר להגיב לכתבה הזו.
נדמה שסמדר שפי חוייבה על ידי מערכת העיתון לכתוב ביקורת על תערוכות הסיום,
ומתוך חוסר ברירה בחרה בדרך מלאה במרמור וחוסר סבלנות (מה שבא לידי ביטוי בכתיבה על בצלאל ורק החמיר בתאור המצב במדרשה).
הבעיתיות של הכתבה (בעקבות דבריו של דורון איני מרגיש נוח לקרוא לטקסט הזה "ביקורת") היא כי מבין הכתבות המעטות שהתפרסמו על התערוכה, נדמה כי זו הכתבה שהכתיבה את הטון, או לפחות את האווירה, בשיח הביקורתי כלפי התערוכה.
זאת למרות שלדעתי, כמו לדעת רבים, היו בתערוכה רגעים גדולים וטובים.
על מוני‏ ‏ 16 באוגוסט, 2009 8:37 :

אולי תפסיקו כבר לסקור את תערוכות הבוגרים? כמה מעניין זה יכול להיות? מי שלמד במדרשה – יוצא משם ממודרש, ומי שלמד בבצלאל – יוצא משם מבוצלאל, ורק אחרי שנים מתגבשת האמירה האישית המקורית.
אמן – גם אם הוא מוכשר – צריך שנות עבודה מאחוריו כדי ליצור את יצירותיו הטובות. "עבודות מוקדמות של" בדרך כלל בוסריות ופחות מעניינות, כמעט בכל תחומי האמנות. מעטים הם האגון-שילה'ים, בעצם יש רק אחד… אז תעזבו אותנו בשקט. רוב הבוגרים אפילו לא יהפכו לאמנים. בעצם אלו תערוכות שנועדו לעשות פרסומת לבית הספר – מקומן לא יכירן בין תערוכות האמנות.
ולא – חיים דעואל לוסקי אינו דוגמה טובה לכתיבה נהירה על אמנות (או נהירה בכלל). אני מתעבת אנשים שלא מסוגלים לנסח דבריהם כך שהאחר יבין. כתיבה טובה ממוענת לקורא ולא לאיזה ספירות עליונות של שופוני, גאון הנני… מעדיפה לקרוא את רותי דירקטור.
יגאל‏ ‏ 16 באוגוסט, 2009 21:04 :

אכן משהו רע קורה בעולם ביקורת האמנות.
כשהביקורת לא מתייחסת למה שקורה בשטח אלא מנסה לפאר את הכותב זו לא ממש ביקורת.
ובטח לא חוכמה לצאת כנגד תערוכת סיום שהיא ראשונית במהותה.
נדמה כי לכותבת חשבון ארוך עם המוסד, ללא קשר לתערוכה כזו או אחרת המוצגת בו.

אם יש לי ביקורת היא לאוצרות אם אפשר לקרוא לזה כך, הייתה הרגשה שעבודות רבות לא קיבלו את החללים המתאימים להם והתערוכה בקומה התחתונה קצת התפספסה.

מסכים עם העל מוני על טיבם של מסכי מלל בלתי מובן

ישר כוח לדורון ליבנה על מכתבו
m‏ ‏ 17 באוגוסט, 2009 4:14 :

איך אפשר בכלל לכתוב "ביקורת מנומקת" על בוגר טרי של מחלקת אמנות, צריך קצת בשלות כמדומני, הטענות של דורון ליבנה לא מובנות, גם הדוגמה של דועל לוסקי לכל היותר היא טעמו האישי, לא מצאתי בבקורת של דורון ליבנה תיאוריה מפליגה אלטרנטיבית לרדידות של שפי.

כפי שכתב על מוני לפני קצת מוגזם לתת ביקורת מנומקת לתלמיד אמנות אפילו בוגר שזה עתה יצא לאויר העולם מהמחלקה ה"סגורה" שבה הוא למד, נכון לעיתים יש תלמידים עילויים שברור שהם הולכים להיות אמנים, אבל גם זה לא בא ממשנה סדורה.

מה עשה דורון לבנה, הוא עשה בדיוק מה ששפי עושה, כשאין באמת במה להיאחז, כלומר אין באמת סיבה טובה לכתוב ואז או שמתדרדרים לכתיבה אישית או משהו לא נחמד מהסוג הזה, הבעיה היא עצם הסקירה של מחלקות לאמנות כאשר אין ממש כלים למבקר.

