יובל סער מתאושש מההלם שגרם לו הלוגו של חגיגות ה-60 למדינת ישראל בעזרת לוגואים לאירועי אמנות
אחרי שהתאוששתי מהדיכאון שחטפתי מהלוגו של חגיגות ה-60 של מדינת ישראל, הנה דוגמה לשני לוגואים מוצלחים בהרבה:
בפעם הראשונה שנתקלתי בלוגו של הביאנלה לאמנות בהרצליה שתפתח בסוף החודש, ניסיתי להבין מה אני רואה. מה שעלה בראשי היה פסנתר או סוכת מציל, אולם מכיוון שהייתה לי התחושה שאני לא כל כך בכיוון החלטתי לפנות אל יונתן פקטור, מי שמוביל את תהליך המיתוג של העיר הרצליה מזה שנתיים ומי שעיצב את הלוגו המסקרן הזה. פקטור פתר את החידה ואמר שמדובר בדימוי של מכולה, דוגמת המכולות של צים, שעומדת על ארבע רגליים.
"הכוונה הייתה ליצור משהו אניגמטי", אומר פקטור, "למרות שלכאורה כשמדובר בלוגואים ובשיווק זו טעות, כי אם הצופה לא מצליח להבין מה שהוא רואה, אני לא מצליח ליצור אצלו הזדהות אמיתית עם המוצר. אולם, מכיוון שמדובר בפסטיבל אמנות, הרשינו לעצמינו לצאת עם דימוי שהוא לא לגמרי ברור ושמעלה סימני שאלה אצל מי שמביט בו, למרות השימוש בשפה גרפית שטוחה, מינימלית ומדויקת. היו הצעות שהיו הרבה יותר קונקרטיות, אבל זה הלוגו שנבחר בסופו של דבר: לוגו רציני ומכובד, אבל כזה שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות".
אל הלוגו של פסטיבל זז 2007, פסטיבל בינלאומי לאמנות המיצג שהתרחש בשבוע שעבר, היה לי יותר קל להתחבר. "הרעיון היה ליצור דקונסטרוקציה של האות", מספר בני קורי, אמן מיצג שהשתתף בפסטיבל, מעצב הבית של במת מיצג ומי שעיצב את הלוגו. "פירוק והרכבה הן מילים שגורות בשיח האוצרות, ומכיוון שזהו תהליך שרלבנטי במיוחד לאמנות מיצג, ניסיתי לייצר באמצעות כלים טיפוגרפיים בלבד תחושה דומה של תזוזה בלתי פוסקת, של משהו דינמי. אמנות המיצג היא אמנות שזזה, היא לא מקובעת כמו ציור על הקיר, ולמימד הזמן יש בה תפקיד מכריע. כאמן וכמעצב ניסיתי לעצב לוגו בקונטקסט אמנותי, מבלי ליצור את המניפולציה הרגילה שעיצוב מנסה ליצור בדרך כלל כדי למכור; לוגו שהוא אולי קצת עמוס ומוזר, אבל בסופו של דבר הוא מדויק ומאופק, לא גונב את ההצגה מהפסטיבל עצמו".
פורסם במוסף שמנת של עיתון הארץ.
