הגדרה

קפיטליזם המעקב (ש.ע)

1. סדר כלכלי חדש שרואה בחוויה האנושית חומר גולמי חינמי לשימוש מסחרי סמוי, לרבות מיצוי, חיזוי, ומכירות. 2. גישה כלכלית טפילית בה הפקת מוצרים ושירותים כפופה למערכת עולמית המכוונת לשינוי ההתנהגות אנושית. 3. מוטציה סוררת של הקפיטליזם שמאופיינת בריכוז חסר תקדים של עושר, ידע, וכוח. 4. התשתית לכלכלת מעקב (Surveillance Economy) 5. איום על הטבע האנושי במאה ה-21 ששווה בחומרתו לאיום שהיווה הקפיטליזם התעשייתי לסביבה במאות ה-19 וה-20. 6. מקור לכוח אינסטרומנטרי (instrumentarian) שמשתלט על החברה ומאתגר באופן בלתי צפוי דמוקרטיות בעלות כלכלת שוק חופשי. 7. תנועה שמטרתה להשליט סדר קולקטיבי חדש שמבוסס על וודאות מוחלטת. 8. ניכוס זכויות אדם בסיסיות – פעולת השתלטות עוינת: קריסת הריבונות של העם. 

 

________________________________________

פרק ראשון

בית או גלות בעתיד הדיגיטלי

1.  השאלות העתיקות ביותר

 

"האם כולנו נעבוד עבור מכונה חכמה, או האם יהיו אנשים חכמים סביב המכונה?" – זו השאלה שנשאלתי בשנת 1981 על ידי מנהל מפעל לייצור נייר בין מנת דג שפמנון מטוגן וקינוח פאי פקאנים. היה זה הערב הראשון שלי בעיירה דרומית קטנה בה שכן אותו מפעל ענק, המקום שיהיה לי לבית שני במהלך שש השנים הבאות. באותו ערב גשום, השאלה שלו הציפה אותי עד כדי כך שהחרישה את טיפוף טיפות הגשם שהמטירו על הגגון שסוכך על שולחננו. אני מכירה את השאלות הפוליטיות הקלאסיות: בית או גלות? שולט או נשלט? אדון או עבד? אלו הן הסוגיות הנצחיות של ידע, מרות, וכוח שלעולם לא ניתן לפתור לתמיד. להיסטוריה אין סוף, ועל כל דור להפעיל רצון ודמיון למול איומים חדשים שכופים עלינו התמודדות בכל עידן מחדש. 

ייתכן כי לא היה לו מישהו מלבדי לשאול, ולכן שאלתו של מנהל המפעל הייתה כה טעונה ובהולה: "נו, מה יהיה? לאיזה כיוון אנחנו אמורים ללכת? אני חייב לדעת מייד. נגמר הזמן להתלבטות." האמת, גם אני רציתי לדעת את התשובה, וכך לפני 30 שנה התחלתי פרויקט שהפך לספרי הראשון – "בעידן המכונה הפקחית: עתיד העבודה והעוצמה". הספר עצמו היווה את צעדיי הראשונים במסע חיים למציאת תשובה לשאלה: "האם ייתכן שהעתיד הדיגיטלי יהיה ביתנו?"

עברו שנים רבות מאז אותו ערב דרומי חמים, אך אותן שאלות ותיקות שבו בכל הכוח. המרחב הדיגיטלי משתלט ומגדיר מחדש את המוכר לנו, עוד בטרם ניתנת לנו הזדמנות להתחבט ולהכריע. אנחנו מהללים את העולם המרושת בזכות כל הדרכים בהן הוא מעשיר מיומנויות ואפשרויות לעתיד, אך השינוי הזה הביא עימו מרחבים חדשים של חרדות, סיכונים, ואלימות, בעוד שתפיסת העתיד כניתן לחיזוי הלכה והתמוססה.   

כשאנו שואלים את אותן שאלות ותיקות היום, מיליארדי אנשים מכל מעמד, דור, או תרבות נדרשים להשיב. טכנולוגיות מידע ותקשורת כבר נפוצות יותר מרשתות חשמל, וזמינות לשלושה מתוך שבעת מיליארד תושבי העולם. הדילמות הסבוכות שקושרות בין ידע, סמכות, וכוח כבר אינן מוגבלות למקום העבודה, כפי שהיה בשנות ה-80. הן כבר משפיעות ומושרשות בכל פעולות היום-יום, ומהוות יסוד בכמעט כל צורה של השתתפות חברתית.

