בימים אלו רשות ההגירה החלה לגרש ילדי מהגרי עבודה אשר נולדו גדלו וחונכו בישראל. הילדים האלו הם ישראל לכל דבר, מדובר בהגליה תרבותית וחברתית עבורם. עזרו לשמור על צביונה המוסרי של ישראל.
אל תתנו לגרש אותם!

בקשה להקלה בתנאי מעצרו של איש התיאטרון סמיח גב'ארין, שנעצר ביום הבחירות בפברואר ונמצא במעצר בית למעלה מארבעה חודשים, נדחתה ע"י השופטת ארגמן בטענה שתזכיר המבחן שהוגש לבית המשפט לא היה מספק והייתה חסרה בו תגובתו של סמיח על סעיפי האישום שהוגשו נגדו. הדיון הבא נקבע לתאריך ה-5.7 ויערך בבית המשפט בחדרה.

תערוכת הבוגרים של התוכנית לתואר שני של בצלאל מציגה אמנים טובים ועבודות נכונות. לצערי, דקות ספורות אחרי שיצאתי מהתערוכה כמעט שכחתי אותה. לא הייתה עבודה אחת שממש ריגשה אותי, או באמת הזיזה לי, עבודה אחת שרציתי לספר לחברים שהם ממש חייבים לראות. הייתי צריך לגרד את הראש בשביל להיזכר במה שאהבתי, וכששאלתי חברים שביקרו בתערוכה מה הם אהבו נתקלתי בבעיה דומה, כשבמעט התלהבות הזכירו שתיים שלוש עבודות והשיחה עברה לנושא אחר.

החלל, במיוחד מפעל הבלטות, עובד מצוין. גם השימוש בחלל על ידי חלק מהאמנים, כמו החדר בו הציגו אלונה רודה, תומר ספיר, רועי חפץ ואורן אליאב, נעשה בחוכמה וברגישות. עם זאת, כמעט כל האמנים הרגישו צורך לעבוד בגדול ולהשתלט על החלל, דבר שלא תמיד תרם לעבודות, במיוחד במקרה של הציורים. לא תמיד קיר לבן הוא רעיון רע, במיוחד כשהעבודה לא קשורה לחלל הטעון כל כך.

אוצרת מאיסטנבול שביקרה איתי בתערוכה שאלה מופתעת, איך זה שלא היו עבודות עם מחויבות חברתית (socially engaged art). השאלה קצת הפתיעה אותי, כי ממש לא ציפיתי שיהיה עבודות כאלו בבצלאל וכבר מזמן הבנתי שזה לא המקום לחפש אותן, אפילו כשהתערוכה מוצגת במקום ששאלות היסטוריות, חברתיות, פוליטיות ואורבניות צועקות מכל פינה בו. מה שכן הופתעתי לגלות הוא מספרן הגדול של עבודות פורמליסטיות, ואיך בכל כך הרבה עבודות הצורה, האובייקט וההצבה הם הנושא המרכזי. נכון, זו תערוכה של אמנות חזותית, וכמובן שהדימוי והצורה מהווים חלק משמעותי באמנות, אבל מדובר גם באמנות עכשווית, ועבודות קונספטואליות, עבודות שרעיון מוביל אותן, עבודת שמבוססות על יחסים עם המקום והקהל, ואפשר לומר שלא בדיוק בלטו. אפילו בצילומים הטובים של קרן אסף, מהבודדים שדיברו על החברה, שנוגעים בצורה מוצלחת במעמדות, בחלום הקפיטליסטי ובניכור של ההצלחה החומרית, החשיבה הצורנית הייתה האלמנט המוביל (שבמקרה זה דווקא תרם לרעיון). הרגשתי שעבודות רבות הן גרסאות פוסט-מודרניות (מבחינת הצורה) לרעיונות מודרניסטים. אמנים צעירים במחווה עם טוויסט לאמנות המודרנית, או אולי אפילו למוריהם.

יש כאלו שעשו את זה טוב. הילה טוני נבוק בעבודה "טוקסידו 3," או תומר ספיר שמוסיף סיפור על פלישת מלכה קריפטידית לפסלים אבסטרקטים, אבל אני לא מבין למה הם צריכים ללכת לשם. אני יודע שבכל שבאירופה החזרה למודרניזם מאוד אופנתית כיום. ראינו את זה בבינאלה בברלין (רק בלי הטוויסט), ובתערוכה הגרועה שאצר אנדרו רנטון בארט טי אל וי. אבל זה שאוצרים נחשבים שרוצים לחזור לזה, ושומרי החומות מבצלאל עדיין תקועים שם, לא אומר שאמנים צעירים טובים צריכים להיכנע לזה.

