חלק ראשון: הטענה והראיה

ראש גמל כוזרי מוזהב, 2022. ציאנוטיפ על נייר ארכיבי.
0
מילון הכוזרים, ספרו הראשון של הסופר הסרבי מילורד פביץ' יצא לאור ב 1984. השנה בה חלקים גדולים מהעולם נפלו קורבן למלחמה מתמשכת, מעקב ממשלתי מקיף, שלילה היסטורית ותעמולה, ושנת לידתן, אליבא דאורוול, של משטרת המחשבות והאח הגדול.
לספר אין עלילה במובן המסורתי של המילה. אבל התמה המרכזית של הספר, התגיירותה ההמונית של אימפריית הכוזרים, מבוססת על אירועים היסטוריים מהעשורים האחרונים של המאה השמינית, כאשר אנשי המלוכה והאצולה הכוזרית התגיירו, וחלקים רבים מהאוכלוסייה בעקבותיהם.
מילון הכוזרים בנוי בצורה של שלוש מיני-אנציקלופדיות עם הפניות, סימוכין, ולעתים סתירות ביניהן. כל אחת מהן מבוססת על מקורות מאחת מהדתות המונותאיסטיות אליהן השתייכו תושבי הממלכה: איסלאם, נצרות, ויהדות. המילון מהווה סוג קדום של אמנות רשת ביקורתית, מין ספקולציה היסטורית היפרטקסטואלית. צורה נבואית של ויקיפדיה עם תוכן שנוצר באופן אלגוריתמי.
בהקדמה לספר, פביץ' כתב:
"לא ניתן למצוא פה כרונולוגיה או סדר, וגם לא צריך. כל קורא ירכיב לעצמו את הספר, כמו במשחק דומינו או קלפים. ואז, כמו מראה, הספר יתן לו באותה מידה שהוא יתן לספר, כי אי אפשר לקבל מהאמת יותר ממה ששמת בתוכה".[1]
פביץ' הצהיר כי הכוזרים היוו מטאפורה לקבוצה קטנה השורדת בתווך שבין מעצמות אדירות ודתות גדולות. אנשים שלוקחים את גורלם בידם. בית ספר להגדרה עצמית. מאבקים דומים רבים עולים במחשבה, הרוז׳בי, הזאפטיסטי, הפלסטיני, הקשמירי, יותר מכדי להעלות על הכתב. מבקר צרפתי אמר פעם: "כולנו כוזרים בעידן של איום גרעיני וסביבה מורעלת".[2]
1
הסיפור על התגיירות הכוזרים מתואר כסוג של תוכנית ריאליטי מאמצע המילניום בספרו של יהודה הלוי "כיתאב אל קזארי" או "הכוזרי" או "ספר הטענה והראיה לדת המושפלת" מהמאה ה12. הספר מתחיל בחלום שמלך הכוזרים חלם. בחלום אומר לו מלאך: "כוונותיך מוצאות חן בעיני האל, אבל לא פעולותיך".
אחרי שהגברת הדבקות הדתית בממלכה והגדלת הקורבן לא עזרו, המלך החליט לקחת הפסקה משמאניזם טנגריסטי ולצאת לחיפוש אחר דת מונותאיסטית, כמו אלו שהפכו פופולריות בסביבת הממלכה באותה התקופה. טנגרי הוא שמו של אל השמיים. הטנגריסטים האמינו בכחול האינסופי של הרקיע ובשמש, ובנו את יישוביהם בצורת עיגול – כת השמש.
המתחרים בגמר הגדול של תוכנית הריאליטי של יהודה הלוי: פילוסוף יווני ורב יהודי, ניסו שניהם לשכנע את מלך כוזר לבחור במערכת האמונה שלהם. שניהם מהווים גם ייצוג סימבולי-רפלקסיבי של הלוי עצמו, פילוסוף יהודי, ומאבקו הפנימי בין אמונה והגיון.
2
התנאי להפשטה הוא התנזרות. האמנות המודרניסטית עברה תהליך היסטורי ארוך של הפשטה. אמנים ויתרו בהדרגה על הייצוג המימטי של המציאות, והאלמנטים הפיגורטיביים והממשיים הלכו ופחתו.הקשת הנרטיבית הגדולה של ההפשטה המודרניסטית משרטטת הפחתה הדרגתית של גשמיות מהייצוג. הצייר הרוסי קזמיר מלביץ׳ הכריז: ״לא עוד הידמות למציאות, לא תמונות אידיאליסטיות, כלום חוץ ממדבר״.[3] המישור הציורי אכן רוקן ב 1915, פרט לריבוע שחור אחד בודד, האייקון האולטימטיבי של הקונקרטיזם.
מדוע אין יודעים איך לומר מודרניזם בעברית?
הסיפור של מלך הכוזרים הוא סיפור על התעמתות עם המגבלות של פרדיגמה אידיאולוגית. נקודה בה יותר עבודה לא מניבה יותר תוצר. מלך הכוזרים, ואנשי חצרו הנאמנים אחריו, שקלו מחדש את הנחות היסוד הבסיסיות ביותר המגדירות את תפיסת עולמם ורוחניותם, ומכך גם את חייהם הטקסיים והיום-יומיים של נתיניהם.