עד לפני רגע ממש, התמקדנו רק במקום העבודה המקוון, או סוגיות של חברת מידע (information society). כעת, עלינו להרחיב את היריעה כמה שניתן כדי להתייחס ל"כלל הציביליזציה", או ליתר דיוק – לציוויליזציית המידע. האם אותה תרבות חדשה מתהווה גם עשויה להיות לנו לבית?

הבית מהווה נקודת המוצא עבור כל יצור באשר הוא, המוצא ממנו כל המינים מתחילים להתמצא בסביבתם. ללא אותה נקודת ציון התחלתית, לא ניתן לנווט בשטח לא מוכר. בלי נקודת התמצאות, אנחנו אבודים. אני נזכרת בכך מחדש בכל אביב, כאשר זוג ציפורי טבלן שב לגומחה שמתחת לחלוננו מנדודיהן בעולם. קריאותיהן המצמררות מסמנות את השיבה הביתה, התחדשות, זיקה, ובטחון, אלו שמשרים עלינו שינה בלילה, הידיעה כי גם אנחנו במקומנו. צבות ים מטילות ושבות למעמקים, ושם שוחות אלפי קילומטרים, לעיתים לתקופות של עשור או אפילו שניים. כשהן מוכנות להטיל שוב, הן שבות חזרה לאותה חלקת חוף בה הן עצמן בקעו. יש ציפורים שעפות אלפי קילומטרים, ותוך כך משילות מחצית ממשקל גופן, כדי לחזור למקום בקיעתן בכדי להזדווג במקום שבו נולדו. ציפורים, דבורים, פרפרים…קנים, גומחות, עצים, אגמים, כוורות, גבעות, חופים, וחללים… למעט בודדים, כל היצורים החיים בעלי גרסה כלשהי או אותה משיכה עמוקה למקום בו החיים פורחים, מקום שאנחנו קוראים לו בית. 

התקשרות אנושית מטבעה מכתיבה כי כל מסע וכל גירוש מתניע חיפוש לבית. העובדה כי אותה שיבה מאוחרת, החתירה לבית, הם מבין כמיהתנו ומאוויינו העמוקים ביותר, מתגלה במחיר שאנחנו מוכנים לשלם עבורם. קיימת השתוקקות אוניברסלית לשוב למקום שעזבנו, או למצוא בית חדש בו תקוותנו לעתיד יוכלו להשריש שורשים ולצמוח. אנחנו עדיין שבים ומספרים את סיפורו של אודיסאוס ונזכרים בתלאות שבני אדם מוכנים לעבור כדי לחזור לביתם, למפתן משכנם. 

בהיותנו בני אדם, בעלי מוח גדול יותר מאלו של ציפורים או צבי ים, ברור לנו כי השיבה הביתה לאותה חלקת אדמה מסוימת איננה תמיד אפשרית, או אפילו רצויה. הבית איננו חייב להיות מבנה או מקום אחד קבוע. ביכולתנו לבחור את צורתו ומיקומו, רק לא את משמעותו. הבית הוא מקום מוכר לנו ומקום בו אנו מוכרים, מקום בו אנחנו אוהבים ואהובים. הבית הוא שליטה, קול, קשר, ומקלט, חלקו חופש וחלקו שגשוג, חלקו מחסה, וחלקו סיכוי לעתיד לבוא. 

התחושה כי הבית הולך ונעלם מעוררת כמיהה בלתי נסבלת. לפורטוגזים יש מונח לתחושה: saudade (סאו-דה-דג'י) – מילה שמכילה את הכיסופים והגעגועים של אין ספור מהגרים במרוץ הדורות אחרי פרידה ארוכה מבית. כעת, טלטלות המאה ה-21 המירו את אותן חרדות ורצונות קיצוניים של פרידה לסיפור כלל עולמי שמציף כל אחד מאתנו. 

 

1. רקוויאם לבית

בשנת 2000, קבוצת מדעני ומהנדסי מחשבים במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה שיתפו פעולה בפרויקט "הבית המודע" (Aware Home), מעין "מעבדה חיה" לחקר "מחשוב מקיף" (ubiquitous computing). הם קיוו ליצור סביבה בה תתקיים "סימביוזה של אדם-בית" בעזרת מערך מורכב של "חיישנים מוכווני הקשר" שהושתלו ברחבי הבית, ומחשבים לבישים על דיירי הבית שיוכלו לקלוט כל התפתחות של תהליכים חיים ודוממים. העיצוב דרש "שיתוף פעולה ממוחשב אלחוטי" שקשר בין הפלטפורמה שאחסנה מידע אישי מהמחשבים הלבישים של הדיירים לבין פלטפורמה נוספת לנתונים סביבתיים שנקלטו על ידי החיישנים. 