בטקסט המלווה את התערוכה טוענת אוצרת התערוכה שרית שפירא כי "אין כאן בשום אופן חזרה אנכרוניסטית או שמרנית ל"מגדל השן" של האתוס המודרניסטי, אלא התגדרות במעין קרום המזמן תהליכים אוסמוטיים והפיכים, בו חומרי תרבות עוברים מתוך ריכוז נמוך, מדולל ושטחי אל מוקדים, מקומות של עשייה פרטית ואישית, המציבים קיום סמיך, דחוס ועתיר עוצמות". אני לא בטוח שהבנתי לגמרי את מה ששפירא מתכוונת לומר, אבל עם הבנתי נכון, היא טוענת שעוצמתה של התערוכה טמונה בסתימות שלה. היא מהללת את חוסר התעוזה ופריצת הגבולות (חוץ מ"שימושים מפתיעים בחומריים"), והשעמום הכללי כהיפוכה של השמרנות, ומה שנשאר בסוף זה רק יופי ונחמה. והיופי, כפי שאפשר לראות במיצב הנפלא של גילי אבישר או בעבודה של אורי גרשוני, נמצאים, אבל זה לא מספיק.

בראיון שפורסם באתר התערוכה מספר נחום טבת כיצד הלך ללמוד אצל רפי לביא בביתו באופן פרטי ולביא אמר לו "אני לא אהפוך אותך לאמן,  אתה אמן, אבל אני יכול לקצר לך את הדרך, במקום עשר שנים או חמש שנים שתִלְמַד ותְלַמֵד את עצמך, תעשה את זה בשנה. איתי זה יחסוך לך". "כשאני מסתכל על הסטודנטים בבצלאל היום", מספר טבת, "מה שהם יודעים ולומדים בשנה שנתיים, לנו לקח 15 שנה. וכשהם מסיימים, הם יודעים ללכת מצוין".
זו כנראה הבעיה. הם הולכים מצוין, אבל מי רוצה שאמנים ילכו מצוין? דבר אחרון שאנו צריכים זה אמנים שממשיכים במסורת והולכים כמו המורים שלהם. שירוצו עקומים, שיזחלו, שייפלו, שיעיזו וייקחו סיכונים, יפתיעו, יבעט קצת וישברו גבולות. אולי הם יודעים ללכת מצוין, אבל לאן הם הולכים?

עוד דבר:

במקום קטלוג מודפס הרימו בבצלאל קטלוג אינטרנטי לתערוכה. אני תומך גדול באינטרנט. הוא נגיש, זול יותר וחוסך הרבה עצים. לאינטרנט יש גם עוד יתרון, אפשר להוסיף לו מידע, לתקן טעויות ולהיות עדכני. בבצלאל עשו קטלוג אינטרנט, אבל מתייחסים אליו כמו לדפוס: האתר מיושן והעיצוב מעצבן, אבל ביקר מה שמפריע זה שאין כמעט תצלומים של העבודות. כשיורדים לדפוס לפני שהתערוכה מוכנה יש בעיה להשיג דימויים של עבודות שעדיין לא מוכנות. כפיתרון ביניים משתמשים הרבה פעמים בדימוי של עבודה ישנה של האמן, או סקיצה של העבודה המתוכננת. במקרה הנוכחי, כשהקטלוג לא מודפס, אין שום תירוץ לא לעדכן דימויים של עבודות, או להציג דימויים שאין שום קשר בינם לבין העבודה בפועל, כפי שעשו אמנים רבים. לחלק גדול מהאמנים אין גם טקסטים, או שיש להם טקסטים שאינם מוסיפים דבר. זה מצב שעושה עוול לאמנים ומזלזל באנשים שהזמינו לבקר באתר.

עוד בנושא: חרשי התרבות החדשים - חיים דעואל לוסקי חושב שהעדרותו של דיון ישיר במציאות העכשווית וגירושה הגמור של כל ביקורת או ביקורתיות ממרחב התצוגה, משמש את האמנות הזו לבנייתה של אמירה סוריאליסטית כמעט, לעגנית וסרקסטית.

יוצר התיאטרון הפלסטיני סמיח ג'בארין עדיין מצוי במעצר בית, כבול באזיק אלקטרוני בבית הוריו באום-אל- פאחם זה חמישה חודשים, מאז 10 בפברואר השנה. הדיון בבקשה להקלה בתנאי מעצרו נדחה שוב, הפעם ל-22 ביוני.
למרות הכל, סמיח ממשיך לעבוד וליצור. בשבוע שעבר הוא ביים באמצעות הטלפון ותוכנת סקייפ את המחזה הקצר "שבע ילדות יהודיות", מאת המחזאית הבריטית קאריל צ'רצ'יל, שתורגם לעברית על ידי אורי שני ושמעון לוי. השחקנים שרה פון שוורצה, גבי אלדור ורמי הויברגר העלו את ההצגה בכיכר רבין בתל-אביב, בכניסה ליריד שבוע הספר.
עוד על המופע המיוחד הזה בבלוג של חן אלון Midnight East, ובכתבה של רייצ'ל שאבי ב-Guardian

לתשומת לבכם: ביום חמישי השבוע, 18 ביוני, בשעה 19:30 ייערך בסלון מזל, ברחוב סלמה 50 בתל-אביב, דיון בנושא "מעצרים, חקירות ומאסרים פוליטיים בישראל – המקרה של סמיח ג'בארין", בהנחיית לינה גנאיים. נשמח לראותכם.

