על המוחלש באמנות ישראלית חדשה – סקירה אינטואיטיבית
19 באוג', 2009 | מאת רועי צ'יקי ארד | קטגוריה: שוטףמסה מתוך "החדש והרע" – כתב עת חדש לאמנות, המופץ יחד עם כתבי העת מעין ומערבון לשירה ולקולנוע.
“ובעמום הוא מחפש את הצלול”
מתוך השיר “נאסף תשרי”, צביקה פיק (מילים: נתן יונתן)
בזמן מסוים, בערך בין האינתיפאדה השנייה להיום, אחד האלמנטים שהובילו את האמנות הישראלית הצעירה הוא “המוחלש”, דימויים שמתהדרים בעמום, בחיוור: רקב עץ עם מעט תאורה, קווי מתאר של ציפור ללא רקע, פנים סתומות של סמיילי בלי חיוך. הקו של גיל שני שמנדב לצופה איזה אוהל בשום מקום, הפנים של אדם רבינוביץ’ ללא תנוכי אוזן או הבעה. חומרים תפלים – לא מבחינת זה שאינם טובים, אלא להפך – מבחינת הטעם שהם משאירים, שאינו מתוק או חריף, אלא נטול-טעם כל כך עד שחוסר הטעם הופך לטעם, כמו מי אילת המותפלים. תערוכות עם שם אנגלי סתווי מהורהר, מבט קפוא למצלמה של נער עצבצב, גיי, עלים של עציץ בתאורה שמעידה על חוסר פואנטה, שדוד עדיקא הביא לווירטואוזיות. אולי אלה היו תגובת נגד למה שידענו קודם: הסימבוליזם של הכבשה של קדישמן או נמרוד של דנציגר. ומנגד אמנות “דלות החומר”, שדווקא אינה מוחלשת, אלא מנסה באמצעים דלים ליצור רושם וטעם, כמו מתכונים בימי צנע: השרבוטים של רפי לביא מרשימים במידה הפוכה לעוני הטכני שלהם. המוחלש, לעומת זאת, מגיע לידי החלשה ביחס ישר לעושר מסביבו, לממדי העבודה, לטכניקה המעולה, להדפסה האיכותית, להצבה המאדירה ולהתפתחות ההונית של שוק האמנות (החזק).
אמנות מוחלשת אדישה אל הצופה, לא מפתה אותו, לא עושה הארד־סייל. הצופה עצמו יכול להתפתות, אבל היא מצִדה מתנהגת כנערה שמודעת ליופייה ולכן אינה רוצה דבר מהצופה. יש כאלה בחורות, שבוהות בכיווני לפעמים בחוסר עניין. הן אולי באמת לא רוצות אותי. לעתים הן כן, אבל משחקות אותה “הארד טו גט”. על כל פנים, יש כאן עדינות אדירים, עד כדי אדישות.
כשאני כותב על “המוחלש” איני כותב על טוב או רע. לטובה אוכל להגיד רק שאני מתאר תקופה של פעלתנות באמנות ישראלית ותנועה של ממש. אני עצמי קשור לרוב האמנים המוזכרים כאן, הם שייכים לדור שלי, נולדו בין אמצע שנות השישים לתחילת השמונים, של מקצתם אני חבר, עם מקצתם הצגתי או אצרתי, עם כמה שוחחתי שיחות שונות, לעתים מקריות, לעתים על במה, אני אוהב את רובם. איני מעוניין בכלל לשפוט כאן איזה מהם הוא אמן ראוי או לא, וזו בוודאי לא תכלית המאמר. אני רק אנסה למקם אותם, או חלק משלל היצירות שלהם שזכה לתהודה, בתוך האגף “המוחלש”.
עבודה של גיל שני (מתוך התערוכה "דורון" בגלריה מנשר)
