יש להניח שהקוראים את הטקסט הזה יודעים מהו בול, השתמשו בעבר בבולים לצורך משלוח מכתב או חבילה ואחדים אולי גם אספו בולים. נדמה כי לא נטעה עם נקבע כי הדור הצעיר מכיר את הבולים בעיקר מסדרות הספרים "מכתבים לפליקס" או 'איתמר מכתב' והגדולים אולי גם מבולי מס. הבולים נעלמו מחיי היומיום בעקבות העלמותם של המכתבים והפצתם של החבילות באמצעות שליחים, אך הם עדין מופיעים על תעודות של חלק מבית ספר (זוכרים את בולי קק"ל?!). השירות הבולאי ממשיך להפיק כל שנה בולים, סדרות, מעטפות יום ראשון ואף גיליונות מזכרת. השירות מזמין את הציבור לעשות מנוי בטוענה כי העיסוק בבולים יאפשר זמן איכות עם הילדים והנכדים. הבולים שהיו לאמצעי לגביית תשלום עבור שירות, ואמצעי משמעותי להפצת מידע וחשיפת תכנים שהמדינה חפצה ביקרם הפכו כאמור למוצר פנאי לקירוב בין דורות.
הייעוד של הבולים אולי השתנה וגם האמצעים להפקתם אבל דבר אחד לא השתנה בנוגע לבולים. אז וגם היום הם נושאים על עצמם תכנים ומסרים שאפשר ללמוד מהם על סדר היום, על הדברים החשובים ליוצרים ועוד. בהתאם לכך אפשר לשאול – מה מספרים לנו הבולים (החותמות והמעטפות) על משק המים הישראלי? ומה הם לא מספרים? במה מתגאים וממה מתעלמים? בול אינו עומד בפני עצמו כיצירה אמנותית – תכנית. כדי להבין את הבול ותוכנו עלינו גם לבחון את מועד הנפקתו ואת המסגרת (הסדרה) שבה הוא הופיע.
הבול שנושאו המוביל הארצי הונפק בסדרה הייחודית של השירות לציון ימי הזיכרון לחללי צה"ל. בולי יום הזיכרון מהווים אמצעי הנצחה נוסף למגוון מעשה עיצוב הזיכרון המופעלים על ידי הממסד לקראת מועד זה. בבול בשנת תשכ"ה הוצג המוביל הארצי שהחל לפעול בשנת 1964. מאז הקמתו (ועד היום) המוביל הינו מפעל המים הגדול והמורכב ביותר שהוקם במדינת ישראל. לכן אפשר להבין מדוע הוא זכה להיות מונצח בבול במועד בעל האורינטציה הלאומית והישראלית הכי חזקה.

מעצב: צבי נרקיס, 1965
מחשבות ורעיונות להקמת מפעל מים שיוביל את המים מצפון הארץ (ראו בבול את הכנרת ואת רמת הגולן?) אל דרומה הוצגו כבר בתקופת המנדט. רק לאחר הקמת המדינה ולאחר התייעצות עם מומחים בינלאומיים נקבעה מתכונתו והחלו הפעולות בשטח. בתחילה נקבעה נקודת המוצא של המוביל בגשר בנות יעקב מצפון לכנרת. בעקבות מחאתם של הסורים בפני האו"ם והרגישות הבטחונית הוחלט להסיט את נקודת המוצא של המוביל אל הכנרת. לאחר עיכובים נוספים שנבעו גם מבעיות חוקיות הסתיימה בנייתו של המוביל. בעקבות הרגישות הביטחונית שנלוותה לבנייתו ואירועים נוספים בגבול הצפוני נחנך המוביל לא טקס רשמי ואירועי המוני. ישראל לא הסתירה את פעולותיה להקמת המוביל אבל השכילה לא להתגרות בשכנים ולקיים טקס פומבי.

