האפוקליפסה לא תשודר בטלוויזיה[1]- דפנה פלק
לא תוכל להישאר בבית גבר[2]
לא תוכל להתחבר, להשתמש ולהשתמט
עם קפטגון[3] במסיבת טבע במדבר[4]
לפשוט מדים ולרקוד עם כוכבים[5]
כי האפוקליפסה[6] לא תהיה משודרת
לא תוכל לקבל הקדשה עם שיר של התקווה 6[7] ברדיו
ולא תוכלי לבכות עם גאולה אבן[8] מראיינת את משפחות החטופים[9] בחדשות
לא, האפוקליפסה לא תוגש בבקבוק ש*אינו מכיל פרי
כי האפוקליפסה לא תותר לפרסום
האפוקליפסה לא תהיה משודרת
בפרק הסיום של הכוכב הבא לאירוויזיון[10]
ולא תחמוק כאנחה[11] מפיו של אסי אזר
אחרי עוד ביצוע סוחט דמעות
היא לא תהיה עוד לילה היסטורי שידברו עליו לדורות[12]
האפוקליפסה לא תשלח לך צו[13] 8 באמצע העונה
האפוקליפסה לא תהיה ״סיר טרויאני״ של רחל משדרות[14]
ולא דמות בתוכנית הספישל של ארץ נהדרת
בימים האלה של חוסר ודאות
האפוקליפסה לא תהיה מרגי החדש, הישן או סתם[15]
כי האפוקליפסה לא תהיה משודרת
באפוקליפסה לא תהיה תנועה זורמת לאורך כביש 60, ביחד ננצח[16]
באפוקליפסה לא תרקוד לצלילי חרבו דרבו[17] אבל כן תקבל ביקורת קשה
האפוקליפסה לא תהיה זמינה להצבעה באפליקציה
האפוקליפסה תהיה החיים עצמם[18]
[1] Gil Scott Heron – The Revolution Will Not Be Televised (karaoke)
[2] הפניה בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך פונה לגברים ונשים כאחד.
[3] סמי פיצוציות הוא כינוי ישראלי למגוון רחב של חומרים כימיים שתוכננו כך שהשפעתם תהיה דומה לזו של סמים אסורים על פי חוק: פנטילין, במקורו היה תרופה להפרעות קשב וריכוז, אך הוצא לשימוש בשל הסיכון הגבוהה להתמכרות. כיום הוא תוייג ע״י התקשורת כסם של דאעש. מתוך אתר החדשות וואלה, 2015: "מדובר בסם זול, אקסטזי לעניים" מספר גורם במשטרה. למעשה, עלותו של הסם היא 50 שקלים לכדור, זול בהרבה מכדור אקסטזי, מה שקנה לו את שם הרחוב "זבלה".
[4] עם עלות השחר מעל קו האופק במדבר הפציע יום. זו מילה כמעט אונומטופאית – יום. קטנה ופרוזאית אבל הפה שנסגר עוד טרם השלים פיהוק עיקש, מרגיש כאילו רצה לברוא משהו – אבל אז בלע את המשהו הזה באותה נשימה.
ב-7 באוקטובר נמצאו על המחבלים שהגיעו לנובה גלולות קפטגון.
על פי גלובס, זה היה ההרכב הכימי שלהם:
תאופילין: תרופה לאסטמה דמוית קפאין,
שמחזקת את ההשפעה המעוררת של האמפטמינים
קפאין: חומר מעורר
דיפנהידרמין: חומר המצוי בתרופות נגד אלרגיות,
שבשילוב אמפטמין יוצר אופוריה ואימפולסיביות
אפדרין: תרופה נגד קוצר נשימה ואסטמה,
שגורמת לאופוריה ועוררות מינית ויכולה לפגוע בקבלת החלטות
אלופורינול: תרופה נגד שיגרון ואבני מרה,
שלא ברור מהי השפעתה הפסיכואקטיבית
בנזוקאין: חומר הרדמה מקומית
טרימתופרים: אנטיביוטיקה, שתועדה במקרים נדירים כמעוררת הזיות
[5] ״רקדן, קצין וג׳נטלמן״ היה מהראשונים שהגיעו לזירה של הטבח בפסטיבל נובה, כיום הוא המנצח הבלתי מעורער של ״רוקדים עם כוכבים״ לשנת 2024! הדיסוננס בין מראות הזוועה לעבודתו בעולם הזוהר דומה לסיפורה של שופטת בתוכנית, המפגש ביניהם הוא אחד מהרגעים קורעי הלב שילוו את העונה מהפרק הראשון.