הניסוי נשען על שלוש הנחות עבודה: ראשית, המדענים והמהנדסים הניחו כי מערכות המידע החדשות יניבו תחום ידע (knowledge domain) חדש לחלוטין. שנית, הונח כי הזכויות על אותו ידע חדש, וגם הסמכות להשתמש בידע לשיפור אישי, שייכים לדיירי הבית בלבד. שלישית, הצוות הניח שלמרות חידושים דיגיטליים מופלאים, הבית המודע יהווה גלגול חדש של מושג הבית הישן והמוכר, מקום מפלט לדייריו.  

הנחות העבודה משתקפות היטב בתוכניות ההנדסיות לבית. הושם דגש על אמון, פשטות, משילות הפרט, וקדושת הבית כמרחב פרטי. מערכת המידע של הבית המודע תוכננה כמערכת מעגלית סגורה שכללה רק שני צמתים ונשלטה אך ורק בידי הדיירים. היות שהבית "עוקב אחר הדיירים באופן רציף כולל מיקום, פעילויות שונות…ואפילו מצבם הרפואי", הצוות הסיק כי "קיים צורך ברור להשאיר את המידע והשליטה בהפצתו בידי הדיירים". הוחלט לאחסן את המידע במחשבים הלבישים וכך "להבטיח את סודיות ופרטיות המידע האישי." 

בשנת 2018, שוק "הבתים החכמים" כבר הוערך ב-36 מיליארד דולר, וצפוי לנסוק ל-151 מיליארד דולר עד שנת 2035. מספרים אלו מעידים על הסערה שמתחוללת מתחת לפני השטח. חשבו על מכשיר אחד בלבד במערך השלם של בית חכם – וַסַּת החום של חברת נסט (Nest), שמיוצר על ידי חברה שהייתה בבעלותה של Alphabet, חברת האחזקות של גוגל, עד שבשנת 2018 עברה מיזוג מלא עם גוגל.  וסת החום של נסט עושה מגוון פעולות שפוצחו בפרויקט "הבית המודע". הוא אוסף נתוני שימוש ונתוני סביבה, ויחד עם חיישני תנועה בבית ויכולות חישוב יכול "ללמוד" את ההתנהגות בני האדם במרחב. היישומים של נסט מסוגלים לקבץ נתונים ממכשירים נוספים שפועלים ברשת, כגון מכוניות, תנורים, מכשירי התעמלות, ומיטות. מערכות אלו יכולות, בין היתר, להפעיל אורות כאשר תנועה חריגה מזוהה, להתחיל הקלטת וידאו וסאונד, ואף לשלוח הודעות והתראות לבעלי הבית או אנשים נוספים. לאחר המיזוג עם גוגל, אותו וסת חום, כמו גם שאר מוצרי חברת נסט, יכללו במערך הבינה המלאכותית של גוגל, לרבות "עוזרת" וירטואלית אישית. בדומה ל"בית המודע", וסת החום ומכשירים מסוגו יוצרים מאגרי מידע חדשים ועצומים, ידע שאיתו מגיע כוח חדש – אבל בידי מי הכוח?

מאגרי מידע מקוונים, אלחוטיים, מורכבים, ומותאמים אישית של וסת החום נשמרים בשרתים של גוגל. כל וסת נמכר עם "מדיניות סודיות", "הסכם תנאי שימוש", ו-"הסכם רישוי צרכן קצה". מסמכים אלה מעידים על ההשלכות החמורות בנושאי סודיות ואבטחת מידע, כשמידע רגיש, ממקור אישי וביתי, מועבר למכשירים חכמים נוספים, לבעלי תפקיד באשר הם, ולגורמי צד שלישי, למטרות חיזוי והמשך מכירה לצדדים בלתי מוגדרים נוספים. חברת נסט כמעט ואינה מתחייבת לאבטחת המידע שהיא אוספת, ואינה לוקחת אחריות כלשהי לאופנים בהם חברות אחרות שנמצאות בקשרים איתה ישתמשו במידע. ניתוח מעמיק של שני חוקרים מאוניברסיטת לונדון במדיניות של נסט מסיק כי אדם שמסכים להיכנס למערכת הסביבתית של החברה, לרבות מגוון מכשיריה ויישומיה, שאף הם מגיעים עם תנאי שימוש מעיקים ומרחקי לכת, נדרש ברכישה של וסת אחד לבית לקרוא כמעט אלף חוזים שונים שכאלה.  

