על ספה בעלת עומק כפול וריפוד תלת-שכבתי מתקדם לנוחות מירבית, אנו מרוחים בחצי-שכיבה, כשרגלינו שמוטות מהשזלונג המחובר אליה – כך שחפץ ההושבה הסלוני ייראה אולי כמו ספה, אבל יאפשר השתרעות נוחה לפחות כמו מיטה בבית מלון יוקרתי. אנו בוהים במסך LED שישים אינץ׳ שמולנו, עליו מרצדות לסירוגין תוכניות מציאות ופרסומות מציאותיות, כשבידינו מסך 6 אינץ׳, בו אנו עוקבים בקוצר רוח אחר התקדמות השליח שמביא לפתח ביתינו את ארוחת הערב. הפעם בחרנו במזון תאילנדי-ויאטנמי. מעולם לא היינו בתאילנד, ולא בויאטנם, אבל אנחנו אוהבים לגוון את המזון שלנו. השליח איטי להחריד בהתקדמות שלו לאורך המפה של האפליקציה, ואנחנו כבר מפנטזים על התנועה החדה והמהירה בה שקית הנייר תעבור מחזקתו לחזקתנו. או אז נוכל להוציא מתוכה את שלל קופסאות הפלסטיק בצורות ובגדלים שונים, לפרוס את כולן על שולחן הסלון, ולהנות ממטעמי העולם בעודנו גוללים את הפיד מבלי באמת לטרוח להסתכל בסירטונים עצמם. זהו שפע.
מתוך ״ארבעה פרשים״, יעל סלומה, ארבעה ערוצי וידאו עם סאונד, 2023
1 השליח
בהתחלה היו רצים, שכונו כך על בסיס הפעולה המרכזית שאותה הם נדרשו לבצע: לרוץ. הריצה הייתה האמצעי להשגת המטרה: העברת דבר דואר, סחורה או מסר לאדם מסוים, מטעם אדם אחר או ארגון. הרץ נושא עמו בשורות שונות: נצחון, תבוסה, כיבוש שטח נוסף או תקנת מס חדשה מהמלך. הפעולה – ריצה – השתנתה מאז לרכיבה על קטנוע או אופניים חשמליים, אבל המטרה היא אותה מטרה: שליח המצוי בשליחות מטעם שולח. מהי הבשורה של השליחים העכשוויים?
״אין דבר בעולם הנוסע מהר יותר מאשר השליחים הפרסיים. … לא שלג, לא גשם, לא חום ולא חשיכת לילה תמנע מהשליחים האלה מלהשלים במהירות את המשימה שהופקדה בידיהם״.[1]
השליח העכשווי מתווך בין האדם לחשקיו: דואג לנו לכל צרכינו, בעוד אנו ספונים בביתנו ומשוטטים באצבעותינו במקום ברגלינו. נוכחותם התכלכלה של שליחים על אופניהם החשמליים הפכו בשנים האחרונות למחזה התל-אביבי מכל. בשעות מסוימות של היממה נדיר יותר להבחין בהולך רגל, או ברכב, מאשר בשליח שקופסת קירור גדולת מידות קשורה אל ירכתי כלי הרכב הזעיר שלו.
השליח העכשווי מתווך בין האדם לחשקיו: דואג לנו לכל צרכינו, בעוד אנו ספונים בביתנו ומשוטטים באצבעותינו במקום ברגלינו. נוכחותם התכלכלה של שליחים על אופניהם החשמליים הפכו בשנים האחרונות למחזה התל-אביבי מכל. בשעות מסוימות של היממה נדיר יותר להבחין בהולך רגל, או ברכב, מאשר בשליח שקופסת קירור גדולת מידות קשורה אל ירכתי כלי הרכב הזעיר שלו.
