מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
שוטף ומתמלא / ביקורות
טל שוחט - יוחנן. תצלום צבע, 2008

טל שוחט - יוחנן. תצלום צבע, 2008

--

אישה צעירה לבושה אדום, לצדה תשעה ארגזים

קציעה עלון 2008-08-20 14:51:52   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

צילומיה של טל שוחט מבצעים מהלכים של חפירה וחקירה נוקבת, בלתי מתפשרת, בנשיות מזרחית

התערוכה החדשה של האמנית הצעירה טל שוחט, "לפעמים קר בבוקר" (גלריה רוזנפלד, תל אביב) מלווה בקטלוג המאפשר מבט רטרוספקטיווי המקיף עשר שנים בערך ביצירתה הצילומית. את התצלומים מלווים שני מאמרי פרשנות מרתקים, של דורית לויטה הרטן ("ארצות הדממה"), ושל מיכל בן-נפתלי ("להתבונן בהוויה בגובה העיניים"). הכריכה הלבנה החלקה, המעוטרת בעדינות בצילום של שקדייה פורחת, אינה מסגירה כלל את המכורבל בקטלוג. דבר אינו מכין אותנו לבאות. 

הקטלוג נפתח בתצלום משנת 1997, המציג את משפחתה של שוחט (שאת חלקה עוד נכיר בהמשך מקרוב, מקרוב מדי) עצומת עיניים. רק עיניה-שלה פקוחות, מישירות מבט למצלמה. זוהי ה"הצהרה" החזותית על ה"פריווילגיה של האמנית", מיצוב מעמדה במשפחתה כמי שמביטה ומתבוננת, רואה הכל ומצלמת, באופן ממשי ומטאפורי כאחת. מכאן ואילך ייהפכו הדמויות המשפחתיות לסוג של "רדי-מייד", חומר ביד היוצרת, מי שנלכדו לעד בשבכת הייצוג. הצילום הבא מגלה את האם והבת שוכבות זו בהיפוך לזו על מזרן המכוסה שמיכה לבנה, הבת (טל) מחזיקה תפוח ירוק ומתבוננת בו, "חוה" צעירה ועכשווית המותירה את "חוה" הקודמת מאחור. הרצפה הירוקה מהדהדת את צבעו של התפוח, והמזרן המונח ישירות על הרצפה החשופה נוסך אווירה מטרידה של פיתוי נשי המתקיים בתנאי פליטות, מעבר, או מחסור.

בצילום מ-2006, המציג אשה צעירה לבושה אדום בדירה ריקה לצד תשעה ארגזים, צופה באדיקות בטלוויזיה, חזרה שוחט לתלכיד הסותר הזה: תרבות חומרית של ארעיות לצד אסתטיקה נשית "מוקפדת מדי". גם "יחסי אם-בת" הם בבחינת תמה המשתרגת לכל אורך הקטלוג, הליבה הרוחשת של לא מעט תצלומים. שוחט לא נרתעה מלביים את אמה בשלל מצבים: בצילום מהפך קרביים היא צילמה אותה בתחתונים שחורים בלבד, עירומה, שדיה הגדולים במרכז הפריים, פניה החזקות מביטות בצופים ללא שמץ של בושה או מבוכה. להיפך, אנו אלה ההמומים, אנו אלה שחשים פלישה למחוזות הפרטיות והאינטימיות. האם יושבת על שולחן המטבח, ולצדה בתה - מכסה על חזה, לבושה מכנסי טריינינג ארוכים ונעולה סנדלי אצבע. בתצלום אחר שתיהן בחוף הים, האם ספק-קוברת ספק-מצילה את בתה הקבורה בחול עד מותניה. בזירה צילומית נוספת מצויות שתיהן במרחב מגודר של חוה-האם עומדת ונחש על צווארה, בעוד הבת ניצבת ליד סוס לבן. שוחט פורשת לרווחה רפרטואר חזותי נועז ומטריד. בצילומים אחרים היא מציגה נשים עירומות שוכבות על ספסל, פעם בחדר חשוף וקר ופעם תחת שטיח פרסי המעוטר עיטור מסתלסל הגולש אל גוף המצולמת.

טל שוחט - אני ואמי, 1995

"הנשים בעבודותיה מוקפות בערבסקות; הן מוצבות על ספסל כבטקס זבח, שרועות כאודליסק - השפחות הבתולות בהרמונו של הסולטן, שנועדו לשרת את פילגשיו - ויופיין אוריינטלי במובהק. הן מצויות צעד אחד בלבד מאסתטיקת ההרמון", כותבת בצדק דורית לויטה הרטן במאמר הפותח את הקטלוג. צילומיה של שוחט מבצעים מהלכים של חפירה וחקירה נוקבת, בלתי מתפשרת, בנשיות מזרחית. מי היא ומהי אשה מזרחית, זו שאלה המסתתרת מתחת לרבים מהדימויים החזותיים של שוחט. הסטריאוטיפים המלווים את המושג "אשה מזרחית" נחקרים בשני כיוונים. מצד אחד נבדק ומנותח לפיסות חזותיות ולרכיבים אסתטיים המטען המתייג שהוצמד לנשים מזרחיות בישראל כמו "מסעודה משדרות", "פרחות", לא-משכילות, זמינות מינית, מבלות את זמנן בניקיונות סיזיפיים או בבישולים אינסופיים במטבח. מן הצד האחר, מנהלת שוחט דיאלוג חזותי עם מסורת מובהקת, אוריינטליסטית, של תולדות האמנות: העירום המזרחי בבית המרחץ הטורקי, ודימויי הפילגש יקרת הגוף, האודליסק, הנושאת מטעני פיתוי ויופי.