תנאי השירות של נסט קובעים שסירוב של צרכן לחתום על ההסכמים יפגום משמעותית בתפקודו ואבטחתו של המכשיר, וכי המכשיר אף לא יקבל את עדכוני האבטחה והבטיחות ההכרחיים. ההשלכות כוללות צנרת קפואה, חיישני עשן שלא עובדים, ואף מערכות ביתיות פנימיות שפגיעות לפריצה ממוחשבות. 

ב-2018, הנחות העבודה לגבי הבית המודע כבר נעלמו כלא היו. לאן? מה העלים אותן? הבית המודע, כמו פרויקטים פורצי-דרך רבים, נבע מחזון עתיד דיגיטלי שמעצים בני אדם ועוזר להם לחיות באופן יעיל יותר. בשנת 2000, חזון זה הושתת בדבקות אמיצה על הנחת היסוד שהחוויה האישית היא פרטית. כך שאם אישה בוחרת לשמור את חוויותיה באופן דיגיטלי אז מובן שהיא בעלת הזכויות הבלעדיות למידע שמופק מאותם נתונים, כמו גם לשימושים במידע. כיום, אותן זכויות על פרטיות, ידע, ויישומים נגזלו באמצעות מיזם שוק נועז שמונע על ידי חברות התובעות בעלות כוללת על חוויות של אחרים ולידע שאותן חוויות מפיקות. מהן ההשלכות של תמורות מרחיקות לכת אלו עבורנו, עבור ילדינו, עבור הדמוקרטיות שלנו, ועבור האפשרות של עתיד אנושי בעולם דיגיטלי? ספר זה הוא ניסיון להשיב לשאלות אלו, מבט על החלום הדיגיטלי המשחיר למול עינינו והפיכתו המהירה לפרויקט מסחרי גזלני שאינו יודע שובע. ותופעה חדשה לגמרי שאותה שאני מכנה "קפיטליזם המעקב". 

 

1. מהו "קפיטליזם המעקב"

קפיטליזם המעקב תובע בעלות מוחלטת על חוויות אנושיות ושימושם כחומר גלם חינמי שמתרגם לנתונים התנהגותיים. אף כי בחלק מאותם נתונים נעשה שימוש לשיפור מוצרים או שירותים, היתר נחשבים עודף קנייני התנהגותי  ((proprietary behavioural surplus שמוזן לתהליכי ייצור מתקדמים המכונים "בינת מכונה", ואז מומר למוצרים לחיזוי התנהגותך כעת, בקרוב, ומאוחר יותר. לבסוף, אותם מוצרי חיזוי נסחרים בסוג שוק חדש למסחר בחיזוי ההתנהגות, להם אני קוראת "שוקי התנהגות עתידית". אנשי קפיטליזם המעקב כבר צברו רווחים אדירים מעסקאות אלו, משום שחברות רבות להוטות להמר על התנהגות אנושית בעתיד. 

כפי שנראה בפרקים הבאים, יחסי הגומלין התחרותיים שבין אותם שווקים חדשים מניעים את בעלי ההון של קפיטליזם המעקב לרכוש עוד ועוד מקורות חיזוי של עודפי נתונים התנהגותיים: הקולות, המאפיינים האישיותיים, והרגשות של כולנו. עם השנים, בעלי ההון גילו כי כשעוסקים בנתונים התנהגותיים כוח החיזוי הגבוה ביותר  מנתונים התנהגותיים מגיע מהתערבות בתהליך השימוש כדי לעודד, לשדל, לכוונן, ולהנחות התנהגויות מסוימות להפקת רווחים גבוהים יותר. למהלך הזה הובילה התחרותיות עזה בתחום, שהובילה למצב בו תהליכים אוטומטיים בוודאי מזהים את סממני התנהגותנו, אלא כעת גם מעצבים באופן נרחב כיצד נתנהג. עם מעבר המיקוד ממידע לכוח, לא די בהפיכת זרימת המידע אודותנו לאוטומטית – כיום המטרה היא שאנחנו עצמנו נהפוך לאוטומטיים. בשלב זה בהתפתחות קפיטליזם המעקב, פירוש הדבר שאמצעי הייצור כפופים למגוון גדול של "אמצעים לשינוי התנהגותי", תחום שנהיה מורכב מרגע לרגע. כך, קפיטליזם המעקב מוליד צורה חדשה של כוח שאני מכנה "אינסטרומנטריאניזם" instrumentarianism)). כוח אינסטרומנטרי  מזהה דפוסי התנהגות אנושית ומשפיע עליהם לרווחתם של גורמים זרים. במקום צבאות ותחמושת, זהו כוח ששולט באמצעות תיווך ממוכן שהולך ונפוץ בארכיטקטורה הממוחשבת של מכשירים, חפצים, וחללים "חכמים" ומקוונים. 