העצומה האלקטרונית שלנו ממשיכה לפעול. נשמח אם תחתמו עליה ותפיצו אותה בקרב חבריכם, כי זו הדרך היעילה ביותר שלנו לעדכנכם על עוד מהלכים למען סמיח בחודשים הקרובים.

תודה על תמיכתכם במאבקנו,
ועד הסולידריות עם סמיח ג'בארין
יוני

מדור החכה, משלוח של אינפורמציה בעלת פוטנציאל לרווח, פרסום או מידע רלוונטי לאמנים מתפרסם כל שבוע במארב. החכה הוא שרות לאמנים מטעם איגוד האמנים הפלסטיים.

ורדית גרוס עושה לייב בלוגינג מהביאנלה ה-53 לאמנות בונציה. פוסטים מתעדכנים…

"As many young photographers, I always dreamt about flying around the world, visiting spectacular spots and places, just like Superstar Andreas Gursky does. So finally I decided to stop dreaming and just do It …in Google Earth. So here is my personal remake of Andreas Gursky's megapicture".
Florian Freier. Via: RebelArt

מאמצע יולי ועד אמצע אוגוסט 2009 תנהל קבוצת הלכסיקון למחשבה פוליטית בשיתוף המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית מעבדה ליצירת מושגים פוליטיים.

המעבדה תאפשר עבודה אישית וממוקדת, בסוגי מדיה שונים, על מושג פוליטי ספציפי ובה בעת תשאף ליצור קהילה זמנית של "עובדי מעבדה" אשר יסייעו לעמיתיהם לחשוב ולעבד את מושגיהם. המעבדה תהווה מעין ניסוי מתמשך של עבודה משותפת המחברת בין חוקרים ואמנים, קבועים ומזדמנים, במקביל לעבודה הפרטית של כל משתתף. בנוסף, המעבדה תתעד ותלמד תוך כדי תנועה את צורות החיבור בין השותפים השונים למחשבה הלכסיקלית ותבחן פרויקטים עתידיים אפשריים שאמורים להעמיק ולהרחיב את העבודה הבין-תחומית על מושגים פוליטיים.

המושגים שיטופלו במעבדה יכולים להיות לקוחים מן המילון הפוליטי המוכר, כגון: חירות, שוויון, זכויות, ייצוג, צדק, ריבונות, לאום, חברה אזרחית, וכדומה. אך הם גם יכולים לבטא צורות התבוננות שונות על השלטון ועל התחום הפוליטי, כגון: מרחב, זמן, גוף, סימן, מגדר, זהות, טכנולוגיה, אוכלוסייה, גלובליזציה. מושגים רלוונטיים יכולים להיות גם מונחים המתארים מכשיר (מצלמה, מסך, כרטיס מגנטי), אתר (בית, גדר) או מנגנון (משטרה, בית ספר), ובלבד שאלה ישמשו כבסיס לנקודת מבט מקורית על השלטון ועל התחום הפוליטי.

המעבדה מתקיימת כרובד נוסף בפרויקט ה"לכסיקון למחשבה פוליטית". הפרויקט התקיים עד כה במספר צורות: קבוצת לימוד ומחקר, כנסים חצי-שנתיים, הקמת כתב עת-אלקטרוני ואתר אינטרנטי לתיעוד הלכסיקון המתהווה – www.politicalexicon.co.il.

המעבדה תתקיים במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית שבחולון והעבודה בה תתנהל במסגרת שעות פעילותו של המרכז (8:00-23:00 בימים א'-ה') כאשר המשתתפים יידרשו להיות נוכחים שלושה ימים בשבוע (כ-22 שעות) לכל הפחות – תוכנית השימוש במעבדה תקבע מראש, ברמה יומית. עיקר העבודה יתנהל באופן עצמאי אך בכל יום יתקיימו 2 פגישות משותפות: פגישת קצרה לעדכון כללי בתחילת היום ופגישה במתכונת סמינר שבה יציגו המשתתפים את עבודתם ליתר חברי המעבדה במהלך היום – כל משתתף/ת יתבקש להציג ב"סמינר" לפחות פעם אחת במהלך התקופה. בנוסף, לפחות אחת לשבוע תתקיים פעילות משותפת נוספת כגון קריאה בטקסט, צפייה בסרט/וידאו ארט וכדומה.

חוקרים מכל הדיסציפלינות, אמנים ומעצבים מכל התחומים וסוגי המדיה ופעילים חברתיים ופוליטיים מוזמנים להגיש הצעה בת עמוד אחד ובה הצגה של המושג עליו הם מתכוונים לעבוד, תיאור של אופן העבודה המתוכנן וביוגרפיה קצרה. בנוסף, ניתן להציע גם הצעות לפעילויות משותפות.

לצערנו משאבי הפרויקט מוגבלים בשלב זה ולכן תינתן עדיפות להצעות שמימושן אינו כרוך בהוצאות מעבר לציוד הבסיסי שקיים במרכז.

על ההצעות להישלח בדואר אלקטרוני לכתובת: politicalexicon@gmail.com עד ה-20/06/09. נ
יתן להפנות שאלות ובירורים לאותה הכתובת.