2 השולח
העולם שגדלנו עליו, והיה נכון עד לבואה של המאה ה-21, התבסס על סדר יום קפיטליסטי בעל הנוסחה המנצחת 8-8-8: שמונה שעות שינה, שמונה שעות עבודה, ושמונה שעות פנאי. שעות הפנאי נוצלו גם הן כדי להניע את גלגלי הכלכלה: באמצעות השתתפות בפעולות צרכניות (הבילוי החביב על כל טינאייג׳רית על פי מפיקים אמריקאים היה בילוי בקניון), או באמצעות בהייה במדורת השבט – הטלוויזיה – וחשיפה לפרסומות שמעודדות צרכנות. כיום אף אחד מעמודי התווך האלה לא קיים כפי שהתקיים בסוף המאה העשרים. את ערוצי הטלוויזיה החליפו שירותי הסטרימינג, את החנויות החליפו אתרי מסחר באינטרנט ואת יום העבודה והשכר הקבוע החליפה ׳גמישות תעסוקתית׳.
״עם Wolt אפשר לעשות משלוחים מתי, איפה ואיך שנח לך – ההחלטות בידיים שלך! ללא התחייבות, ללא צורך בניסיון קודם – ממש פשוט להתחיל להרוויח!״, מודיע עמוד הגיוס של אתר וולט. בתמורה לאותה גמישות תעסוקתית, שליחי וולט – המוגדרים כ׳קבלנים עצמאיים׳ – מחויבים בהגשת דוחות למס הכנסה, הם אינם זכאים לכל זכויות סוציאליות כמו פנסיה, ימי מחלה בתשלום, הבראה, פיצוי פיטורים או שעות נוספות, והמעסיקה יכולה להודיע על הפסקת העסקה ללא כל התרעה מראש.
נציג חברת וולט העיד בפני בית המשפט ב-2022, שתחת הפלטפורמה חתומים כעשרת אלפים שליחים. שליח וולט ממוצע עובד כ-48 שעות בחודש, ומבצע בממוצע 2.5 משלוחים בשעה. תשלום ממוצע לשעה עומד על סך 69 שקלים.
״להיות הבוס של עצמך״, מבטיחה וולט לשליחיה. היא מכנה אותם ״עמיתים״[2] ב״קהילה שיתופית״ שהיא ה״פלטפורמה״. תפקידה של הפלטפורמה הוא לחבר בין לקוח הקצה (אתם שם בבית שמאשרים הזמנה) לבין השירות המבוקש (המבורגר באחת בלילה) באמצעות אותו ״נותן שירות״ (שליח על אופניים חשמליים). תמורת החיבור גוזרת הפלטפורמה עמלה צנועה כביכול הן מנותן השירות והן ממקבל השירות.[3]
למין הרגע שלחצתם על הכפתור בטלפון המאשר שאתם באמת מעוניינים בהמבורגר באחת בלילה, האלגוריתם של ה״פלטפורמה״ מאתר ״עמית״ זמין בקרבת המסעדה. ה״עמית״ מקבל הודעה שהוא מתבקש להגיע למסעדה בהקדם, ולאחר שהוא אוסף את ההמבורגר שהזמנתם, ה״פלטפורמה״ מנווטת אותו ברחובות העיר עד ליעדו – דירתכם.
האלגוריתם של הפלטפורמה הוא שמכריע מי מבין העובדים יבצע את העבודה, האלגוריתם הוא שנותן הוראות פעולה לעובד, והוא אף זה שקובע את שכרם לפי נוסחה מסובכת ולא שקופה. זו אינה עבודה ללא בוס, אלא עבודה תחת רובוס – רובוט שהוא בוס: אלגוריתם בלתי-נראה וכל-יודע שמתייחס ל׳עמיתים׳ תחתיו כרובוטים ניתנים להחלפה. מעל הרובוס הבלתי-נראה והכל-יודע יושב כמובן אדם אמיתי – בעל הון או יזם דיגיטלי שמבזר את הפלטפורמה בין מדינות שונות בהתחשב בשיקולי חקיקה ומס.[4]
צורת ההעסקה האלגוריתמית מייצרת את הפער המשמעותי ביותר בתנאי העסקתם של השליחים בחברות השליחויות – תהיה זו וולט התכלכלה, תן ביס הכתומה, או משלוחה הצהובה. בעוד השפה השיתופית (״עמיתים״ ב״קהילה״) מבקשת לבטל את ההיררכיה בין מעסיק ומועסק ולייצר ביניהם סימטריה כ״משתמשים בפלטפורמה״, קיימת דווקא אי-סימטריית מידע גדולה, הנובעת מהידע שיש לאלגוריתם (=לחברה) על סביבת העבודה, כמות העבודה, כמות העובדים, ועד כמה המידע הזה זמין לשליח הממוצע (בכלל לא)[5].