בפרקים הבאים, נסקור את התפתחותן והטמעתן של יוזמות אלו והכוח האינסטרומנטרי שמאפשר את קיומן. אכן, כבר לא ניתן להתחמק מפרויקט השוק הנועז הזה ומזרועותיו הארוכות  שמגיעות מהובלה בלתי מורגשת של שחקני פוקימון-גו, לאכול, לשתות, ולבזבז כספים במסעדות, פאבים, מזללות, וחנויות, ששילמו על מנת להשתתף בשוקי עיצוב ההתנהגות העתידית. ועד לניכוס חסר רחמים של עודפי מידע מפרופילים בפייסבוק על מנת להכתיב התנהגות אישית, בין אם מדובר ברכישה פשוטה של קרם לטיפול בחצ'קונים ברבע לשש בערב שישי, או קליק אחד כדי להסכים להצעת זוג חדש של נעלי ריצה כשאנדורפינים זורמים במוחך לאחר ריצת בוקר ארוכה, או כשאתה הולך להצביע. בדיוק כפי שהקפיטליזם התעשייתי נדרש להמשיך להעצים את אמצעי הייצור, כך גם בעלי ההון בקפיטליזם המעקב נעולים כעת בתהליך העצמת האמצעים לשינוי התנהגות וצבירת העוצמה שבכוח אינסטרומנטרי. 

קפיטליזם המעקב עומד בסתירה לחלום הדיגיטלי המקורי, ומשכיח לחלוטין את חזון ה"בית המודע". הוא מפוגג את האשליה כי גלום מוסר מובנה כלשהו ברישות, את ההנחה שלהיות "מחובר" פירושו גם להיות "חברתי", את התחושה שהתחברות לרשת היא פעולה מכילה במהותה, או שהיא מובילה באופן טבעי לדמוקרטיזציה של ידע. קישוריות דיגיטלית הפכה לאמצעי בשירות האינטרסים המסחריים של זרים. כך, קפיטליזם המעקב במהותו טפילי וממוקד פנימה. הוא משיב לעדנה את הדימוי הישן שנתן מארקס לקפיטליזם כערפד שניזון מעבודה, אך עם תפנית בלתי צפויה. במקום עבודה, קפיטליזם המעקב מוזן מכל נדבך בחוויה האנושית של כולנו. 

גוגל המציאה ואז ליטשה את קפיטליזם מעקב בדומה לאופן בו ג'נרל מוטורס המציאו וליטשו את הקפיטליזם הניהולי לפני מאה שנים. גוגל הייתה חלוצה בתיאוריה ובפרקטיקה של קפיטליזם המעקב, וסיפקה הון עצום למחקר ופיתוח, החברה שסללה את הדרך בניסוי וביישום, אך היא כבר איננה היחידה בתחום. קפיטליזם המעקב התפשט במהירות לפייסבוק, ולאחר מכן למיקרוסופט. הנתונים מראים כי אמזון גם נוטה לכיוון, וכי הנושא ממשיך לאתגר את אפל – כאיום חיצוני, וכנושא לדיון וקונפליקט פנימי בחברה. 

כחלוצת התחום, גוגל השיקה מיזם שוק חסר תקדים במרחבי האזורים האפלים ברשת, שם הייתה כמעט חופשיה ממחסומים משפטיים או מתחרים, בדומה למין פולש המגיח פתאום לאזור מחייה נטול טורפים. מנהלי גוגל הניעו את תהליך הבנייה השיטתי בעסקים השונים של החברה בקצב בלתי מתפשר, שלא מוסדות ציבור ולא אנשים פרטיים יכלו לעמוד בו. גוגל גם נהנתה מתמורות היסטוריות מתקפות ה-11 בספטמבר, שטלטלו את מנגנון הבטחון הלאומי של ארה"ב והובילו לאימוץ, חיקוי, הגנה על, ואימוץ יכולות מתפתחות בתחום קפיטליזם המעקב למען שמירה מוחלטת על ידע והרצון להבטחת וודאות. 

