זמן הצילום וההתרחשות במהלכו סמויים מעין הצופה בד"כ, אולם יש בתצלומים רמזים המעידים על ההתרחשות, והחיפוש אחריהם צופן בחובו אפשרויות רבות להרחבת הקריאה בתצלומים. התייחסות לזמן זה משמעותית במיוחד בעבודותיהם של אמנים ששאלו את השיטה ה"בכרית" של מעקב היסטורי, סדרתיות וחזרתיות, אך נמנעו מעמדה "אובייקטיבית" ופעלו מתוך מגבלות זמן, מקום תנועה וגישה לנושא המצולם. סוגיות אלו בולטות במהלך הצפייה בעבודותיו של הצלם הפלסטיני  תייסיר בטניג.

תייסיר בחר לצלם מגדלי שמירה ישראלים בשטחים הכבושים מנקודות מבט שונות, ולהציגם במודע באופן המאזכר את תצלומיהם של הילה וברנד בכר. למרות הדמיון החזותי המובהק בין עבודותיו של תייסיר בטניג לעבודות של הילה וברנד בכר, זמן ההתרחשות, העמדה והמטען הפוליטי והרגשי המנוסחים בהם שונים לחלוטין. צילומיו הגרעיניים של  תייסיר מסגירים את העובדה שהוא לא צילם במצלמת 4×5 תוך שהוא מוציא את פלטת הנגטיב ומתעטף בבד שחור. ניתן לנחש שמאחר והאובייקט הוא מגדל שמירה, עבד הצלם בחופזה כשהוא מצלם כל מבנה מזויות שונות ועוזב את המקום במהרה. התמהמהות יתר היתה מורידה את החייל מן המגדל וגוררת הסברים במקרה הטוב. במחוות חפוזות אלו יצר תייסיר יחסי כח מחודשים בינו ובין החייל בעמדת התצפית, ובין מערכת צבאית שלמה המקיפה אותו.

תייסיר בטניג - תצלומים

(המשך…)