כל הפוסטים מאת מחבר זה

לאיפה שלא תלך, מישהו רוצה לחנוך אותך

26 ביוני, 2009 | מאת גלנדון | קטגוריה: מארב וינטאג'

התיזה שלי היא שלא צריך בתי-ספר לאמנות, אלא קפיטריות גדולות עם חללי עבודה סביבן. בתי-ספר לאמנות נועדו לתת לאמנות לגיטימציה רצינית, ולתת לאמנים צעירים קצת זמן להתחרבש בתוך עצמם. בפועל הם עוסקים בעיקר בהגבלת הפנטזיה והמחשבה המקורית, ובהתאמת האמן למסגרות. הם גם מסרסים, אבל זה לא שונה מכל אקדמיה אחרת. בית-ספר ראוי לאמנות צריך להיות מובל על-ידי תלמידיו, כי רק להם יש תובנות מקוריות על אמנות. בפועל הוא מובל על-ידי מוריו. פונקציה אחרת של בית-הספר היא לשמש מקלט לתלמידים ולמורים. התלמידים מתחבאים קצת מהמציאות הקשה שבחוץ בטרם ייצאו אליה, והמורים מקבלים תחושה שמישהו מתעניין בהם, וגם כסף.

איור: בועז קדמן. טקסט: גלנדון

איור: בועז קדמן. טקסט: גלנדון

 

רד לי מהשמלה, יא תלמיד!

עדו בראל (אמן, ראש המחלקה לאמנות פלסטית בצלאל): פחות או יותר אני מסכים לתיאוריית החממה. אינקובטור. וגם אולי לשיטת הסטודיואים ולעבודה עצמית של הסטודנט. בגרמניה קיימת שיטה שבה לומדים בכיתה רק בשנה ראשונה. מהשנה השנייה כמעט אין שיעורים תיאורטיים, והסטודנט עובד בסטודיו ורואה את המרצה-מנחה שלו אחת לחודש או לכמה חודשים. הלימודים גמישים, וזה יכול להימשך עד שבע שנים. אתה מסכם עם המנחה מתי אתה מסיים. גם באנגליה רושמים נוכחות על הגעה לסטודיו, ואתה יכול לא להגיע ולרשום שעשית סיבוב גלריות. השאלה היא אם זה מתאים לסטודנט הישראלי, שהוא תלותי ורגיל להגיש עבודות. יש אנשים שחושבים שצריך יותר עבודה מעשית, ויש כאלה שמחפשים יותר יד מכוונת. אני דוגל במערכת של פשרה, שנותנת יותר מקום לסטודנט, אבל אני מזהה גם תלותיות אצל הסטודנטים שלי.
נכון שיש בעיית פתיחות אצל המורים, אבל אתה מדבר על ללמד אמנות בפרובינציה הקשה שלנו. פה יש חוקים של המועצה להשכלה גבוהה, שקובעת מה צריך ללמד. יש גם פחות עולם אמנות מחוץ לבתי-הספר. עולם אמנות צר. (המשך…)