בעלי ההון של קפיטליזם המעקב הבינו שהם חופשיים לעשות כרצונם, ואכן כך עשו. הם ניצלו את רוח התקופה שמתאפיינת בקריאה לפעולה אזרחית, ניצלו היטב חרדות קיימות, והחביאו את הפעילות האמיתית שלהם מתחת לשולחן. הם התברכו בגלימת בלתי נראות שנארגה במידות שוות של רטוריקת "הרשת המעצימה", היכולת לנוע במהירות, הבטחון שנובע ממקורות תשואה אדירים, והאופי הפראי והפגיע של הטריטוריות החדשות שעמדו לכבוש ולתבוע לעצמם. בנוסף, היו האופי האטום של התהליכים הממוחשבים שבשליטתם, הבורות שאותם תהליכים מניבה, והתחושה כי הם בלתי נמנעים סיפקו עוד שכבה של הגנה.

קפיטליזם המעקב כבר מזמן אינו רק מתנהל כעוד פרק בדרמת התחרות שמתנהלת בין חברות האינטרנט הגדולות, בה שוקי התנהגות עתידית נועדה תחילה לשרת שיווק מקוון. מנגנוניו ויעדיו הכלכליים נהיו למודל המובן מאליו עבור מרבית החברות שמתבססות של שירותי רשת. בסופו של דבר, התחרות דחפה להרחבת המודל גם לעולם הבלתי-מקוון, בו אותם מנגנונים בסיסיים שמנכסים את היסטוריית הגלישה שלכם, הלייקים והקליקים, משמשים כעת גם לנטר את הריצות שלכם בפארק, את השיחות בארוחות הבוקר שלכם, או החיפושים אחר מקום חנייה. מוצרי חיזוי כיום נסחרים בשוקי התנהגות עתידית שחוצים את גבולות השיווק הממוקד ברשת ומגיעים לתחומים רבים אחרים, לרבות ביטוח, קמעונאות, מימון, ועוד רשימה ארוכה של מוצרים ושירותים ושמספקות חברות הנחושות להיות שחקניות בשווקים חדשים ורווחים אלו. בין אם מדובר במכשיר ביתי "חכם", שמוכר לחברות הביטוח כ-"חיתום התנהגותי" (behavioural underwriting), או אם מדובר באחת מתוך אלפי עסקאות אחרות, בעולם של היום אנחנו משלמים על שעבודנו. 

מוצריו ושירותיו של קפיטליזם המעקב אינם חלק מעסקת חליפין. אין בהם כדי לבסס יחס יצרן-צרכן מועיל והדדי. במקומו, הם מהווים פיתיון למשוך משתמשים להישאב את תוך מפעל הכרייה החדש, בו חוויותינו הפרטיות מבותרות ונארזות מחדש כאמצעי בשירות אחרים. אנחנו איננו ה"לקוחות" של קפיטליזם מעקב. למרות האימרה המקובלת: "אם זה ניתן בחינם – אתה המוצר", אבל אמירה זו גם אינה נכונה. אנחנו מהווים את המקורות לעודף המידע (surplus)  הכה חיוני לקפיטליזם המעקב – אנחנו המטרה במבצע חילוץ טכנולוגי מתקדם לחומרי גלם מידעיים שיותר ויותר כבר אין מנוס ממנו. הלקוחות האמיתיים במודל זה הם העסקים שסוחרים בשוקי ההתנהגויות העתידיות שבו. 

זו ההשקפה שהופכת את החיים הרגילים לחידוש יומי לעסקה פאוסטיאנית של המאה ה-21. "פאוסטיאנית", כי כמעט ולא ניתן להיחלץ ממנה, אף שהמחיר שאנחנו משלמים בתמורה יחריב את החיים שלנו. הרי האינטרנט נהייה חיוני למעורבות חברתית, הוא רווי בפעילות מסחרית, והמסחר הזה כפוף למנגנוני קפיטליזם המעקב. התלות שלנו היא התשתית לפרויקט קפיטליזם המעקב, והצורך שלנו לחיות חיים אפקטיביים עומד כנגד הנטייה לדחות את החדירות הפולשניות שלו. המחלוקת שנוצרת מביאה לאלחוש מנטלי שמרגיל אותנו למציאות בה אנו נתונים למעקב, ניתוח, כרייה, ושינוי התנהגותי. אנחנו מסגלים גישה של רציונליזציה, ולמדים לקבל מצבים שונים בהשלמה צינית, מתרצים תירוצים שישמשו מנגנוני הגנה ("אין לי מה להסתיר"), או למצוא דרכים נוספות לקבור את הראש בחול, לבחור בבורות על פני תסכול וחוסר אונים. כך, קפיטליזם המעקב כופה בחירה פגומה מיסודה, בחירה שבני אדם במאה ה-21 אינם אמורים לעמוד בה, ועם נורמליזציה של המצב אנחנו חיים בגן עדן של שוטים.  