ממש לא טוב שמורה בכיר ככול שיהיה יוצא בביקורת על המבקר זה נשמע מאד רע, אפילו אם המבקר לא עשה מלאכתו כראוי לדעת המורה הבכיר.
דורית‏ ‏ 17 באוגוסט, 2009 16:06 :

אני דוקא הייתי רוצה להתיחס לנוהג המביש שלא לפרסם תגובות שאינן מחמיאות לסמדר שפי.

זאת לא פעם ראשונה, זכור לי מקרה שבו בביקורת על תערוכה (אם אני זוכרת נכון בקלישר ) היו שגיאות" קלות", כמו תאור עבודה שכלל לא השתתפה בתערוכה. התגובות שציינו זאת לא פורסמו אך הטקסט של הביקורת תוקן.
מי שפותח את הפרסום לתגובות , חיב לפרסם כל מה שעניני, מנומק וכתוב בלשון נאותה. הוא לא יכול לפרסם רק מה שמוצא חן בעיניו. יש בזה חוסר כנות ואפילו רמאות.
בובי שלום‏ ‏ 17 באוגוסט, 2009 16:53 :

אני לא מבין למה בכלל מתייחסים לדבר הזה שמייצג את אוסף האמנות של שוקן
כאילו מה… זה הרי כל כך ברור עד כמה היא לא כותבת לעניין ומונעת מאינטרסים זילות ורדידות
הכי טוב זה פשוט לא לקרוא אותה
סטודנטית‏ ‏ 17 באוגוסט, 2009 18:00 :

דורון,
אני סטודנטית במחלקה.
תודה על הטקסט, הוא חשוב ביותר ואני מסכימה עם כל מילה.
אני בעצמי שלחתי מכתב למערכת בעקבות הביקורת של שפי. גם שלי לא פורסם.
הטקסט שלך במארב הוא מבחינתי צעד ראשון במאבק ארוך וחשוב.
עינת ע.ג.‏ ‏ 17 באוגוסט, 2009 21:46 :

דורון יקר, כדורבנות. ובאומץ.
תודה.
בן‏ ‏ 17 באוגוסט, 2009 23:56 :

ל על מוני- מסכים עם כל מילה שלך.
לדורון לבנה- לא היה לך קשה לשכנע אותי בטיעון כנגד סגנון הביקורת של סמדר במקרה זה .
רועי‏ ‏ 20 באוגוסט, 2009 10:35 :

איך בכלל אפשר להתייחס ברצינות לביקורות האמנות המפוחלצות של סמדר שפי? שנים שהאשה הזאת מצטטת קומיניקטים וטקסטים של תערוכות ש"נחשבות" בעיניה(כל החשודים מידיים, כמובן, בלי יוצאים מהכלל או מהשורה) וקוטלת בצורה גסה ולא אינטליגנטית את כל השאר.
קוף ליצן‏ ‏ 20 באוגוסט, 2009 10:54 :

ושוב הנסיון הנואל לפתח שיח עודף בכדי לחלץ את עצמנו מהמבוכה שפשוט נתפסנו במערומינו. ידוע לכולנו שמרבית המורים המרכזיים בבתי הספר הם חבורת אמנים מרירים שעוסקים בהשלמת הכנסה, צבירת עוצמה פוליטית בשדה האמנות ובשירשור עצמם למען שיקום חלקי של האגו. כולנו יודעים גם מה מתרחש בתוך חדרי הלימוד הכה מונוליטיים האלו, כיצד מועבר הידע "הנכון" וההיסטוריה "האמיתית". יותר מהכל, כולנו יודעים כיצד כובשים המוסדות האלו את זמנו הפנוי של הסטודנט, כך שבסופו של דבר הוא לא יוכל לחקור בעצמו אלא יהיה עסוק כל העת בסיפוק צורכיהם של המרצים. טרם נגענו במוסד הביקורת המגוחך, שמשמש בעיקר במה להתנצחויותיהם של המרצים בינם לבין עצמם כשגבם למעשה מופנה לעבודות, והם מנסים לגרוף לעצמם את הסטודנטים משל היו ז'יטונים בקזינו. הסיגנון של הביקורת הוא לא התוכן, מחוות רגישות היתר האלו מיותרות כאן, בעיקר כשכולנו עברנו את טקסי ההשפלה בבתי הספר הוולגאריים להחריד במחוזותינו.

