שלוש דמויות אנושיות מוצבות מול הצופה בקצהו של מבנה טלסקופי גדול מידות, מתבוננות מבעד למערבולת אנדרטאות ומייצרות נקודת מבט מתוך האנדרטה כלפי חוץ. בעבודה זו משכפל אברהמי סדרה של אנדרטאות אנונימיות מבחינתו: מבני מתכת ואבן בגדלים אנושיים המפוזרים ברחבי הארץ ומייצגים התמודדות מקומית ופרטית עם שכול וזיכרון. שלוש הדמויות המתבוננות מבעד לעבודה מעלות על הדעת את מלאך ההיסטוריה שתיאר ולטר בנימין, הצופה מחוץ למאורעות הזמן בהתרחשות הקטסטרופלית של הקיום האנושי.
בו בזמן מתחוללת החלפה בין הדמויות לבין הצופה, המגלה כי גם הוא עצמו נמצא בתוך האנדרטה ונתון למבט אחר. החלפה זו מעוררת מחדש את השאלה ממה בעצם עשויות אנדרטאות וכיצד מאפשרת הזהות האישית את משמעותן.
צילום: תום בוקשטיין