זהו מקבץ ראשוני של עדויות שנתגלו לאחרונה אודות אלוהות גחמנית שפעלה בזמן לא ידוע, שככל הנראה נמדד באופן אחר מן המוכר לנו. אותה אלוהות בראה לעצמה וניהלה לכאורה ציווילזיציה פרטית של עבדי פרך מהונדסים גנטית מסוג אנוש. ציווילזציה זו תופעלה על ידי טכנולוגיות משונות שכבר נכחדו או שטרם נוצרו, תוך שיבוש מכוון של ממדים ותחושות, ובעזרת שימוש נרחב בכלים ובאביזרים. מכשירים אלו המופיעים שוב ושוב בממצאים, נועדו ככל הנראה לייצר ולמנן יעילות, איום, פיתוי ופחד. אופייה של הטכנולוגיה המתעתעת מקשה מאוד על פענוח העדויות ועל העברתן לפורמטים מוכרים לנו, כגון תמונה וטקסט. ראוי לציין שאין לדעת עד כמה כוונות המקור שונות מהאופן בו אנו מצליחים לקלוט ולהעביר אותן בזמן ובמרחב אלו.

"באנו מן החוץ שהוא חלל שמעל ורפש שמתחת לפני שטח, מן חוץ הכוכבים החיצוניים ומתוך הקשקשים ועורות הלטאים… בתפקידנו כבוראים היפרנו וייצרנו ובחשנו אנוש מתוך הקוף האש והזהב מתוך זרעינו ומן המשברים והענן. בישלנו צורה וכפינו רצון שביכולתו להלך בשבילים בוערים ולספוג אוויר ומים…"

"הנחש זז ומתפתל ואילו האל שורה וצווה. כך סודרו הדברים כפיתרון זמני. החלל שביניהם זקוק לזהב והזהב זקוק לאוויר על מנת לבעור. הזהב הבוער זקוק לקוף, הקוף זקוק לנשק על מנת לשמור על אומץ לבו מול האלים והזוחלים. הנשק זקוק לפרי ממנו הוא בוקע כפורח, הפרי זקוק למהלך של בשלות וריקבון אם יאמין בעבר ועתיד, אך יכול ללבלב על אוויר בוער בלבד אם הוא כופר בזמנים הללו…"

"…ועל כן חומרים שונים ודברים (עצמים) כתפוח ונחש, נשק שהוא אקדח או שוט, כגלגל ומכונה, כתנין וציפור גדולה… כל אלו נערכו בסדרים שונים בתוך משך שאינו מאום ואין לסדרו… החומרים והדברים הסתדרו ונפרמו בצורת זעם ורצון, בצורת יריות וקללות, בצורת פרווה ואש, בצורת מפץ העולה לשמיים מתוך ענן עשן…"

" מתוך האיוולת צמחו קופים ועשבים התעופפו תוכיים עלו לשמיים פרחים או עצים, דברים שלבסוף נבחרו להוות את סידרו של עולם, נבחרו לרהט או לשהות או לצוף ולצנוח. שנבחרו לבסוף להיות תפאורת העולם וסידרו…"

"הקוף הוא היצור הקדום שאחז בנשק. הנשק בקע מן הפרי וצמח על העצים. אנו הגענו מן הרווח הצר… הרווחים גדלו מעט בתקופה בה פרץ עידן הזהב הנחוץ, מן החלל ואל החוץ… הרווחים הגיעו, צמחים בקעו. העלו פרי, הפרי הפריח נשק… הקוף הקדום נשף וגנח… הנשק הצמיח עלים… הנשק רוסק על הקרקע ומזרעו צמחו עוד. נשקים קטנטנים וזרעי נשקים, נשק מופרה ונשק עקר… בלילות שרב נפלטו או נשרו יריות מן העצים… הנשק ליבלב הנשק קמל, ירה ונבל…"

