כל הפוסטים מאת מחבר זה

אנטגוניזם ואסתטיקת יחסים

16 ביוני, 2009 | מאת קלייר בישופ | קטגוריה: אמנות, כללי, שוטף, תיאוריה

תרגום מאנגלית: עלמה מיקולינסקי

אנטגוניזם ואסתטיקת יחסים: חלק שני
אנטגוניזם ואסתטיקת יחסים: מראי מקום

פאלה דה טוקיו

מייד עם פתיחתו בשנת 2002, הפגין הפאלה דה טוקיו (Palais de Tokyo) את שונותו מחללים אחרים המוקדשים לאמנות עכשווית שנפתחו באירופה באותה תקופה. למרות ש-4.75 מליון יורו הושקעו בהסבתו של הביתן היפני, שנבנה במקור עבור היריד העולמי של שנת 1937, ל"אתר של יצירה עכשווית" הרי שרוב התקציב נוצל לשימור (ולא לחידוש) המבנה הקיים.(1) במקום קירות לבנים ונקיים, תאורה המוצבת בדיסקרטית ורצפות עץ, נותר פנים-המבנה חשוף וללא גימור. החלטה עיצובית זו הינה חשובה מפני שהיא משקפת את האתוס האוצרותי של החלל תחת הניהול המשותף של עורך כתב העת מסמכים על אמנות והאוצר לשעבר של  CAPC Bordeaux  ניקולה בוריו (Bourriauld), ומבקר האמנות והאוצר ג'רום סאן (Sans). היחסים המאולתרים בין הפאלה דה טוקיו לסביבתו מהווים דוגמה בולטת לנטייה של מוזיאונים לאמנות עכשווית לחשוב מחדש על המודל של "הקופסה הלבנה" ולהציג במקומו עבודות דרך מודל הסטודיו או "מעבדה" ניסיונית.(2) בחירה זו חוזרת למסורת של "תערוכות אידיאולוגיות" של האוונגרד ההיסטורי: תלייתן של עבודות באופן שמבליט ומדגים את הרעיונות שעומדים מאחורי העבודות עצמן (לדוגמה, היריד הדאדאיסטי הבינלאומי מ-1920 או התערוכה הסוריאליסטית הבינלאומית מ-1938).(3)

אוצרים המקדמים את אותה פרדיגמה "מעבדתית", כמאריה לינד (Lind), האנס אולריך אובריסט (Obrist), ברברה ואן דר לינדן (Van der Linden), האו האנרו (Hanaru) וניקולה בוריו, בחרו לאמץ את אותה דרך פעולה אוצרותית כתגובה ישירה לסוג האמנות שנעשתה בשנות ה-90: יצירה עם מבנה פתוח, אינטראקטיבית ומתנגדת לסגירות; כזו שתוצריה נראים יותר כמו עבודה בתהליך מאשר אובייקטים מוגמרים וסופיים. עבודה שכזו נראית כפרשנות מוטעית אך יצירתית של תיאוריות פוסט-סטרוקטוראליות: במקום שהפרשנויות של יצירת האמנות יהיו פתוחות תמיד להערכה מחדש, עבודת האמנות עצמה נמצאת לכאורה במצב מתמיד של השתנות. ישנן בעיות רבות עם תפישה זו, כשהגדולה שבהן היא הקושי בקריאת עבודה שזהותה איננה יציבה. בעיה חשובה נוספת היא הקלות שבה ניתן לשווק את "המעבדה" כחלל של פנאי ובידור. חללים כמו הבלטיק (Baltic) בגייטסהד, הקונסטוארין (Kunstverein) במינכן והפאלה דה טוקיו משתמשים במטאפורות כמו "מעבדה", "אתר בנייה" ו"מפעל" כדי להבחין את עצמם מהבירוקרטיה המאפיינת מוזיאונים בעלי אוספים. חללי הפרויקטים של אותם מקומות יוצרים סביבם אווירה של יצירתיות והילה של אוונגרדיות. (4) ניתן לטעון בהקשר זה, כי פרויקטים המציגים עבודות בתהליך ותוכניות שהות שונות לאמנים מקדמים "כלכלה חוויתית" – אותה אסטרטגיה שיווקית שמבקשת להחליף סחורה ומתן שירותים בחוויות אישיות המבוימות ומוכתבות מראש.(5) יחד עם זאת, אין זה ברור מה בדיוק אמור הצופה להפיק  מאותה "חוויה" של יצירתיות וממיסודו של הסטודיו. (המשך…)