אמנות המגזר הדתי המוצגת בתקופה האחרונה עומדת בסימן השיח המגדרי ומקומו של ה"שולי", הנדחה והמודחק בחברה הדתית. נחמה גולן היא אחת היוצרות הדתיות המרכזיות בשדה האמנות המקומי. ביצירתה עולים לא פעם נושאים כפמיניזם ומגדר, אך היא יוצרת מתוך תפיסה מודעת של טשטוש החיץ הבנארי שבין הדתי לחילוני. שתי התערוכות שהיא מציגה בימים אלה  מוצגות במוסדות  שאינם שייכים לעולם הדתי. גולן שוללת הסתגרות ומטעימה:  "חשוב בעיני להשתלב בשיח האמנות הכללי בכלל, ובתערוכות חוץ מגזריות בפרט". לדבריה,"אין מדור באמנות הנקרא אמנות מגזרית! הצגתה וחשיפתה של אמנות בהקשר חברתי תַחום ומוגדר, רק מנציחה  את הדחייה המאפיינת את ההתייחסות של שדה האמנות המקומית ליצירתם  של אמנים דתיים". "יש הרבה יצירות אמנות שיוצריהן מתייחסים לתרבות ומסורת יהודית וטוב להן בעיני שיוצגו  בחללים שנועדו לתצוגת אמנות נטולי סמכות רבנית. זאת מכיוון ששילובה של אמנות השואבת את תכניה ממקורות היהדות במרחב השיח הכללי,  מעשיר הן את עולם האמנות הכללי והן את השיח האמנותי-דתי".

מיתוס בריאת אדם  עולה ממיצב שמציגה  גולן במסגרת תערוכה קבוצתית במוזיאון פתח-תקווה  (אוצרת: רויטל בן אשר פרץ). התצוגה מדמה מוזיאון לטבע, והאמנים המשתתפים בה מתייחסים לדפוסי תצוגה ולדימויים חזותיים מעולם מוזיאוני הטבע. כך  מתערבלות הדיסציפלינות "טבע"  ו"תרבות", שלא פעם נתפסות כשני צדדים קוטביים שלא יפגשו  לעולם.  בערוכה מציגה גולן דגם מעבדה ליצירת  "גולם". אוצרת התערוכה כותבת כי "מעבדה היא מצע נוח לבריאת מיתוסים ואגדות. מתרחשים בה תהליכים ניסיוניים המאיימים על נורמות, מוסכמות חברתיות ואיסורי טאבו. כל אלה נעשים בהרשאת הדיסציפלינה המדעית כקטגוריה 'אובייקטיבית' של ידע, המצדיקה מעשים המפרים צווי אתיקה, מוסר וצדק חברתי".
המיצב של גולן נע בין שני צירים המכוונים את  תנועת הצופה בחלל.  בציר הראשון תנועה חופשית  מדמה מעבדה מדעית לשיבוט אדם. חלקה הקדמי של המעבדה מואר  באור ניאון קר.  מוצבים שם מתלה קולבים המדמה מאגר עורות אדם עשויים לטקס, שולחן ועליו  תאי זרע עשויים אור  ניאון, מדפים עמוסים מבחנות וציוד מעבדה, תיבות תאורה קטנות ובהן תצלומי ציורים עתיקים המתארים רופא בן יוון העתיקה מצייר ומסביר למיילדות על מצבי מצוקה של העובר בזמן הלידה. בנוסף מוצבים שם סליידים מבדיקות רקמות שהפכה האמנית  למיצג מצויר, מבחנת זכוכית באורך 3 מטר  המכילה 150 סליידים  ועליהם ציורי אנשים זעירים שניצבים בשורה ארוכה. שתי מיטות ברזל קטנות המייצגות זכר ונקבה  מונחות זו על גבי זו ומופרדות באמצעות מזרון אויר שקוף. המיטות הללו מעלות  בזיכרון  את מימרת חז"ל  המציינת כי  שלושה  שותפים בבריאת האדם. אלא שהדימוי  המכני משהו שמוצג כאן כאילו מותיר את  השותפים הללו  מחוץ למשחק.