"העבר והעתיד בשמם המוכר לנו יוצרים רווחים בהם ניתן לכנס אלים, זוחלים, כלי נשק ואביזרי תשוקה, מלחמה ועינוג, מורת רוח, קוצר רוח, רוח חרישית, רוחות רפאים ורטט נעים של אימה… כאשר אין הרווחים מתמלאים בכל אלה עולים בהם עשבים שוטים שאינם ממין הטבע ועשויים מחומר שאינו מתכלה כיוון שאינו מתקיים…"

"…ונראה שכך היה מאז ימות הקוף. הקופים החמושים והקופים המטפסים, הקופים המטפטפים מעם העצים… הזהב ננשף והתפזר ומילא את הארץ, את המקום שנוצר, שהומצא, שקוים… על מנת שלא יעלם הוענק לו ערכו. על מנת שלא יהפוך לשמועה, שלא יפרח באוויר או יהפוך לחומר מסוכן מאין כמוהו…"

"הנשק נקטף, הנשק נשלף… מעל העצים הורדו נשקים בשלים וניתן היה להחל במלאכת הכיוון, במלאכת האיום וההחדרה, במלאכת ההעמקה והזרות, במלאכת הקימוט והניחוש, במלאכות רבות חדשות… ניתן היה לזרוע את נשקי הברכה, ניתן היה לפרקם ולהחזירם, ניתן היה לקצור בם ולקטוף הפירות ולנעוץ שיניים ולשונות רבים ולינוק עסיס וללקק קנים…"

"ואין ים ואין אור ואין מדבר ואין מטבח או ממטרה, יש אל ללא גוף שהולך בעת ללא זמן לחפש אזור אשר בו מקום וחום וחשש שורף ומחשכים וקשקשים וטינופות, אשר בו ימים שאין בם בוקר וערב והם סובבים כגלגל, על מנת לחוש ולהרגיש להילחם ולשבת בדד להפריח עשן ולייצר זהב ליפול בבורות ולהמריא השמיימה…"

" בינות לקופים וללטאים עובר יצור חדש שמוצאו מן העתיד ופניו אל העבר אך תנועתו סיבובית. בינות למכונות הזהב המתקתקות ולשעות הפנאי ולשעות אחרי הצהריים ואחר האוכל ולפני הטבילה ובתוך הזימזום, מופיע זמן שאין בו סיום, ושהוא רישרוש עלים וריקבון הפרי ואנחת האקדח שלא סופק…"

"ולאדם ריאות, והוא משתעל זהב מראותיו. והוא נופח אבקת זהב מאחוריו. והוא פולט זהב דחוס דביק… האדם המייצר זהב כבר אינו רק מכונה ואינו קוף משודרג גנים אך גם אינו יצור שבידיו למרוד או לנהל עולמות… על מה ולמה יצרנו עולם ולמה לא נשוב כלעומת שבאנו אל מערכת הגשרים הרעועים שהיא האינסוף המוכר לנו כל כך…"

"…את הזהב החיוני ואת זהב המותרות, את זהב העמל וזהב המרגוע… את הנשק המכוון ואת הנשק השלוף ואת הנשק המלבלב ואת נשקי המנוחה. ובכן בבסיס הדבר נאמר שננסה…"

"…וזה הרגע בו אנחנו בונים מכונה בלתי אפשרית… שתבחוש את הנגמר ואת שיהיה, שתערבל זמנים עלומים ומרחק בחצץ ובאפשרות, שתהרוג ותצמיח ותעלה טיפות נוזל… שתלוש זהב באקדחים, שתערבב קוף עם ענב, פז וגרעין… מאחר והיינו אלים, היינו ציפורים, היינו לטאות, היינו שוורים, והיינו פרחים… ולא טרחנו אף רצינו לוותר על המצאת הגלגל, הזמן וקלטות הווידאו…"

"היות והיה הזהב היתה גם ההזיה. היות ונוצר עולם נוצר גם חסרונו… כך טרחנו על אביזרי הסוואה, מכונות תעתוע וחפצים יוצרי מצב… חפצים משונים המראים שעות וימים. חפצים היוצרים חפצים אחרים. חפצים אין חפץ בם. חפצים מצלצלים ומתקשרים, חפצים מהבהבים ונוקשים, חפצי תאווה…"