סיכם את זה יפה ניר וולף בכתבה: ״אחותה של השופטת החדשה, לאה ינאי, נחטפה לעזה כשרקדה בנובה – ושוחררה; השחקן דור הררי תיאר איך נלחם בשדה הקרב; הקוסם חזי דין בכה על אובדן משפחתי; כל אחד סיפר משהו עצוב למצלמה וקצת בכה, ניגב את הדמעות ובסוף עלה לרחבה כדי לבדר את העם.״ ניר וולף, ישראל היום
וולף השכיל לראות את רגע המעבר מטראומה לאומית לריקוד שאחרי, או שיש לומר מטראומה לתהליך של אבל, הפנמה והעיבוד. אך הוא ראה בזה ריקוד מושחת, שכן לדידו אליטיסטיות הכוכבים משאירה לנו לראות את האבל רק מהצד, מוזילה אותו ומרחיקה אותו.
זו לא האפוקליפסה שלי אם אני לא יכולה לרקוד בה!
[6 ] האפוקליפסה נגלית בפני נביאים וכתובה עבור הצדיקים ומפרטת מה יקרה בסופו של דבר לעולם חסר הצדק שקיים כרגע. היא מלאה בתרחישי אימה והפחדה מצד אחד, אך באותה נשימה היא גם מעוררת את ארוס ההרס, מפייטת בסימבוליזם את גדולת האימה. היא סוג של שמחה לאידם של הרשעים, שטועמים מנחת זרועו הנצחית של אלוהי הצדיקים. האפוקליפסה מפרידה בין טוב ורע, אור וחושך, בין פחד לגבורה. האפוקליפסה נולדת בעולם כאוטי ממילא, אכזר ורע מיסודו, באופן שאינו ניתן לתיקון- ורק אלוהים יכול לעזור. במלחמת גוג ומגוג, היא התקווה לניצחון כנגד כל הסיכויים. היא הגראנד פינאלה, מכה ניצחת. היא הסוף הרע או הסוף הטוב? ובכל זאת עדיין מחכים.
[7] מאז המלחמה בתוכנית הבוקר לילדים ברדיו, ילדים מבקשים להקדיש שיר לאבא שנמצא במילואים, בחזית. השיר ״הביתה״ של התקווה 6 הצליח לבטא בצורה כל כך תמימה וישירה את כמיהתן של משפחות כה רבות להתאחד, וצבר פופולריות רבה יותר לעומת הסינגל ששחררו לרגל מלחמת חרבות ברזל:
נחכה שהשמש תחזור
תחזיר לנו ת׳אור
שהשמש תחזור
זה יקרה
והכל יעבור
כשהשמש תחזור
שהשמש תחזור
התקווה 6, השמש תחזור, 13 בדצמבר 2023
מתוך הערך ״מלחמת חרבות ברזל במוזיקה״, וויקיפדיה
[8] אלימות המלחמה פערה סדקים של שכול וכאב בכל. אפילו בכוכבים של כולנו. אי שם מתוך המרקע גאולה אבן נשברת ופורצת בבכי אף היא, כאשר אינה מצליחה להחזיק את הארשת הניטרלית הקורקטית של הדיווח החדשותי. גם היא הייתה חייבת לשנות כיוון. לפחות לזמן מה. להתאוורר. גם היא רוצה להיות כוכב רוקד, אך לא החזיקה מעמד זמן רב. זו עונה בה התחרות חזקה ביותר, המלהקים הביאו הפעם את התותחים הגדולים – לינוי אשרם והכל. להתמודד משמעה להמשיך ולזהור. באורם המחוויר מגלקסיות רחוקות או מאורם השני שבוקע מן המסך, הכוכבים מאירים עלינו ולו במעט בתוך החשכה.
[9] כשלינוי אשרם והרקדן רפאל פליישמן הקדישו את ריקוד הוואלס הווינאי שלהם לתאומים זיו (זיוי) וגלי ברמן שנחטפו מכפר עזה בשבת השחורה של שמחת תורה, המשתתפים בתוכנית כמו הקהל באולפן ובבית לא יכלו להישאר אדישים: "אנחנו מקדישים את השיר 'שושנים עצובות' ואת הריקוד למשפחת ברמן. אני מכירה אישית את זיוי וגלי, הייתי איתם בפסטיגל. הם עבדו בתאורה וכל הזמן הביאו אור ושמחה, בין או אחרי ההופעות", סיפרה אשרם לפני הביצוע, "היינו משחקים שש-בש, הייתה אווירה כל כך טובה איתם. העובדה שאנחנו עדיין לא יודעים מה קורה איתם הורגת. אני לא יכולה לדמיין מה שהמשפחה שלהם חווה, אבל אני כן יכולה להגיד להם שהם לא לבד בזה. אף אחד לא שכח אותם, אנחנו פה ומחכים להם. נמשיך לדבר ולהגיד מה שאנחנו יכולים כדי שיחזרו הביתה בשלום". מערכת tvbee
בעונה הנוכחית, נכון לכתיבת שורות אלו, נערכו 3 מחוות מחול עבור החטופים.