אלים קדומים מן המדבר מופיעים בצורות מופשטות, ודוחים את הייצוג. רוברט סמית׳סון אמר פעם: ״המדבר הוא פחות ׳טבע׳ מאשר מושג; מקום שבולע גבולות״. מה המשמעות של מדבר? האם זו ריקות, או העדר? המדבר מלא, אבל לא באופן גלוי לעין בלתי מזוינת.
האם המדבר הוא רק סמל לפוטנציאל שמעבר לחושים?
3
לפני השואה, יידישלנד, חבל ארץ נרחב במזרח אירופה, נמתח מהים הבלטי לקצה של רוסיה, וכלל מאות קהילות יהודיות עם אוכלוסיה כוללת של 11 מיליון איש. בתוך הטריטוריה הזו, עלו מהפכנים מן הסבל של מזרח ומרכז אירופה. אחרי שגדלו ביראת שמיים וחונכו לכבד מסורות דתיות, הם נכנסו למהלך הגדול של חשיבה אוטופית ומהפכנית. סוציאליסטים, קומוניסטים, בונדיסטים, ציונים, אנטי-ציונים, טרוצקיסטים, עובדי כפיים ואינטלקטואלים, הם גילמו את הפעילות רבת הפנים והרדיקליזם של מעמד פועלים יהודי, שראה בהבזק את המשיח בכפליו של הדגל האדום.[4]
העולם ממנו באו נעלם, פורק ונהרס על ידי הנאצים ברצח עם.
לאדום באמריקה יש משמעות אחרת לגמרי.
סבי, רפאל אסטרחן, בא לפלסטין הבריטית כדי לברוח מהדת. הוא חמק מבית אביו הרב כדי להשתתף בתנועות הנוער ובילה את ימיו בספריה במקום ללמוד תורה. הוא קרא את פושקין ומרקס, למד חקלאות, והדריך נוער בהכנה להגירה לפלסטין. הוא הגיע כנער בתחילת שנות ה 30 של המאה הקודמת. הוא דמיין שיהיה אינטלקטואל, הוא אהב ספרים. הוא מצא את עצמו עובד בשדות ולאחר מכן במוסך של קיבוץ כנרת, התנחלות ציונית-קומוניסטית באל-ע׳ור (עמק הירדן), לחופי בוחיירת טבריא (הכנרת).
4
אמונה והגיון הם רק חלק מכלל של כלים וטכניקות שלא משנים את המציאות החומרית אלה את המציאות הנתפסת ואת החוויה. הם לא עובדים על אטומים, אלא על אנשים. אני מעדיף לחשוב על אמנות ככזו.
העימות בין הפילוסוף והרב בספרו של יהודה הלוי נוגע בפרדוקס של העל-טבעי בחיי היום-יום. בכניעה לעודפות לחה ועמימות. בנעלה, בנשגב, במה שמעבר. ובבחירתו של יהודה הלוי, בסופו של דבר, במיסתורין ומורכבות על פני אוניברסליזם וניטרליות.
5
שם משפחתי, אסטרחן, כתוב באופן שונה בדרכונים שלי, של אחיי, ושל אבי המנוח. אפילו השם בעברית מאויית אחרת בחלקים שונים של המשפחה. החוויה של הגירה חרוטה לנצח בתעודות הזהות שלנו. אנחנו מיני-פזורה, נושאים עדות לעקירה בכיסינו.
אבל בכל האיותים שלו, זהו שם של מקום.
שמות משפחה לפעמים נוצרו כדי לתאר מישהו שבא מאיפהשהו. ייתכן ומישהו מהמשפחה חזר מהעיר אסטרחן בדרום רוסיה, ליד גבול פרס.
ואפשר גם לקרוא במשמעות השם. חאן היא כותרת היסטורית שמתארת שליט או מלך, שמקורה בשבטי נוודים בערבות של יורו-אסיה.
אבל חאן הוא גם סוג של פונדק שמקורו במזרח התיכון וחלקים מצפון אפריקה ומרכז אסיה, ששימש כנקודת מסחר ואכסניה.
ה-סטאר-חאן.
האם אני כוכב המלך?
האם יש לי מקלט תחת הכוכבים?
הטענה והראייה, מודלי תלת מימד של ארכיאולוגיה ספקולטיבית, מאמר, וידאו, סאונד (תמונת מסך).
6
חוקרים חושבים שבירת הכוזרים האבודה היא העיר אטיל. עובדה היסטורית ייחודית היא שבאטיל נבנו כנסיות, מסגדים, ובתי כנסת, ושלושת הדתות המונותאיסטיות פעלו בה, ואף אזרחים ממוצאים אתניים שונים. לא נמצאו עקבות למאבק פנימי כתוצאה מכך.