"ועם זאת ומכיוונים אחרים הגיעו אלות מכונפות הגיעו הכלבות הגדולות הגיעו הקופים הקטנים והפטפטנים, מפנים נכנסים מתערבבים מנסים חותכים בעתים ובשכבות האדמה. ייתכן והיו עוד אלים, עוד יוצרים, קופים אחרים, לטאות ללא קשקש. האם הפריחו שממות או השמימו פרחים או נטעו שקרים ואמונות או חטאו ונמלטו במרכבות אש ובצחוק אימים ובשקרים גדולים וקטנים ובצילומים מזויפים ומסמכים כשרים שהעידו על השקר ועל הכוונה…"

"…והאברים כהים ובוטים, ואחרים מורכבים ומסובכים, הפעלתם קשה, מתקלקלים הם. האברים דוממים או אחוזי תזזית, חושקים או אדישים, מבדילים בבני מינם או אינם מבחינים בדבר…"

"דם ודובדבנים זרמו בוורידים. הלהיטו והקפיצו. עשו חשקים ועונגים ותיעובים והתפרצויות. יצרו רצון ביטלו רצון. קיצפו אין שליטה תססו תאווה זלגו את שלל האברים והנוזל. כל אלו רשמו האלים וערבבו שוב עם הקוף, יצרו יצור אחר, יותר דרוך ומבולבל. המשיך לייצר זהב אך רצה לגעת בעצמו, להרוג אחרים, להתערבב בקופים שוב ושוב. הדובדבנים שבורידיו פקעו והשפריצו עסיס, זרועותיו מלאו כתמים, לבו התפורר איבריו הגדולים קמשו, איבריו הקטנים מלאו עשבים ללא שורש…"

"…מאבר אחד ומאברו השני, נושאים אברים של יצורים שונים, אלים ובני תמותה ואחרים, באי כוכבים ובאי אדמה, ויורדים בתוכה ועולים מעליה במספר רמות ובאותם מקומות… אלו יאחזו ענבים ורובים, אלו באלו מעורבבים… זן בשאינו זנו ומין בשלל מינים והנשק השלוף נוטף אל שאר הנשקים… בחזקת זנבות וכיוונים שיניים ופינים משוננים…"

"אברי חישה ואברי תעופה אברי התגוננות תקיפה ואברי פיתוי… אברים מחוברים בנוסח ישן ואברים עצמאיים, זנים שאינם מיקשה אחת ומפורקים אך מחוברים ביניהם באופנים חדשים וללא מגע, ואינם נפרדים או מתרחקים מרחק גדול לזה המאפשר כניסה של כמות נכונה של אור שמש או ריח בעירה ושל צלילים גבוהים מפעילי עצמות, של רוחות ולחות לשימון וסיכה…"

"…אלים או יצורי שאול אשר מאברם האחד יוצא אבר שני ומשני צידיו כנפיים והחלק הרטוב הוא החלק העבה וניתן לפרשו כפרח או כנשק או כנשק טרם פריחתו… …כיוון שאם אל הוא, פעמיו הם מעלה ומטה ואם הוא זוחל יישאר מטה עד אשר יבואו תחתיו חיות נמוכות ממנו… "

"ומאחר והקופים והחזיזים הסתלקו להם, לא ידענו מעולם מי עבד למי, מי זבח למי, מי יכול היה להיות כמשיח על פני אדמה, ומי אינו יכול עוד להתרומם… מה לעפים מתחת לאדמה ולגוררים עצמם על גחונם בשמיים… והאם יש לציין את דמם של הפירות וזיוום של הפרחים…  והאם פרצו מתוך האדמה או ממעבה הנרתיק, האם נוצרו מטיט וחומר או מתוכן וחומרה, האם יצרנו אותם על מנת שייצרו אותנו…"

סייעו במחקר ותיעוד: מאשה רובין, אורלי רביניאן, הילה הראל וניצן דומידיאנו.