[10] עוד מתקופת אריסטו הקומדיה היתה סיפור מצחיק על אנשים פשוטים שעושים טעויות, והטרגדיה סיפור עצוב על חוסר צדק, חטא בו חוטאים אלים רמי מעלה ואנשים גדולים יש לה סיבה ותוצאה. השידורים של העונה העשירית של הכוכב הבא לאירוויזיון התחילו עם שיבוש בלוח השידורים. צילומי התוכנית החלו ב-10 בספטמבר 2023, רגע לפני שהתהפכו החיים, ובעקבות מלחמת חרבות ברזל המשך הצילומים נדחה. בתחילה השידורים היו אמורים להתחיל ב-31 באוקטובר 2023, במהדורה מותאמת בעקבות המלחמה, אך בעקבות נפילת הלוחמים בקרבות ברצועת עזה באותו היום נדחו תחילת שידורי התוכנית. במהלך התוכנית אף נפל אחד המתמודדים שהסתמן כהבטחה – שאולי גרינגליק ז״ל. הטרגיות הבלתי נתפסת שהתרחשה אל מול עינה הצופה של כל האומה תפסה את השידורים שוב ללא הכנה. מטוטלת הריאליטי מתנדנדת כמו סירת פיראטים בחלום בלהות. הכל ממוחזר עוד לפני שקרה. תעשיית הבידור שגורסת את כל מי שבלע את פיתיון הזוהר אל תוך לסתות השואו-ביז – להשתמשולזרוק – כבר היא בעצמה אינה יכולה לעכל. כמחווה בפרק סיום העונה, כאשר חוגגים את בחירת הנציג של ישראל לאירווזיון, ברגע השיא, רגע לפני שמשקללים את תוצאות הצבעת הצופים, הזמינו את משפחתו של שאולי לבצע שיר ולהנציח את מי שסיכוייו לזכיה נגדעו בטרם עת.
[11] שתיקות יכולות להיות מביכות, במיוחד אם הן בפריים טיים, אבל אם יודעים להשתמש בהן נכון הן יכולות להיות רגע מכונן.
[12] ב-13 באפריל 13 באפריל היה הלילה בו היו עיני המדינה ומדינות בריתה נטועות בשמים השחורים, אל בין הכוכבים, לראות את כוכבי השביט והכטב״מים האיראניים נוחתים, אך כוכב השביט לא נחת, אלא ממש כמו בסיפור ילדים הסוף הטוב בישר: האנושות, אשר לא ידעה את האמיתות השוכנות בכל יצור-אנושי. נשאה עיניה החוצה – תמיד דחפה החוצה. הדבר שהאנושות קיוותה ללמוד בדחיפה הזאת החוצה, היא מי אחראי לבריאה, ובכלל מה כל העניין הזה של הבריאה.האנושות שיגרה את סוכני-הקדמה שלה החוצה. כל הזמן החוצה. לבסוף השליכה אותם אל החלל, אל הים חסר-הצבע, חסר-הטעם, חסר-המשקל של היקום האינסופי.היא השליכה אותם כמו אבנים. סוכנים אומללים אלה גילו את אשר התגלה כבר בשפע על-פני כדור-הארץ – סיוט של חוסר משמעות אינסופי. החלל החיצון, היקום האינסופי, העניק שלושה חסדים: גבורה ריקה-מתוכן, קומדיה זולה, מוות חסר טעם. היקום האינסופי איבד, סוף-סוף, את האטרקציות המשוערות שבו. קורט וונגוט, ״הסירנות של טיטאן״.טיטאן הוא שמו של הירח הגדול ביותר שחוגג סביב שבתאי. באמת עיני האנושות נישאות אל גרם שמים זה באופן מיוחד- גוש המתאן הירחי נראה לנו פוטנציאל לבית חלופי, מאחר ומשחזר תנאים שהיו בכדור הארץ ממש לפני שהחלו להתפתח בו חיים. מרוחק מהשמש, המים שנמצאים בו כלואים בגושי קרח, ואילו הגשם שממלא את נהרותיו ואגמיו עשוי מתאן.
[13] הלוחם הגיבור טל מורד, דוגמן וכוכב אינסטגרם שאינו זר לפורמט הריאליטי, הגיע לפגישתו הראשונה עם הרקדנית המנטורית שלו הישר מהמילואים. סנה, איתה יחלוק את המסע שלו לריקודים הסלוניים וגם לאהבה, העירה: היה לו ריח רע.