לא צוין שם המעצב באתר השירות הבולאי
לעומת זאת בשנת 1955 התקיים טקס רב משתתפים לציון חנוכתו של מפעל ירקון-נגב, ראשון מפעלי המים הלאומים שהוקמו במדינה הצעירה. המפעל שהוביל את כל מי מעיינות הירקון אל הנגב היה למעשה חלק ממפעל המים הארצי (שעליו יתחבר בהמשך המוביל). לכבודו של המפעל הוכנה חותמת אירוע שהוטבעה בסניף הדואר שהוקם באתר בו התקיים הטקס הממלכתי לחנוכת המפעל. הטקסט בחותמת – הירקון יסוב לאחור – מבליט את ההישג אבל כמובן אינו מציג את הנזק העתידי שלא הצליחו למנוע (למרות הניסיונות המסוימים)– פגיעה משמעותית בירקון כנחל, כבית גידול כמרחב פנאי, נופש והנאה לציבור. במציאות של הימים ההם שהכל היה מגויס לשם הצלחת הרעיונות הגדולים גם המים גויסו לתועלת הרעיון הלאומי (התיישבות וחקלאות). באומרם "לאחור"? ביקשו מעצבי החותמת להצהיר כי בפעולות להקמת המפעל הצליחו המהנדסים והפועלים לשנות את סדרי הבראשית והנחל לא זרם יותר לים!

מעצב: יגאל גבאי, 1966
לאן ואיך הוא זרם בבולים? – בצינורות. מוטיב הצינור כביטוי ליכולות האדם ולשליטתו על המשאב הופיע גם בבול המוביל וגם במעטפת יום ראשון (מעטפה מאוירת עליה מודבק הבול ועליו חותמת הדואר לציון יום הוצאתו לאור של הבול) שהופקה לציון יובל להקמת 11 הנקודות בנגב (1946). במציאות הצינורות הם בלתי נראים מסיבות שונות אבל בבולים הם הוצאו לאור כדי להציג את המפעלים השונים, לרמוז על גודלם (ראו את קוטר הצינור בבול המוביל הארצי) ולהציג את משמעותם.

לא צוין שם המעצב באתר השירות הבולאי
אירועים לאומים ומאורעות היסטוריים הם כאמור סיבה מצוינת להנפקתם של בולים. ככזה הוא גם הבול לציון 70 ליסודה של חברת המים – מקורות. החברה שהוקמה במחצית השנייה של שנות השלושים של המאה ה- 20 על ידי המוסדות הציוניים המרכזיים ( קרן היסוד, הקרן הקיימת לישראל) ואף הצרכנים (המתיישבים העתידים לקנות מים מהחברה) יועדה לאפשר הספקת מים מוזלים ליישובים החקלאיים. מייסדיה ביקשו להפוך את המים לאמצעי משמעותי בתקומה הלאומית וזאת חרף העובדה כי טרם הושגה הריבונות. לנוכח הצלחת מפעלה הראשון בעמק יזרעאל הורחבו פעילויותיה לאזורים אחרים בארץ. בהמשך עסקה החברה גם בגיבוש תכנית לאספקת מים ארצית. מיד לאחר הקמת המדינה היתה מקורות לחברת המים הגדולה במדינה. לאחר שנקנתה על ידי המדינה ובהתאם לחוק המים (1959) הפכה לחברת המים הלאומית. הבול המוזמן לציון המאורע מציג את תחומי פעילותה: הפקת מים (מגדל הקידוח) דאגה לאיכותם ולהולכתם (הצינור!); עידוד הגשם וטיפול במים במסגרת אגם ייעודי (אתר אשכול בבקעת בית נטופה) המוסיף צבע לנוף. בבול שאין בו "טיפה" מימד היסטורי הוא למעשה מסמך שיווקי בזעיר אנפין.
אחד מתחומי הפעילות של מקורות הוא תחום ההתפלה.בשנים האחרונות גדל היקף השימוש במים המותפלים (ראו אתר רשות המים). השימוש המאסיבי החל בראשית שנות ה- 2000 לנוכח המשברים המתמשכים במשק המים. לציון המעבר המשמעותי להתפלה הונפק הבול המציג מציאות מימית אוטופית וילדותית (במידה מסוימת). אוטופית עד כדי כך שהנחלים במקום לזרום לים זורמים מהים אל האגם שצורתו מגן דוד. המים בנחל נקיים, נגישים לכולם, ומחוללים מהפכה בכל הנוף שהוא נטול עימותים, בעיות סביבתיות, רעש ולכלוך.