נקודה נוספת היא, לימודי האמנות הם בעיקרם משחק לבורגנות הכבדה, חצר אחורית מפוקחת ומנוהלת בה הילדים יכולים להמשיך בקייטנת החיים שלהם ארבע חמש שנים נוספות. זה לא באמת חממת אמנים מלאת תשוקה, מרד, אינטלקט ועשייה פורצת גבולות. היוצאים מן הכלל הם מעטים ומי ייתן וירבו
יניב וייסה‏ ‏ 20 באוגוסט, 2009 12:52 :

משהו רע קורה באומנות המקומית והגיע הזמן שמישהו התעורר ויעשה משהו בנדון !
הגיע הזמן שאנשים יסיקו מסכנות ויפרשו ובמקומם יעלו אנשים חדשים, שיובילו את אומנות למקומות אחרים. אם כל הכבוד למורים / אוצרים / מבקרים הותיקים, שלחלקם ראוי לתת הרבה מאוד כבוד על פועלם וחלקם ללא ספק לימשו אותי הרבה מאוד על אומות וצילום, אבל הגיע הזמן לרענן את כוחות כי חלק גדול מהאנשים פשוט שחוקים וחסרי חשק.

הגיע הזמן, שיתנו לסטודנטים לסיים את הלימודים ולהמשיך ליצור ורק אח"כ להכניס אותם לתערוכות ולגלריות. אמן צריך להוכיח את עצמו ולא לזכות ב"תהילה" על סמך עבודות שנוצרו במסגרת אקדמית כזו או אחרת. תנו לאנשים ליצור, ללמוד את עצמם, להתבגר ורק אז לקטוף את הפירות

הרבה אפשר לדבר על המהפיכה הדיגיטלית, אבל ראוי לציין שמצב הסטודנטים היום בכי רע ! אני רואה עבודות של סטודנטים במגמות השונות לצילום וחלקם הגדול מתייחסים בבוז לעצמם, לעבודות שלהם ולסובבים אותם. חוסר רצון, חוסר אכפתיות ובעיקר חוסר ידע שמובילים לקריסה של הענף. כמו בכל תחום בחיים, גם באומנות, אנחנו עדים לירידה ברמה, בבינוניות ובעיקר בחוסר תוכן.
מעין‏ ‏ 21 באוגוסט, 2009 16:12 :

אכן, אי פרסום תגובות שמביעות ביקורת על תוכן הביקורות של שפי הוא מנהג בקרב עורכי הארץ. גם אני כתבתי בעבר תגובות מנומקות שלא פורסמו. פרסום דבריו של דורון חשוב בעיקר כסימונה של דרך אחרת שבה למבקר אין יותר כוח בלתי מוגבל, כיצירת פלטפורמות אחרות לביטוי. חשוב שכול מי שיפגע בעתיד מביקורת לא עניינית, לא הוגנת או מרושעת, לא יפחד למצוא את הדרך להביע את דעותיו ולומר את דברו. יש הרבה אנשים שמקשיבים.
לקוף ליצן- גם אני חוויתי את צורת הביקורת עליה אתה מדבר, אבל יש לי תחושה שהרוחות משתנות, שיש מורים חדשים בבתי הספר האלו שחלקם מנסים להכתיב צורת ביקורת אחרת, רגישה ובונה יותר. אותו דור חדש מתבטא גם בכותבים חדשים בעיתונים שיהפכו, אני מקווה, למבקרים של הדור הבא, וביחד עם אמנים צעירים ואוצרים חדשים שמנסים ליצור צורת תקשורת כנה, ישירה, מוסרית ושיוויונית יותר בין כל החלקיקים שמרכיבים את עולם האמנות, אולי, רק אולי, יש מקום לאופטימיות.
ולבוגרים הטריים- תנוחו. יש זמן.
m‏ ‏ 23 באוגוסט, 2009 14:02 :

במשך זמן יצא לי לקרוא תגובות נגד שפי, איני מתיחס כרגע לצדק בביקורת הלגטימית על שפי, מן הראוי שגם המבקר יבוקר בזה אין ספק, אולם למורה שמנסה להתעמת עם מבקר שמבקר את תלמידיו יש מה להסתיר ויש אינטרסים, רק שהביקורת שהוטחה בשפי בעיתון היתה ירודה ונמוכה, בסגנון משמיץ, שובניסטי ואלים . באופן קבוע היה אחד שכתב בניק קבוע (קנט) וקלל אותה באלימות מזעזעת, ואני לא עדין נפש, מי שחושב שזה בסדר לקלל באלימות שיצטרף למקהלה הזו מסביב למורה ה"בכיר" מבצלאל שמנסה פה לבוא חשבון עם "כותבת רדודה" אבל בעצמו הוא מגחיך את תפקידו כמורה לאמנות.

