משיחת דמים
18 בינו', 2010 | מאת יואב שמואלי | קטגוריה: המלצות ואירועים, כלליעל עבודותיה של סהר רוקח בגלריה פלורנטין 45
אדום דם. אסוציאציות נוספות אינספור עולות מעצמן.
נדמה לי שהדבר החשוב ביותר לומר ולזכור על "שקיעה" לרוקח, היא שזו תערוכה של אישה. אישה צעירה. העבודות, הציורים והפסל, הם תמהיל של כוח ועוצמה (נשית) ועדינות (נשית). בראש מהדהדים אמנים גברים, רוברט לונגו והאפוס כולו, וגברים מעט פחות, גילברט וג'ורג המושחים את השמיים באדום מדמם ומרהיב בעבודות האיידס האלמותיות; והנה לפנינו, אישה. ודמים ולווייתנים. ים של דם וצללי לווייתנים מתים. אלא שתיאור הסנפירים המזדקרים, כשל ציפורניים משוחות בלק שחור אופנתי; ודימוי המשוט/נוצה, מתחלף במבעו: אלים או מלטף.
ציור והיסטוריה של ציור – רומנטיקה, וקו גרפי, וחומר ומונוכרום ומעטפת (משקרת?) של זוהר.
ולאישה הצעירה ביוגרפיה ועסק מאד לא סגור. זו כרוכה בים שאיננו מן האגדות, על אף שים הוא לעולם דימוי אגדי. לכן גם ים שכזה, אינו בלתי דרמטי. אדרבא, גם במנוחתו, יגלם דרמה, סערה. חיים, ילדות ואהבה ויופי וגעגוע ובדידות וסכנה ואלימות נוראה ומות.
הים-דם של רוקח בולע/פולט הכל, והכל לוקח למונחי סופיות. אדם ודם. סיפור הבריאה וגן העדן ומעט לאחריו, אדם ודם ורצח. משחר הבריאה, רע האדם מנעוריו וגו'. קלישאות וקלישאות והיכן שיש חיים – אדם ואדם, אדם וחיה, או חיה וחיה – זה ייגמר בדם.
יואב שמואלי, חורף 2010
סהר רוקח - מתוך התערוכה
סהר רוקח - מתוך התערוכה
עבודות טובות ומסקרנות, כתיבה טובה שיוצרת סקרנות לראות את התערוכה, תודה על זה
עובדה אחת נכונה , מדוייקת ונאמרת עם יושרה מוחלטת…..חורף 2010 !!
אני ממשיכת היכן שגב חפציבה הלא מוכרת לי עצרה.לא הבנתי כלום אפילו לא באיזו טכניקה העבודות אני מבינה שמר שמואלי הוא פוליטיקאי של ביקורת אמנותית
מענין, הרבה תעוזה ,ומיסתוריות המותירים את הצופה עם סימני שאלה ו"שאפו " אחד גדול
ואם אחרי כל זה , גם טוב ליוצרת, אז י שמנו לשפוט ?
נהנה יחד איתך סהר