3 נקודת היציאה
בניו יורק, כשחולפים על פני שורות הבניינים בשעות אחר הצהרים מזהים מיד את הפירמידה: מערום שלעתים גבוה מהאדם הממוצע של קופסאות קרטון בגדלים משתנים מ׳אמזון׳, ׳טרגט׳, ׳וולמארט׳ או חברת אופנה כלשהי. בדרך חזרה בסוף כל יום עבודה, עוצרים מול אותה פירמידת ענק ומלקטים את הסחורה שהזמנת יום ואולי רק שעתיים לפני. רק התיירים מבקרים בחנויות עצמן. נפח הקופסה אינו מרמז על תכולתה. צנצנת ריבה מוולמארט שנרכשה במבצע תעטף בשתי שכבות ניילון ומעליה עוד שכבה נדיבה של פצפצים. מאחר שקופסת הקרטון שנבחרה גדולה ממידות הצנצנת – ברווח בין השתיים יוסיף הפועל המיומן נייר חום למילוי. האריזה הייסודית הזו אמורה לאפשר לצנצנת להגיע בשלום תוך פחות מ-24 שעות ממחסני הענק[6] בפאתי העיר לפתח ביתך.
מה שאנו מכנים ״עיר גדולה״ אינו רק תוצר של כמות בני האדם המתגוררים תחת רשות מוניציפלית מסוימת (יעידו על כך שלל ערי שינה סיניות המאכלסות מספר בני אדם הגדול מהעיר ניו יורק), אלא תוצאה של כמות המפגשים בין בני האדם תחת אותה רשות מוניציפלית. עיר גדולה תוססת תזמן כמות מפגשים גדולה – הן כאלו מתוכננים, והן כאלו שאינם מתוכננים – באמצעות קיומם של אתרי תרבות, מסחר, בילוי, פנאי והסעדה שבני האדם החיים ברדיוס מסוים מעוניינים לקחת בהם חלק, וטורחים לצאת מהבית עבורם.
בשנים האחרונות החלו לצוץ בתל אביב, כבערים גדולות אחרות ברחבי העולם, מרכזים לוגיסטיים זעירים המוכמנים בתוך רחובות העיר. מבחוץ זה עשוי להיראות כחנות, וזו אכן הייתה חנות עד לפני רגע, אבל כעת זהו מחסן קטן שממנו ואליו נע זרם בלתי פוסק של שליחים על אופניים חשמליים. אלו הן חנויות אפלות.
אם פעם הייתה חנות, שמוצריה יוצרו במפעל בקרבתה, והיא כוללת מחסן אחורי, תצוגה בקדמתה, והקונים יכלו להיכנס אליה, לשלם ממיטב כספם ולצאת כשבידם סחורה כלשהי, כעת המסחר העירוני השתנה ללא היכר: מוצרי החנות מיוצרים בקצה השני של הגלובס, הם מוצגים באתר אינטרנטי, מאוחסנים במרכז לוגיסיטי זעיר הנגיש לשליחים בלבד, ואילו הקונים לוחצים על כפתור – והסחורה מגיעה לפתח ביתם תוך רבע שעה, שעתיים או יממה. החנויות האפלות הן שמאפשרות את האספקה המהירה של הסחורה.[7]
North Avenue, בולטימור, מרילנד, יעל סלומה, 2016
אם המסחר הוא שמעודד את המפגשים המקריים בין בני אדם הגרים באותו איזור, בלי מסחר – בני אדם לא ייפגשו. המרחב העירוני ייזנח ויופקר לאוכלוסיות שאין להן ברירה אלא לשוטט ברחוב: חסרי בית, מכורים לסמים, עוסקים בזנות, עבריינים זעירים.