זה לא משנה אם יש צדק בדבריוהדרך והסגנון והחסות שהוא מבקש לגוזליו מעוררת חמלה מכמירה ממש, יש בעיה בעצם ההשתלחות שלו, אפילו אם היא "צודקת" ולא מפליא שתלמידיו כה שמחים שהוא מגן על הגוזלים שלו, אולי המבקרת נהגה בהם בחוסר הגינות רחמנא ליצלן, רבותיי הבורגנים שלומדים בבצלאל נמאסו .
בובי שלום‏ ‏ 23 באוגוסט, 2009 21:17 :

לM איני בורגני לפחות לא ממש ולא למדתי בבצלאל למרות שהייתי רוצה ולצערי גם לא למדתי אצל דורון ליבנה ועדיין כבוד המבקרת ועיתונה הנכבד צריכים הם בעלי הכוח לאפשר לתגובות נגד שפי להשמע
בנוסף הגברת הנכבדה אכן חוטאת בביקורת יתר שלילית ומיותרת לכיוונים צהובים לטעמי כמובן ובנוסף מפגינה טעם רע וחוסר רגישות להרגשתי ולכן רוצה אני לפחות להיות מסוגל להגיב ובנוסף לבקש שינוי ברמת הכתיבה על אמנות מהעיתון אותו אני קורא ואף לא עלינו אוהב
ולסיום הבינוניות של שפי מבעסת בשפת העם והעם רוצה יותר ומוכן לשלם אז בבקשה
m‏ ‏ 25 באוגוסט, 2009 2:24 :

שלום בובי,

מה זה חוטאת בביקורת יתר שלילית?

היא מבקרת, לא נראה לך שחלק מתפקידה לחטוא בבקורת שלילית? האם לדעתך עליה לטפח את תלמידי בצלאל רק בגלל שאולי איזה מורה עלול לכעוס או אתה שרואה בביקורת שלילית משהו רע. מי אמר שביקורת שלילית היא דבר רע?

אפרופו ביקורת שלילית:

איני יודע אם יצא לך לקרוא את קנט אותו אחד שקלל אותה בבוטות, כתב בצורה פרועה ומאד אישית, האם ונניח אפילו שיש צדק מסויים בביקורת נגד המבקרת, נראה לך שככה יטפלו בה בצורה כזו אלימה וחולנית?

איני מגן על שפי ואני לא קורא נאמן שלה , אבל לא השתכנעתי שהלינץ' נגדה הוא ענייני.

מהפעמים שבהם קראתי ויצא לי לקרוא חלק מהתגובות האלימות של הטוקבקים במיוחד אותו "קנט" ברור שהקו האלים אינו מיקרי , ויש לעיתון הארץ את כל הזכות לא לתת לבריונים את הבמה לכתוב באלימות נגד עיתונאי ואו מבקרת, אפילו אם היא לא המבקרת הכי מוצלחת לדעתם.

גם הנסיון הזה שבו מורה בכיר (!) יוצא נגד המבקרת נקרא רע מאד, יש שני שדות – יש את הבית ספר לאמנות ויש את שדה האמנות עצמו, כבר נכתב שהשדות הללו מתערבבים בעצם הביקורת על תערוכות סיום, הסיטואציה יוצרת מצב בלתי אפשרי, שניתן אולי לחמוק ממנו בשיטה פחות אגרסיבית, אולי, אבל התלמידים אצו לקבל את החממה בחזרה לה הורגלו יש להניח אצל המורה ה"בכיר" והנה הוא אפילו כותב מאמר מחאה נגד המרשעת האיומה.

יופי, נקווה שהם יבינו שהשדות נפרדים, בעצם תערוכת הסיום, מעתה הם חיים בעולם די אכזרי למען האמת.

כמה שנים תעברונה עד שהם לא יזדקקו להגנה של מורה "בכיר" ?
בובי שלום‏ ‏ 25 באוגוסט, 2009 13:10 :

אהלן M

התכוונתי לביקורת יתר שלילית כלפי אפרוחי אמנות רגישים
זאת אומרת ישנה איזושהיא מידתיות ורגישות מתבקשת
והכל לטעמי בלבד ולדעתי האישית בלבד

מעבר לזה יפה עשה המורה הבכיר שיצא להגנת אפרוחיו ולא השאיר אותם מפוזרים לדמם בשטח
ואכן לחלקם יקח זמן רב שנים ארוכות בכדי לא להזדקק לאותו מורה בכיר וגם בזה אין פסול אלא יופי

כמובן שבתוך סצינה קטנה במדינה קטנה הכל מתערבב ואותם אנשים גם שופטים וגם מוציאים לפועל
וזו בעיה טובענית ומכאן תיאור הסצנה כביצה לא ביצת תרנגולת כי אם ביצה טובענית
יום טופ
דורון ליבנה‏ ‏ 26 באוגוסט, 2009 7:55 :

אני רוצה למקד את הדיון על ה"פוסט" שלי בנוגע למאמרי-הביקורת של סמדר שפי על תערוכות-הסיום של 'בצלאל' ושל המדרשה.