אבל מכיוון שחלקים רבים מן האימפריה הכוזרית נמצאו בשפך של נהר הוולגה, רוב הממצאים הארכיאולוגיים הקשורים למיקומה המשוער והתרבות של אטיל נקברו תחת הבוץ של הנהר, ולא נמצאו מעולם. אטיל היא אטלנטיס מודרנית. לנרטיבים השונים שנקשרו באימפריית הכוזרים, כולל התגיירותם ההמונית, לא נמצאו ראיות חומריות הולמות.
עד שלאחרונה, נמצא מיקום משוער חדש. ב 2019, חוקרים מאוניברסיטת אסטרחן חשפו אתר בשם סמיבוגרי, עיר כוזרית עצומה. הם ממשיכים לחפור, ומעלים את ממצאיהם לרשתות החברתיות. המימצאים הארכיאולוגיים הופכים להיסטוריה בזמן אמת. הם מותמרים לאובייקטים ציבוריים ופוליטיים ברגע שנחשפו לאוויר העולם. אלה אובייקטים של מאבק היסטורי בין מעצמות אדירות ודתות גדולות, וכך גם תנאי הייצוג הנוכחיים שלהם. הם מתאימים בדיוק להיגיון ההעלאה האינסופית, לפיד, לזרם בן חלוף, לשטף של ארעיות, להימצאות בכל מקום בו-זמנית, לזמן רדיקלי, לארכיאולוגיית קוונטום. למעשה, לא ניתן לדעת בזמן ההעלאה, מהיכן האובייקט הגיע, מתי נקבר, ולמה שימש. אין כרונולוגיה, אין אוצר. אובייקטים אלה מהעבר מעוצבים מחדש ונוצקים לתוך עתיד טכנולוגי שמשמש כארכיון וכר גידול לאינטליגנציות חדשות בעת ובעונה אחת. המשימה של הכנסת הדברים להקשר מועברת, כמקובל לאחרונה, לצופה, הנתקל בהם בין סרטונים של חתולים וממים. בפרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, חשבון האינסטגרם של החפירה הוסיף לינק לערוץ טלגרם, שישמש כאלטרנטיבה במקרה שהחשבון ייחסם. הם דאגו ש״מטא״ תחסום את פעילותה ברוסיה, בדרכם של תאגידי ענק אמריקאים אחרים, ותהפוך את הסטודנטים לארכיאולוגיה לפליטים אבודים בים הפתוח של הקולוניאליזם הדיגיטלי.
ברונו מקיאס, שר אירופי לשעבר אמר: ״מחוץ לרוסיה, אטיל היא פיפס לא מוכר על המפה. אבל יש לה שיעור עבורינו: בזמנים בהם אנו נסוגים לגבולות לאומיים, עלינו לחזור אל העקבות הנשכחים שמחברים יחד פינות נבדלות על גבי כדור הארץ״.[5]
7
בספרו ״ההשראה החוזרת לתיקונה״ ייעץ האמן פסח סלבוסקי: ״התקן עצמך למידה הנכונה כדי להיכנס לתמונה שיצרת. ראה, שבתוך התמונה הרי זה יקום״.
אני יוצר תמונה. בקדמת התמונה אני רושם היסטוריה אחרת, לא ציונית. ייצוג מחודש של סיפור מקור. דיאגרמה של דיאלוג. פרדוקס. משבר אמונה. הרחק ברקע, אני מצייר עיר עגולה על אי מעל שוחה ביצתית במרכז האימפריה הכוזרית. גבולותיה של העיר נמתחים כמעט עד לקצה הציור, מופרדים ממנו על ידי משיכת מכחול דקה של מדבר.
אני מתקין את עצמי למידה הנכונה.
אני נכנס לתוכה.
Milorad Pavić, Dictionary of the Khazars, (New York: Knopf, 1988)
“HE THINKS THE WAY WE DREAM.” The New York Times. Accessed July 23, 2023. https://archive.nytimes.com/www.nytimes.com/books/98/12/06/specials/pavic-khazars.html.
Kasimir Malevich, The Non-Objective World (Chicago: Paul Theobald and Company, 1958), 68.
Sylvie Klingberg, Revolutionary Yiddishland (London: VERSO Books, 2017)
Maçães, Bruno "On the trail of Europe's last 'lost city': A forgotten empire lies buried beneath the desert on Europe's easternmost border." Politico. Accessed 7/23/2023 https://www.politico.eu/article/on-the-trail-of-europes-last-lost-city-russia-astrakhan/
*הטקסט הופיע במקור כחלק מ Proof and Argument, עבודת וידאו וסימולציה. העבודה ופרויקט המחקר המתמשך שהיא חלק ממנו הוצג בכנסים ותערוכות רבות, בין השאר בניו יורק (Flux Factory), סיאול (ISEA), אוסטריה (Ars Electronica) וברלין (מרכז האמנות Bethanien).
ייעוץ דרמטורגי: טל מרים ראובני

הטענה והראיה, 2023. סימולציה, מודלי תלת מימד של ארכיאולוגיה ספקולטיבית, מאמר, וידאו, סאונד. חריטה על זכוכית.
מראה הצבה בגלריות וושינגטון, שיקגו, ארה״ב.