תהליכים דומים של נטישת רחובות עירוניים לטובת נוחות הבית המרווח אירעו בשנות החמישים והשישים בארצות הברית בערי חגורת הפלדה, במה שמכונה ה״ווייט פלייט״ (White Flight)[8]. ההשלכות שלהם בדטרויט או בבולטימור מורגשות היטב גם היום. כי מרגע שאין עוברי אורח ברחוב, אין תחושת ביטחון ברחוב. ומאחר שאין תחושת ביטחון – אין עוברי אורח. ועל אף הניסיונות הרבים של שתי העיריות להאיר ולהעיר את רחובותיהן הדיסטופיים, הן עדיין לא נחלו הצלחה.
בתרחיש כזה הנוכחות של שליחים על אופניים חשמליים שמפרפרים בין מרכזים לוגיסטיים זעירים ברחבי העיר תהיה אף רווחת יותר: אם מסוכן לצאת לרחוב, הרי עדיף להזמין משלוח עד הבית. ואם מזמינים משלוח במקום לצאת לרחוב, הרחובות הופכים ליותר ריקים ולכן גם יותר מסוכנים. וכך, ככל שפלטפורמות המשלוחים משגשגות – הן ישגשגו אפילו יותר, מאחר שהן מייצרות תהליכים שקשה עד בלתי אפשרי לעצור.
4 השליחות
״וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יֹצְאוֹת, מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים; וְהֶהָרִים, הָרֵי נְחֹשֶׁת. בַּמֶּרְכָּבָה הָרִאשֹׁנָה, סוּסִים אֲדֻמִּים; וּבַמֶּרְכָּבָה הַשֵּׁנִית, סוּסִים שְׁחֹרִים. וּבַמֶּרְכָּבָה הַשְּׁלִשִׁית, סוּסִים לְבָנִים; וּבַמֶּרְכָּבָה, הָרְבִעִית, סוּסִים בְּרֻדִּים, אֲמֻצִּים. וָאַעַן, וָאֹמַר, אֶל-הַמַּלְאָךְ, הַדֹּבֵר בִּי: מָה-אֵלֶּה, אֲדֹנִי. וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ, וַיֹּאמֶר אֵלָי: אֵלֶּה, אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם״.[9]
הנבואה המתוארת בספר זכריה, מורחבת בחזון יוחנן לדימוי מפורט בו ארבעה שליחים רכובים על סוסים נושאים עמם את בשורת בוא האפוקליפסה – התקופה הראשונה מתוך התהליך הארוך של אחרית הימים.
משמעות המושג אפוקליפסה היא קץ האנושות. אין זה מרמז בהכרח על חיותם או מותם של בני האנוש המרכיבים את האנושות, אלא דווקא לסופו של האופן שבו הם חיים. האנושות היא יותר מסך כל בני האנוש המרכיבים אותה. האנושות היא המבנים החברתיים שבני האנוש ייצרו בחברה, בתרבות, בכלכלה ובפוליטיקה. המבנים החברתיים האלו עומדים בפני שינוי דרסטי. בניגוד לחזון זכריה ויוחנן, השליחים המבשרים את בואה של האפוקליפסה אינם מגיעים רכובים על סוסים, אלא על אופניים חשמליים.