אני מצטט מהטקסט שלי:
איש-מקצוע ראוי לשמו מחוייב ללמוד כל ביקורת על עבודתו ולהפיק ממנה את המיטב.

כלומר, אני מתייחס ברצינות לביקורת, אבל מה אפשר ללמוד מטקסטים כגון אלו, שביקרתי אותם (להבדיל מטקסט אחר, שהבאתי כדוגמה לביקורת ראויה לשמה)? על מבוססות האמירות בטקסטים הללו? האם הן ראויות לשם המכובד 'ביקורת'?

מה הם האינטרסים, העומדים מאחורי פרסום של חוות-דעת לא-מנומקות — חיוביות, או שליליות — על יצירות-אמנות?

עניינים נוספים:

יש הבדל מהותי בין כתיבה על עבודות-אמנות ובין טענות לגבי תהליכי החינוך וההוראה, שמתקיימים בבתי-ספר לאמנות. חוות-דעת פומבית על הוראת-אמנות מערבת עניינים, שהם מעבר לאינטרסים של אמן מבוקר. חוות-דעת כזו, שמתיימרת להשתתף בתהליך הוראת-האמנות, מחייבת ידע והבנה מעמיקים עוד יותר מאשר ביקורת על עבודות-אמנות. לא היה עולה בדעתי להתייחס בפומבי למאמר ביקורת, או "ביקורת", על עבודות שלי.

לבסוף, הבאתי את מוסף 'ספרים' של הארץ כדוגמא לבמה מרתקת של שיח בין מבקרים למבוקרים. ב'גלריה' אין לזה מקום, משום מה. למבוקרים — לא אני בלבד — אין זכות דיבור שם.

תודה.
דורון ליבנה
איל‏ ‏ 28 באוגוסט, 2009 17:52 :

לא יעזור. אין בין המילים ששפי כותבת ובין ביקורת דבר וחצי דבר!
מה יש? יש חשבונאות, רכילות, סגירת עסקים, כסף וכבוד ומעמד.
הגברת אלימה בצורה חריפה, ועושה את "עבודתה" מאהבת הכוח ולא מאהבת אמנות.
לפחות אותו קנת שמוזכר אצל m ענה לה באותה מטבע, והיה משעשע לראות שהוא בא מן התחום הקרוב (גם מבקר/ת?) ומכיר איך היא פועלת.
דורון ליבנה צודק ! אין כאן ביקורת!
m‏ ‏ 28 באוגוסט, 2009 22:26 :

איל מציג לנו את הורסיה "עין תחת עין" לפיה אותו קנת, תיקנתי נכון הוא קנת ולא קנט כמו שכתבתי פעל מטעם הצדק המיזרח תיכוני המוכר כ"עין תחת עין". יפה, אכן משב מרענן של קידמה.

זכור לכולנו, טוב לחלק מכולנו אם נדייק, אמן ומבקר שכבר לא נמצא עימנו, ושמוצג בונציה, שהביקורות שלו היו לעיתים מורכבות מביטויים אומללים או בוטים או סתם הטלת רפש שאם נשווה את שפי אפילו לעומתו, יסתבר היא מנומקת עד לזרא ממש.

האם מישהו חשב שלא סולחים לבוטות של שפי רק בגלל שהיא אישה, ובכלל איפה הנימוקים וההוכחות החותחות של מבקריה?