מעצבים: שלומית בן צור, גוסטבו ויסלנר, 2013
מי שאינו מכיר את מציאות הנחלים בישראל (גם לאחר עידן ההתפלה) ושאינו מכיר את פעילות ההתפלה בכלל יתקשה לזהות אותה בבול. אפשר למצוא בשובל רמזים להתפלה בדמות הצינור היוצא לכאורה מהים והשימוש במילה 'מהפכת'. הבול הזה הוא קצת חידתי רמז אולי לעובדה כי טרם התגלו כל ההשלכות של ההתפלה על חיינו ועל עתידה של הסביבה. לא כאן המקום להרחיב על הסוגיות הטכנולוגיות, הכלכליות והסביבתיות בנושא ומשמעותם. אבל כן ראוי להדגיש כי לכל פתרון בנוגע למחסור במים – לאדם, לטבע וכו' – יש גם חסרונות והשלכות. נדמה כי אין ויכוח על תרומת ההתפלה למשק המים הישראלי אך האם כך יראו החיים בישראל שתסתיים המהפכה? הבול אולי מציין לאן אפשר לשאוף אבל בניגוד לבולים האחרים שהוצגו כאן לא מציג מציאות מימיית ריאלית.
האם זה כל הסיפור של המים בישראל? האם רק הישגים, חידושים (ולא הצגנו את הבולים על הטפטפת ועל המים המושבים) פעילות מחקרית מתקדמת ופיתוחים טכנולוגיים. ברור שלא. בולי המים מציינים הישגים ובכך תואמים את התפקיד שהוטל עליהם לשאת מסרים ואולי גם לעסוק בתעמולה. הבולים כמובן שאינם מציגים את הבעיות ואת האתגרים של משק המים הישראלי ואפילו לא רומזים להם. אבל יש לשער שאם הבולים ימשיכו ללוות את חיינו (או יותר נכון את חיי האספנים) נזכה לראות בשנים הבאות בולים נוספים בנושא שיציגו את דרכי ההתמודדות עם האתגרים הבאים. מעקב אחרי הבולים יאפשר לנו איפוא להתחקות אחר המשך הסיפור המקומי של יחסי אדם ומים.
לאור העובדה שהבולים עוסקים ב"יש", המשקף מעשים בעבר נאחל ליום שבו נראה את המים גם בבול המציג את השלום (להבדיל מבול המציג את הכמיהה לשלום). כי ביום שיונפק הבול הזה נדע כי מדינת ישראל השכילה לנצל את הישגיה בתחום על מנת לסייע למדינות השכנות, ולקדם באמצעות המים יחסים כנים ומשמעותיים עם השכנים. יש כבר פעילות בנושא אבל כשהיא תגדל ותהייה לעניין של גאווה היא בוודאי תהפוך גם לבול ואזי נדע כי חיים אנו בשלום.
הבולים לקוחים מאתר השרות הבולאי – © 2021 כל הזכויות שמורות לשרות הבולאי / דואר ישראל. השימוש בדימויים במאמר זה נעשה לאחר מאמץ להסדיר את השימוש בהם, מתוך כוונה לתת קרדיט מלא למעצבים ומבלי לעשות בהם כל שימוש מסחרי. אם נפלה טעות במידע שפורסם אנא ידעו אותנו בהקדם.