אל מול "הנשים המזרחיות" העירומות, הן האודליסק והן אמה, צילמה שוחט את הגוף המכוסה של "בית יעקב", הסמינר הדתי לבנות, בתצלום משנת 2000: תלבושת אחידה, שרוולים ארוכים בתכלת, חצאית ארוכה בכחול כהה, נעליים גבוהות שחורות. יחד עם ההנגדה ל"תרבות המיניות והעירום" האוריינטליסטית והדכאנית מודגשת גם ההטבעה העמוקה המסמנת את "בנות יעקב" כנשים: החצאית, תו התקן של השיער הארוך, התמימות והילדותיות הנשקפת מעיניהן, האיסור על ההתבגרות.

בתצלומים אחרים מסכסכת שוחט זה בזה את שני עולמות הסטריאוטיפים - האוריינטליסטי-אירופי והישראלי-מקומי. היא צילמה את עצמה ואת אמה ליד מקור מים, כשאמה כמו מוציאה קוץ מן הרגל, מוטיווים הלקוחים מתמונות אוריינטליסטיות מפורסמות, או היא ואמה יושבות במקלחת מודרנית, מבטה של האם חד וקשה ומבטה של הבת בוהה, כווריאציה גרוטסקית לציורי "בית המרחץ הטורקי" ו"ההרמון המזרחי" של הציירים הצרפתים ז'אן אוגוסט דומיניק אנגר וויליאם-אדולף בוגרו.

גם חקירת הגבריות המזרחית מופיעה בצילומיה של שוחט. בצילום שאינו מופיע בקטלוג, (וחבל) מן הסדרה "מלכת הלילה" מ-2003, עומד גבר מזרחי צעיר במרכז גן ורדים פורח, ובתצלום אחר מאותה שנה מופיעים חמישה נערים ערבים, כהים, על רקעו של כפר ערבי מאחור. בקדמת הפריים כורעת אשה צעירה, בהירה, בשמלת סטרפלס אדומה, ציפורניה העשויות בידיה וברגליה היחפות נעוצות בעפר. שפתיה האדומות מחייכות, בידה זרד עץ. שוחט מהתלת במושגינו על איום ופחד, פגיעות ועוצמה, מיניות וכוח, משברת אותם אל תוך הכפר הפלסטיני בן-זמננו.

טל שוחט - ללא כותרת, 2003

בתערוכה מצוי צילום של אביה בחצי גוף עירום, בסטודיו לריקוד, נעול נעלי עקב, נעלי פלמנקו ספרדיות. ה"ספרדיות" כאן היא התקה של מטענים של "מזרחיות" בניסיון להופכה ל"אירופיות". התקה דומה מצויה גם בפנייה לאסתטיקה של המזרח הרחוק: במהלך של "מיזרוח המזרח" (אפשר לזהות תהליך דומה גם ביצירותיהם של האמנים יהודית סספורטס ואריק בוקובזה). שוחט פונה בסדרת צילומים מרהיבה למסורת האסתטית ה"נשית" של האיקבנה, אמנות סידור הפרחים היפאנית, אך גם אל האסתטיקה של בוליווד, ותעשיית הקולנוע בהודו - בתצלום המציג את הוריה מתנשקים על רקע המלה "שוחטים".

בקטלוג מפנה דורית לויטה הרטן את תשומת הלב גם אל מרחב הגן, מוטיב דומיננטי ביצירתה של שוחט, כעמוס אף הוא מטעני אתניות וזהות: "אני תוהה שמא שוחט, שמשפחתה ממוצא מזרחי, אינה מספרת כאן גם סיפור של עקירה ושל אי-נחת באמצעות התנהלותו החתרנית של המרחב הקולוניאלי", היא כותבת. מכלול יצירתה של שוחט, כפי שמוצג בתערוכה ובקטלוג, מציג תצלומים עם מבט פנימי נועז, אישי ופוליטי בו-בזמן, המתמודד עם זהות מזרחית נשית בישראל היום. 

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
מה?
ג'אמילה

הלו! אנחנו כבר ב 2009 עוד מעט! איזה זהות מזרחית נשית? תקופת הפנתרים השחורים עברה כבר! די עם השטויות. מי שחופר כאן בעבודות זאת לא האמנית, זאת חבורת הפאקאצות המשועממות, המחפשות דרכים להישמע מעניינות.

פורסם ב-11:20 ,21/08/2008
2
מאמר מצוין. ול1 תשוחחי עם האמנית ואולי
אלמוני

כדאי שתביטי סביבך גם ב2008 יש הבלים בין מזרחים ואשכנזים. ואם כבר אין, אז יש מקום להתיחס לתרבויות שאבדו

פורסם ב-10:28 ,22/08/2008
3
ניתוח מענין. חבל רק שהתערוכה מאכזבת
רות

חלק מהעבודות המתוארות כאן מענינות אבל לעיתים מודעות מידי לא?

פורסם ב-20:21 ,23/08/2008
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה