רייפי גולדמן וערן בוכלצב, המרכז לפיתוח קואופרטיבי ב'אג'יק – מכון הנגב'

דומה כי הגורמים המחברים את הפרטים בעיר לקהילה הם שרירותיים בלבד, באשר כל פרט בעיר חי את חייו. המון הנפגש בהצטלבויות החיים. האדם העירוני עומד לגורלו הבודד מוקף המונים הנתונים במצבו, ומיועדים להתחרות בו על משאבים מוגבלים. העיר נוטה להביא לצמצום המגע האנושי, לאדישות ולהתפוררות רשתות ביטחון חברתיות. ההטרוגניות מאפשרת ניידות ותחלופה, אך אלו יוצרים שינוי מתמיד, נזילות וזמניות של יחסים, ההופכים את אי-היציבות וחוסר הביטחון לנורמה. כך חדלים היחסים האישיים לשמש בסיס להתקשרות. השלטון העצמי מתקיים על-ידי קבוצות אינטרס ומנגנונים מרוחקים של ייצוג, וחושף את הפרט למניפולציות כלכליות ופוליטיות ללא בסיסים מגוננים לשעת מצוקה.

חרף הקשיים, החברה העירונית אינה מצויה במצב בו לא ניתן ליצור התנהלות שונה בחיי העיר. החיים בעיר בנויים על מקצב חיים משותף ומתוזמן של תושבי העיר וסביבתה. ולכן גם בעידן של חוסר ודאות, ולמרות התפרקות מסגרות מדינת הרווחה, ניתן לממש חיי קהילה בעיר. התאמת חיי העיר לצרכיו של האדם דורשת יצירת תנאים לבניית קהילה המאפשרת לבני-אדם לקיים מסגרת של חיי צוותא סולידאריים מתוך בחירה בשותפויות מוגבלות לצרכים חברתיים, תרבותיים, כלכליים ופוליטיים. קהילות כאלו ישלימו את מבנה העיר כדרך להגשמה עצמית וסיפוק צרכים התלויים בשיתוף עם האחר.

כוחה של ההתארגנות הקואופרטיבית טמון בכך שהיא פועלת בשדה הכלכלי, לב פעולתה של העיר, בכדי לספק מענה לצרכים אנושיים וחברתיים שונים. הבחירה במודל הקואופרטיבי מעמידה אמצעים להעצמה והתחדשות, ובו בזמן חותרת תחת מערך היחסים של כוחות השוק. העומס המטרופוליני מאפשר יצירת התאגדויות של בעלי תפישות ומטרות זהות, ומסייע ביצירת אברים חדשים המחליפים אברים חברתיים שעברו מן העולם. התארגנות קואופרטיבית מתמודדת בתהליך אישי וקבוצתי עם אתגר החיים העירוניים, ויוצרת את המרחב העירוני מחדש.

יצירת חיי צוותא שאינם מבוססים על המקרה וההזדמנות, דורשת אחריות של פרטים המפתחים יכולת התארגנות עצמית לשם פתרון בעיות וסוגיות מורכבות. כדי שהמודל העסקי הקואופרטיבי ישרת את האינטרסים של בני האדם הוא חייב להיות בבעלות משותפת ולהתנהל בצורה דמוקרטית אמיתית. כיון שכך אין תחליף ליוזמתם של פרטים והופעת מנהיגות שתגביר את היכולות הארגוניות העצמאיות של הקהילה המתהווה. מנהיגות שתדע לרתום את הציבור לפעולה, להוביל ולנהל תהליכים של פיתוח עסקי מקומי, ולגלות רגישות לייחודיות ולשונות של הפרטים בסביבה התרבותית המקומית.

המודל הקואופרטיבי הוכיח את עצמו ככלי משמעותי המסייע לאנשים להתאגד באופן חופשי על מנת לשרת את האינטרסים הכלכליים, חברתיים ותרבותיים שלהם באמצעות הקמת מיזם עסקי בבעלותם המשותפת ובניהולם הדמוקרטי. אין זה מקרה שבכל אחת מהמדינות המפותחות המנהלות מדיניות של רווחה ישנה תנועה קואופרטיבית חזקה. הקואופרטיב הוא כלי מרכזי ליצירת שינוי חברתי בכלים כלכליים ועסקיים, ומהווה עמוד שדרה לקיימות חברתית, סביבתית וכלכלית. דוגמאות מרחבי העולם מוכיחות כי קואופרטיבים בתחומי בנקאות וביטוח, דיור, קמעונאות, שירותים חברתיים, ובעצם כל תחום, מאפשרים לעובדים ולצרכנים לספק פרנסה, מוצרים ושירותים חברתיים, באופן עסקי, רווחי וצודק.

המיזם הקואופרטיבי הוא מיזם עסקי החותר ליצירת רווחים כלכליים לצד הרווחים החברתיים. הרווח הכלכלי בקואופרטיב הוא אמצעי שנועד לאפשר לחברי הקואופרטיב להגביר את שליטתם על חייהם, ולהעצים את עצמם ואת קהילתם, באמצעות יצירת יתרונות לגודל ואיגום משאבים. הפעילות המשותפת המנוהלת בצורה דמוקרטית מאפשרת ליחיד להגביר את יכולתו להשפיע על הגורמים המעצבים את חייו. זהו לב ליבו של תהליך ההעצמה. מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם מקיימים מערכות קואופרטיביות שונות ומגוונות: על-פי נתונים של ברית הקואופרציה הבינלאומית (ICA) חברים בתנועה הקואופרטיבית למעלה מ-800 מיליון בני אדם בכל העולם, בכ-750,000 קואופרטיבים. לפי הערכת האו"ם, פעילות הקואופרטיבים ברחבי העולם מבטיחה את איכות חייהם של כמחצית מתושבי העולם. 1 מכל 4 תושבים בארה"ב הוא חבר קואופרטיב, ובהודו 236 מיליון חברי קואופרטיבים. משקלם של הקואופרטיבים בכלכלה הלאומית והעולמית אינו מבוטל: קואופרטיבים מספקים 100 מיליון מקומות עבודה ברחבי העולם, והמחזור העסקי המצרפי של 300 התאגידים הקואופרטיביים הגדולים בעולם בשנת 2009 עבר את 1.2 טריליון דולר (כמו המשק העשירי בגודלו בעולם).

המודל העסקי הקואופרטיבי מציע יתרונות רבים לפרטים שיבחרו להתאגד: יצרנים קטנים מתגברים על חסרונות יחידות הייצור הקטנות שלהם באמצעות רכש ושיווק משותפים. עובדים מקימים עסקים בכדי ליצור לעצמם פרנסה. משפחות מצטרפות לקואופרטיב מזון בכדי להבטיח לעצמן מזון בריא במחיר סביר. אנשים מתאגדים לספק לעצמם שירותים פיננסיים ומקום בטוח לחסכונותיהם. וכן הלאה. באיטליה, למשל, ישנם כ-250,000 חברים-עובדים בכ-7500 קואופרטיבים חברתיים המספקים שירותים קהילתיים בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה והתעסוקה. מחזור העסקים שלהם מגיע ליותר מ-6.5 מיליארד יורו בשנה. זוהי דוגמה לאופן שבו קהילה יכולה לספק את צרכיה בתחומים רבים, כולל שילוב אוכלוסיות מודרות, במסגרת הקהילה ובדרך המחזקת אותה.

פיתוח קואופרטיבי מתמקד בבני אדם. הקואופרטיב מגביר ומרחיב את התרבות הדמוקרטית בקהילה מהשתתפות אקראית לסגנון חיים של אזרחות פעילה גם מעבר לתחום פעילותו של הקואופרטיב. אזרחות מסוג זה מאפשרת לבני אדם להשתחרר מתלות במוסדות מדינה ומעודדת שותפות בין אזרחים ונציגיהם במוסדות השלטון. התאגדות מרצון המביאה להשגת יתרונות ואספקת צרכים היא הבסיס להעצמה של היחיד ושל קהילתו. הסמיכות, השונות והמגוון מאפשרים לפרט למצוא בסביבתו הקרובה שותפים לניסיונו ליצור מסגרות למפגש, שיח ועשייה. השונות בין תושבי העיר מאפשרת יצירה של מסגרת הטרוגנית המקבלת מחבריה רעיונות ויכולות. המפגשים בין הפרטים הופכים לקבועים ומעמיקים, מרבים את התקשורת הישירה, ומאפשרים יצירה של מחויבות הדדית. הניכור והאדישות העצמיים וכלפי השותפים וסביבת המגורים ילכו ויצטמצמו, וייווצר כוח כלכלי עצמאי המספק מענה על צרכים קונקרטיים באופן מותאם, יחד עם עמידה משותפת על זכויות וייצוג הולם.

גם בארץ זוכה המודל הקואופרטיבי לצמיחה מחודשת. השינויים בשיח הכלכלי-חברתי יוצרים מצע מחודש להקמת מיזמים שיתופיים וקואופרטיביים בחברה שקידשה בעשורים האחרונים את האינדיבידואליזם הקיצוני ועסקה בפירוק מנגנוני הסולידריות של מדינת הרווחה, איגודי העובדים והעסקים הקואופרטיביים. בשיאה מנתה הקואופרציה בישראל, יצרנית שירותית ופיננסית (לא כולל קיבוצים ומושבים), כמה מאות אגודות שיתופיות. אולם מאז שנות ה-60 החלו אגודות רבות להתפרק וחדשות לא קמו. כיום קיימת מגמה של הקמת התארגנויות קואופרטיביות חדשות בתחומי פעילות רחבים: קואופרטיבים קמעונאיים, פיננסיים (אגודות אשראי, פנסיה וביטוח), שירותים כמסעדות, פעוטונים והגברה לאירועים, אוהדי ספורט המחזיקים בבעלות על קבוצתם, יצירת אנרגיות מתחדשות, וקואופרטיבים של עובדים בתחומי הטיפול האלטרנטיבי ובתחומים נוספים.

הקואופרטיב מאפשר לאנשים רבים יצירת יתרון גודל ויתרונות שאלמלא התאגדותם לא היו משיגים. עסק בבעלות מקומית המשרת את צרכי הקהילה מגדיל את סך נכסיה – פיננסיים, ארגוניים ותרבותיים. בזה ייחודו של הקואופרטיב, היוצר את העוצמה החברתית במשולב עם פיתוח הכוח הכלכלי של אותה הקהילה. פיתוח מיזם קואופרטיבי על בסיס יכולותיהם ומשאביהם של חברי הקואופרטיב מדגימה לחברים את כוחם לשנות, להיות הם כחלק מקבוצה, ולספק את צרכיהם בכלל ובאופן המתאים להם בפרט. הקואופרטיב משמש עוגן לחבריו ומקטין את יסודות הניידות, הנזילות והזמניות. היחסים הקבועים יקטינו את החשש ממגעים אנושיים חולפים, וירבו את היחסים הראשוניים. הקואופרטיב שהוקם לצורך קונקרטי ישמש בכך תשתית למסגרת סולידארית כוללת יותר, לקהילה עירונית, לעיר כמקום שטוב לחיות בו.