קפיטליזם המעקב פועל בזכות פערים חסרי תקדים בידע ובכוח שנובע מאותו ידע. בעלי ההון של קפיטליזם המעקב יודעים הכל אודותינו, בזמן שפעילותם מתקיימת בחשאיות מכוונת. הם צוברים תחומים חדשים ואדירים של ידע חדש מאיתנו, אך לא בשבילנו. הם חוזים את עתידנו כדי לקדם את רווחיהם של אחרים, ולא לרווחתנו. כל עוד קפיטליסטים המעקב ושוקי חיזוי ושינוי מורשים לשגשג, בעלות על אמצעי השינוי התנהגותי היא המקור לעושר ועוצמה של קפיטליסטים במאה ה-21, ולא בעלות על אמצעי הייצור. 

עובדות אלו, השלכותיהן על החיים של כולנו, החברות שלנו, הדמוקרטיות שלנו, ציוויליזציות המידע המתפתחת, נבחנות לעומק בפרקים הבאים. העדויות והמסקנות שמוצגים כאן מצביעים על כך שקפיטליזם המעקב הוא כוח סורר שמונע מעקרונות כלכליים חדשים שמתעלמים מנורמות חברתיות ושוללים זכויות בסיסיות שקשורות בחירויות פרט שבלעדיהם חברה דמוקרטית אינה יכולה כלל להתקיים. 

בדיוק כפי שהתרבות התעשייתית פרחה על חשבון הטבע, דבר שעלול לעלות לנו במחיר כדור הארץ עצמו, תרבות המידע בעיצובו של קפיטליזם המעקב והכוח האינסטרומנטרי החדש שבידו ימשיך לצמוח על חשבון קריסת הטבע האנושי תוך שהוא מאיים לעלות לנו באנושיותנו עצמה. המורשת התעשייתית בדמות ההפרעות החמורות באקלים מכים בחרדות, חרטות, ופחדים. עם התבססותו של קפיטליזם המעקב כמודל המרכזי של קפיטליזם המידע הנהוג בזמננו, איזו מורשת של הרס והתייסרות אנחנו משאירים לדורות הבאים? ברגע זה ממש, גרסה חדשה זו של הקפיטליזם ממשיכה להתרחב. יותר ויותר מגזרים, סוכנויות, חברות הזנק, מפתחי יישומים, ומשקיעים חדשים מתגייסים סביב גרסה משכנעת של קפיטליזם המידע. התגייסות זו, וההתנגדות שהיא יוצרת, יגדירו את גבולות זירת הקרב בחזית החדשה של הכוח בה ילחמו על האפשרויות של עתיד אנושי. 

1. חסר התקדים 

הסבר אחד לרשימת ההצלחות הארוכה של קפיטליזם המעקב מתבלט במיוחד: זהו מודל חסר תקדים. לא תמיד ניתן לזהות דבר מה חדש, כאשר אנחנו נתקלים בדבר מה חדש, אנו נוטים באופן אוטומטי לנתח אותו באמצעות מיונים מוכרים וישנים באופן אוטומטי, וכך הופכים את החסר-תקדים לבלתי-נראה. דוגמה קלאסית היא רעיון "כרכרה ללא סוס" שאנשים ראו במכוניות הראשונות. עוד דוגמה טראגית היא המפגש הראשון בין עמים ילידיים והכובשים הספרדים. כאשר בני הטאינו (Taíno) בתקופה הפרה-קולומביאנית חזו בפעם הראשונה בחיילים הספרדים, מיוזעים ומזוקנים, מכתתים בכבדות בחול כשהם לבושים בגדים רקומים ושריון, כיצד יכלו להבין את המשמעות וההשלכות של אותו יום? ללא דרך המשגה שתאפשר הבנה של החורבן שבפתח, בני האיים ראו באורחים החדשים אלים, וקבלו את פניהם בטקסים מרהיבים. כך העדר תקדים מערפל את ההבנה. דפוסי מחשבה קיימים מכוונים אותנו לשים לב למוכר, ומונעים מאיתנו לראות את המקורי מפני שהם הופכים את החדש למעין הרחבה של המצוי. התהליך כולו מנרמל את הבלתי-נורמלי, ומקשה עוד יותר על הניסיון להיאבק בתופעה חסרת התקדים. 