[14] במתקפת ה-7 באוקטובר אזרחים התגלו כגיבורים בעל כורחם שהצליחו לגלות תושיה מופתית ולהילחץ מהסיטואציה המבעיתה של תרחיש האימים. אחד הסיפורים הבולטים ביותר היה של רחל משדרות. היא זכתה לייצוג איקוני והתעניינות רבה ברחבי העולם. היא אף זכתה להופעה כדמות במערכון ״ארץ נהדרת״, כאשר הציגה אסטרטגיית לחימה בשם ״סיר טרויאני״.
[15] סתם מרגי עם טריינינג, גם הוא איבד שליטה.
[16] לא משנה היכן שלא תהיי, בסלון, בבית הקפה, בדרך לעבודה, במשרד, בתל אביב או בירושלים. בגן הילדים, במסיבה, סתם בטריינינג, בקור, בחום, בבוקר או בערב – ביחד ננצח. לא לשכוח.
[17] אבל קצת כמו שאין הנחתום מעיד על עיסתו, כך גם התעטפות בקריאות חרבו דרבו (טפי יא בני עמלק) מאת היוצרים נס וסטילה לא הצילו את יאנה יוסף מהדחה. אך מאידך כן גרמו ליוצריו להשתרבב על שפתותיהם של מוזיקאים מן השורה הראשונה בעולם כולו לצד איזכורים במגזינים ועיתונים כמו גם על בימת האו״ם, כדוגמא לטענת דרום אפריקה נגד מדינת ישראל לביצוע ג׳נוסייד מודע ומכוון בפלסטינים. כנראה ש-any publicity is good publicity
[18] פחד וחמלה והמלחמה הבאה. אני רואה ריאליטי כדי לשמור על השפיות כי המציאות היא בלתי נסבלת. כדי להיות ביחד ולהיות מסוגלת להיות לבד. עצוב, הכל עצוב כל כך, אבל לעולם אין לשבור את הרוח. יש להמשיך ולרקוד, וזו ההוכחה הניצחת. לאונרד כהן רשם שכאשר כתב את ״רקדי אותי לקצה האהבה״ הוא חשב על נגני מחנות ההשמדה המסכנים שליוו את חבריהם בכניסה לתופת. איזה עולם נורא ואכזר כשגם הרוח משועבדת, ובכל זאת חולקת כבוד אחרון לאדם. איך האהבה לחיים יכולה להיות אכזרית כל כך ונוראה. ערבוב השכול והסנסציה אינו סוגה חדשה לנו, במדינה בה יום העצמאות והזיכרון נחוגים בנשימה אחת. מטרת הטרגדיה היא להביא לקהל קתרסיס, רגע של זיכוך והיטהרות. כמו להכות על חטא, ובשביל קתרסיס טוב יש צורך בשני דברים – פחד וחמלה, באיזון מושלם.
גם חוה אלברשטיין שרה שירי מלחמה בצורה כל כך יפה. הם טבולים בכאב ותקווה. אבל גם הם לא מצליחים למנוע את המלחמה הבאה. אם לרקוד (לפי האינסטגרם) זה להבין לחן בצורה גופנית ולפענח את המקצב והמלודיה, אז זהו רגע אקסטטי, בו החוץ מפעיל את הפנים בצורה חדשה, לפי חוק חדש. הזדמנות חדשה. בשירו המקורי של סקוט-הרון (ראי הערה 1) המהפכה שלא תתרחש בטלויזיה, שכן מהפכה האמיתית, לדבריו, היא לא דימוי. הרון-סקוט הסביר את המוטיבציה מאחורי כתיבת הביטוי בכך שהמהפכה תתרחש בראש תחילה לפני שתוכל לשנות את דרך החיים, ומה שישנה את המחשבה לא יהיה דבר שניתן לתפוס בהקלטה. (Media Burn Archive) השיר הנ״ל גם הוא מציג מה האפוקליפסה לא תהיה או לא יקרה בה. זהו סיפור על אמנות ומקומה של אמנות ובידור בתוך החברה, על מעמדם של אמנים ובדרנים בצוק העיתים. האפוקליפסה, כמו המהפכה קוראת לשינוי קיצוני והיא זועקת על חוסר צדק משווע. אך המהפכה קובעת שגורלנו אינו גזירה משמיים. השינוי מתחיל בי, הדיסוננס האירוני-ציני-סרקסטי חותר תחת הפורמט עצמו, כשהמציאות מצליחה לפלוש לריאליטי, כשהמציאות כל כך נוכחת שאפילו הריאליטי לא יכול למסך עליה.