היא ביקרה בבוטות מחד ומאידך נו-כן כנראה שהיא צדקה בסה"כ.
איל‏ ‏ 29 באוגוסט, 2009 17:06 :

טועה ומטעה מר/גברת M.
עד כמה שזכור לי התמקד אותו קנת בשלוש נקודות עיקריות של הטקסטים של שפי:
1. רמת הכתיבה, הניסוח וגובה השפה.
2. הנימוקים וההסברים הקלוקלים או החסרים במאמריה (שלא לומר טעויות מביכות).
3. חשיפת ההקשרים והסיבות מאחורי ה"ביקורת".
מסתבר M, כשרוצים ומתעקשים אפשר להפוך הכל לנגטיבי, ולהפוך את מה שדורון ליבנה טוען לרע או מרושע.
המרושעות וחוסר המקצועיות (וגם חוסר תום הלב) שייכים כולם לשפי. חשיפתם ראויה תמיד, ולכן מאמרו של ליבנה במקומו, כמו שכל ביקורת לגיטימית על שפי במקומה.
ואם תתעקש/י להעלות את היותה אשה הרי שמעשה ההונאה מצדך רב, כי מעולם לא נטען כנגדה דבר וחצי דבר כגון זה!
אפילו מר לביא, שההפניה לגביו אצלך כה "מרומזת" – הגם שאינו חף מכל מה שאמרת, היה לפחות פתוח וכנה בסיבות שהביאו אותו לכתוב או לומר כך או אחרת!

חוששני מר/גברת M שתצטרך/י למצוא טיעון יותר משכנע, או לכל הפחות, טיעון שאינו מסריח בסגנון שפי…
m‏ ‏ 30 באוגוסט, 2009 0:35 :

כך כותב דורון לבנה המורה הבכיר:

"מה הם האינטרסים, העומדים מאחורי פרסום של חוות-דעת לא-מנומקות — חיוביות, או שליליות — על יצירות-אמנות?"

נניח רגע לעצם השאלות ואו הבקשות של המורה הבכיר,- ממתי זה עניינו מה הם האינטרסים של המבקר מה זה פה שלטון בולשביקי על המבקר לחשוף בפני המורה הבכיר את צפונות ליבו? (את צפונות המורה הבכיר כולנו מכירים?)

מאיפה הוא הביא את המתודיקה הביקורתית הזו? מאיפה הוא מצליח ליחס לביקורת את המיבנה הזה, ואחר שנסו ניסיתי להבין למה המבקר צריך לרדת לעומקו של תלמיד בוגר בצלאל הינוקא, שנניח שיצא ממנו גם מורה בכיר בעתיד, ואף אם נניח ינסה המבקר לתהות מה הם האינטרסים הרי שכנראה שפח יקוש יפער במילא. כי מי לנו יתקע שהתלמיד או התלמידה לא יחליטו לאור סיבות כאלו או אחרות, שלאחר הביקורת ה"מנומקת" להמשיך הלאה ולהיות חוקר של מוחו של העכבר הבינארי, נניח? (כאילו)

מה הם האינטרסים?

יואיל בטובו מר דורון לבנה לפרוט אותם, אבל יזכור, כי למעשה מה שהוא דורש כי האינטרס של המבקר יהיה כזה שהוא יקבלו, ואם האינטרס אינו שקוף, או שנדמה למבוקר כי האינטרס קיים רק שאינו מרוח על הפרוסה הנכונה, אז מותר להשתלח בו, ולתת לו ואו לה בשיטות "מאד מנומקות" ביקורת שהיא בעליל לא כל כך "מנומקת" לכשלעצמה מלבד הביטול של הביקורת כמוסד אובייקטיבי גם אם פה ושם משתרבבת גמחנות מזדמנת לבקורת התבונה הזו.

הקיצר, אולי שיזמין המורה הבכיר ביקורת כבקשתו, ואולי יטרח שתהיה מלאה ב"חיוביות" ושלא ישתרבב אליה ולו קורטוב "שליליות" רחמנא ליצלן. או חוסר ב"מנומקות" הלוואי לא ידע איש ביקורת בלתי מנומקת, שרירות החיים אינה מובנת מאליה.

וגו.
דורית‏ ‏ 31 באוגוסט, 2009 19:41 :

דורון, מה שכתבת ריגש אותי מאוד.
לא קל לסיים לימודי אמנות, כמו שלא קל ללמוד אותם.
לפעמים חשוב לזכור שביקורת היא רק ביקורת, ויש לקחת אותה בפרופורציות הנכונות ותלויות ההקשר.
אם לא נעשה את זה, וניקח את הדברים קשה מדי או רחוק מדי, אנו עלולים בטעות להפסיק לעשות את מה שאנחנו מאמינים בו.
וזה כבר באמת יהיה חבל..
כמה מחשבות על החיים שאחרי הלימודים: http://dp-heart.com/?p=8
אורן‏ ‏ 26 באוקטובר, 2009 22:26 :

דורון ליבנה-תתחיל ללמד ולא להתרברב