בערב סוער לפני מספר שנים, ברק הכה בביתנו, ולמדתי לקח חשוב בעוצמה הבלתי נתפסת של החסר תקדים. שניות לאחר שהברק הכה, ענני עשן שחור כבד עלו במעלה המדרגות מהקומה התחתונה של הבית, לכיוון הסלון. תוך התארגנות וקריאה למכבי האש, חשבתי שיש לי דקה או שתיים לפני שאצטרף למשפחתי במנוסה מהבית. קודם, עליתי במהירות את המדרגות וסגרתי את דלתות חדרי השינה כדי להגן עליהם מנזקי העשן. אז, טסתי חזרה מטה כדי לאסוף כמה שיותר מהאלבומים המשפחתיים שיכולתי לסחוב והנחתי אותם בחוץ על המרפסת תחת מכסה. העשן כמעט הגיע אלי כאשר נציג לוחמי האש הגיע, תפס בכתפי, ומשך אותי בכוח החוצה דרך הדלת. עמדנו שם בחוץ, תחת מטר גשם זלעפות, ולתדהמתנו לפתע להבות פרצו בכל הבית. 

למדתי מספר לקחים מהשריפה, אבל מבין החשובים ביותר היה טבעו הנעלם של הדבר חסר התקדים. באותם רגעים ראשונים של המשבר, דמיינתי שביתי עלול לספוג נזקי עשן, אך לא שהבית עצמו יפסיק להתקיים. הבנתי את המתרחש סביבי דרך מושגים של אירועי עבר, וראיתי בזה מכשול מעיק, אבל כזה שאפשר יהיה להתגבר עליו ובסופו של דבר ולחזור לשגרה. בהעדר יכולת לזהות דבר חסר תקדים, נותר לי רק לסגור דלתות לחדרים שיחדלו להתקיים, ולחפש ביטחון במרפסת שגורלה כבר נחרץ. לא יכולתי להפנים תנאיי מציאות שמעולם לא חוויתי קודם. 

התחלתי לחקור את התפתחותה של מגמה שבשנת 2006 קראתי "קפיטליזם המעקב". ראיינתי יזמים ועובדים במגוון חברות טכנולוגיות בארה"ב ובבריטניה. במשך מספר שנים, סברתי שהנהלים המפתיעים ומטרידים שתיעדתי סימנו רק סטיות מסוימות מהגישה המקובלת, תוצאות של כשלים מנהליים או שיקול דעת משובש והעדר הבנה של ההקשר הרחב. 

כל נתוני המחקר שאספתי נהרסו כליל בערב השריפה, ועד שהצלחתי לשוב על עקבותיי ב-2011, היה לי ברור שתפיסות ישנות נוסח "כרכרה ללא סוס" אינן מסבירות או מצדיקות את המציאות המתהווה. פספסתי פרטים רבים שהסתתרו בסבך, אך קווי המתאר של התופעה בלטו פתאום: קפיטליזם המידע עשה תפנית חדה לכיוון גישה חדשה שמוכוונת לצבירה, והעמיד למטרה מנגנוני תפעול, אינטרסים כלכליים, ושווקים חדשים מסוגם. הבנתי שהמודל החדש הפנה גב משיטות ונהלים מקובלים בהתפתחות הקפיטליזם, והתהליך עצמו הניב תופעה מבהילה וחסרת תקדים.

מן הסתם, גיחתה של תופעה חסרת תקדים בתולדות הכלכלה אינה שוות ערך לשריפה ביתית. הסממנים שירמזו על שריפה נוראית היו מחוסרי תקדים עבורי, אך בוודאי אינם מקוריים. מנגד,  קפיטליזם המעקב הוא סוכן חדש לגמרי בהיסטוריה, דבר מקורי ומיוחד במינו. זן חדש שאינו דומה לשום דבר אחר. כוכב לכת חדש בעל חוקי פיזיקה שמכתיבים ממדי מקום וזמן משלהם, מקום של 67 שעות ביממה, שמי אזמרגד, רכסי הרים הפוכים, ומים יבשים. 

 

From THE AGE OF SURVEILLANCE CAPITALISM: The Fight for a Human Future at the New Frontier of Power, by Shoshana Zuboff.  Reprinted and translated with permission from PublicAffairs, a division of the Hachette Book Group.

מאנגלית: מור אילן