הציר השני בתצוגה עוסק  במיתוס ה"גולם" והוא חסום למעבר. גולן מספרת כי החסימה נובעת קודם כל משקולים אסתטיים, אבל לא פחות מכך  מתחושה שאין מהלכים בחלל המיתוס:  "התנועה בתוך המיתוס יכולה להיות  מטאפורית בלבד", היא אומרת. החסימה נוצרת באמצעות תעלת נירוסטה שמוצבת  לרוחב החדר. התעלה מוארת מתוכה ומכילה תצלום שחור-לבן של מים גועשים, המהווים מרכיב בתהליך בניית הגולם. רצפת החלל  מכוסה בשברי זכוכית שעליהם ניצבים  גלמים עשויים יציקת חול. החלק העליון של גופם מקופל ולמותניהם פיסת  גוויל שעליו רשומה המילה "אמת" כפי שהיא נכתבת בדרך כלל על ידי  סופר סת"ם. מתקרת החדר בוקע קול של  עבודת  סאונד שבה נשמעת  מעין התרחשות בעליית גג נסתרת – זכר לסיפור העממי  של בריאת הגולם  בעליית הגג בבית הכנסת בפראג. לדברי היוצרת,  "שני הצירים בהם נעה היצירה עוסקים בתשוקה הקיימת באדם להידמות לבוראו ולברוא אדם בעצמו. הרעיון שהִדבקות והידמות  לאל מתממשות על ידי יצירה מעניק משמעות רחבה  ליצירת האמנות, ומתחבר לשיח ענף מן העבר (בהגות הקבלית) שבו תפקידו של  האדם בעולם הוא "לברוא עולמות". עבודה זו  מאתגרת את נושא התערוכה כולה באמירה "שבכל אמת מדעית שכאילו מגובה על-ידי מחקרים במעבדה, קיימים  גם אלמנטים שמקורם  באקסיומות שהן מעין מיתוסים שאי אפשר לערער עליהן".

בתערוכה "מן הצלע – טעימות", המוצגת  בגלריה העירונית כפר סבא (אוצרת: הדסה גורוחובסקי), ממשיכה גולן לבחון את אפשרות בריאת אדם על ידי אדם אחר, ומתייחסת גם להיבט המגדרי שמעלה  הנושא. התערוכה כוללת קבוצת עבודות חדשות בצירוף עבודות שהוצגו בעבר ומוצבות כאן באופן שונה הנותן בהן נקודות מבט ומשמעויות חדשות. "התערוכה הזאת מתחברת לתערוכה "מוזיאון הטבע" מכיוון  שספור בריאת האישה מן הצלע הוא למעשה השיבוט הראשון – יצור חי אחד נוצר מרקמת אדם חי אחר". אחת העבודות המוצגות שם היא למעשה רצף תצלומים המהווים סקיצת הכנה לעבודת וידאו.  בתצלומים נראות  כפות ידי  גבר עטויות בכפפות כירוגיות הרושמות בליפסטיק אדום על  כף ידה של אישה את המילה "אמת". ברגע שמסתיימת פעולת הכתיבה לוקחת האישה צמר גפן ומנסה למחוק את המילה. "האמת שלו כתובה בכלי האיפור שלה", מסבירה גולן. "כתיבת המילה אמת בשפתון שנועד לכאורה לייפות ולקשט, אך למעשה יוצר תעתוע, מרדדת ונוגסת בעצמת המושג אמת".
במיתוס הגולם הקלאסי  מוזכרות  אותיות-קוד שבעזרתן ניתן להשמיד את הגולם כאשר הוא קם על יוצרו. הסרת האות א' מן המלה "אמת" תותיר את המילה  "מת". "אמת" עולה כאן במגוון פרשנויות הן  כמושג אבסולוטי ומבורר והן כמושג יחסי. גולן מגדירה זאת כך: "אני מעמתת מושגי אמת שונים. מחד התפיסה של  אמת אחת ומאידך התפיסה  של אמיתות רבות. 'כל אחד והאמת שלו', לעומת תפיסה מסורתית של 'אמת מארץ תצמח', שהיא אמת אלוקית אבסולוטית".

ביצירתה של גולן בולט השימוש במילים ואותיות ובמחיקתן. בעולם היהודי מזוהה האל לא פעם דרך נוכחותו בשמותיו הכתובים. באמנות המקומית נעשה בעבר שימוש רב באותיות במסגרת העיסוק האבסטרקטי באל ובטקסטים יהודיים הנוגעים אליו, אלא שאצל גולן לא פעם המילים עצמן נעדרות ורק נוכחותן קיימת. אוצרת התערוכה הדסה גורוחובסקי כותבת ש"בלוחות הקרמיקה של גולן מוחלפות האותיות בחורים, הצורה הגרפית של האות אמנם אינה מתקיימת, אבל  החלל מכיל את האנרגיה העצורה במילה. האותיות החלולות מסמלות סוד שלא נגלה, כוח רוחני שמתקיים באות העברית שאינו מיוצג על-ידי הצורה הגרפית".