בדומה לשולח של פרשי האפוקליפסה – ישות אלוהית בלתי-נראית וכל-יודעת, שליחי הוולט נשלחים לשליחותם על ידי אלגוריתם בלתי-נראה וכל-יודע. אולם בניגוד לישות האלוהית, מאחורי האלגוריתם עומד בן אדם – בעל הון – שרואה את שורת הרווח של האפוקליפסה המתקרבת.
5 הבשורה
בסרט האנימציה המדע הבדיוני של פיקסאר מ-2008, Wall-E, המתרחש במאה ה-29, מתוארים בני האדם העתידיים כייצורים עבי כרס, נהנתנים ועצלים, המבלים את ימיהם שרועים על כורסאות אורגונומיות, צורכים את מזונם בהיסח דעת באמצעות קשית מכוסות פלסטיק גדולות, תוך שהם בוהים במסך המרחף לנגד עיניהם ומספק להם ״תכנים״ 24/7. האנושות העתידית בסרט הסתגלה לחיי נוחות, זנחה את הצורך בפעילות, עבודה, או קשרים חברתיים והתמכרה לבידור ולצרכנות בלתי פוסקים. זה לא מאוד רחוק מהמציאות העכשווית.
ריבוי הפעולות של בני אנוש שונים (הזמנת מוצרים לפתח הבית) מעקרת ומפרקת את המרחב הציבורי ממשמעותו ומהסיבה לקיומו. באין מרחב ציבורי שבו בני אדם נפגשים אחד עם השני בפועל, מצטמצם הקשר הבלתי אמצעי בין בני אנוש. המפגשים מתרחשים אונליין ב״פלטפורמות״ למיניהן המיועדות ליצירת קשר אנושי לכאורה (וואטסאפ, אינסטגרם, פייסבוק, טוויטר). זהו למעשה חלק מהתפרקות החברה האנושית כפי שאנו מכירים אותה, ובהתאם – אובדן חלקים גדולים ממה שאנו מבינים כאנושיות. זו הבשורה ששליחי הוולט התכלכלים נושאים עמם.
[1] הרודוטוס, היסטוריות, ספר 8, פרק 98, 430 לפנה״ס לערך.
[2] סיון קלינגבייל, בקשה לתביעה ייצוגית נגד וולט: שוללת מהשליחים את מעמדם כעובדים, דה מרקר, 20 באוגוסט 2020
[3] עו"ד דניאל אנסקי, המקרה של שליחי וולט, אוטוריטה, כתב עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים, 21 בפברואר 2021
[4] שם
[5] Alex Rosenblat and Luke Stark, Algorithmic Labor and Information Asymmetries: A Case Study of Uber’s Drivers, International journal of communication, 2015
[6] המונח העכשווי הוא ׳Fulfillment house׳ או ׳בית הגשמה׳ בתרגום מילולי.
[7] דני בר-און, משלוח מהמכולת ב-15 דקות? איך? הסתננתי לעבודה ביאנגו דלי, הארץ, 23 בפברואר 2022
[8] ה״ווייט פלייט״ (בריחת הלבנים, בתרגום חופשי), הוא מושג שמתאר את תהליכי הפרבור בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים בערים תעשייתיות, רובן במערב התיכון של ארצות הברית. החלום האמריקאי עבור מעמד הביניים, כפי שהתבסס לאחר מלחמת העולם השנייה, כלל בית עם גינה ורכב. ההשקעה של הממשל האמריקאי בבניית אוטוסטרדות אפשרו התניידות קלה ומהירה בין הפרברים למרכזי הערים, והביאו להגירה של אוכלוסיות חזקות – ולרוב לבנות – ממרכזי הערים לפרבריה. האוכלוסיות שנותרו במרכזי הערים היו השכבות העניות בחברה האמריקאית, רבים מהם אפרו-אמריקאים. נטישת האוכלוסיות החזקות יצרה תגובת שרשרת שהביאה לערך אפסי של הנדל״ן העירוני, נטישת בתים ורחובות הנשלטים על ידי כנופיות.
[9] זכריה, פרק ו׳, פסוקים א׳-ה׳